להיות בן של מיליונר- פרק 2

נכנסתי בסערה לחדר של לינוי שעסקה בשיעורי הבית שלה. "מי זאת מיה??" שאלתי אותה בלי לבקש רשות להיכנס לחדר שלה.
"לא יודעת ועכשיו צא מהחדר שלי" אמרה והמשיכה להתעסק בשיעורי הבית שלה.
התעצבנתי וניערתי אותה וקראתי "זה לא הזמן המתאים! מי זאת מיה?!" שאלתי אותה בעצבנות והיא רק חייכה ופיהקה "אני אלך לקחת לי חלב מהמקרר". התרגזתי ועליתי למעלה ומרוב כעס זרקתי את הכרית שלי בכוח על המיטה.
"למה היא כזאת??" שאלתי את עצמי והתיישבתי ופתחתי את הפייסבוק שלי.
חבר אחד מחובר- לינוי אלה מי עוד.
– החלב דיי טעים- היא שלחה לי.
שלחתי לה הודעה – והחלק השני שלי על העצבים-.
עוד מישהו התחבר, אחת מהחברות של לינוי, רינה.
– נכון רינה שמחוברת עכשיו? מיה היא הבייבסטרית שלה- עלתה לי הודעה מלינוי ומיד עוד הודעה.
– אל תגיד את זה לאף אחד – שלחה לי מיד אחריי ההודעה הקודמת ואז -היא פוחדת שיגלו את זה-.
דיי הסכמתי עם רינה, במקומה גם אני הייתי פוחד. פתאום קיבלתי הודעה בנייד, מיד בדקתי מה ההודעה.
"אל תחשוב את עצמך גיבור
-מ-"
הודעות כאלה אני מקבל הרבה מאוד זמן, איזה שנה כבר. זה לא מפחיד אותי אבל מה שכן מפחיד בזה שמי ששולח את זה יודע הכל עליי, ואף אחד לא יודע הכל עליי, אף אחד.
מי זה ה- מ' הזה? זאת השאלה כאן.
נשלחה לי הודעה מרינה -היי-.
החזרתי לה היי והמשכתי לנסות לנחש מי המ' הזה עד שצעדיה של אמא שלי נשמעו, עורכת הדין המפורסמת ביותר בארץ וגם הטובה ביותר, אני גאה בה וכשהיא בבית אנחנו תמיד חוגגים את זה.
שמעתי את קולה של לינוי "אמאאאאא הגעת!" ואת צעדיה המהירים במדרגות וידעתי שסופסוף נשארתי לבד בקומה עד שקיבלתי עוד הודעה לנייד.
"אל תדאג יניב, אנחנו עוד ניפגש
– מ-"