להיות בן של מיליונר- פרק 1

"לינוי!" צעקתי בעוד אני רץ אחריי אחותי שקטנה ממני בשנתיים. "אני לא מחזירה לך את המחברת, שמעת?!" קראה והמשיכה לרוץ בגרם המדרגות. רצתי אחרייה ושמתי לב שהיא נעצרה בסלון.
"אני נותנת לך את המחברת תמורת 100 שקל מדמי הכיס שלך" היא חייכה חיוך ניצחון והגישה לי את המחברת אבל אחזה בה בחוזקה.
"איך אוכל לבטוח בך?" שאלתי אותה בודק אותה בקפידות.
"ואיך אני בך?" שאלה וציחקקה לעצמה.
"מה מצחיק?" קראתי בכעס והיא המשיכה לצחקק לעצמה. "נו אתה מביא לי את ה-100 שקל שלך?!" קראה ואז מיהרה להוסיף "ובגלל שאתה מתעכב 200 שקל!" קראה ואני רצתי לחדר שלי וחזרתי עם מאתיים שקל ביד. היא חטפה אותם והחזירה לי את המחברת "אמ.. תודה?" היא צחקה ואז יצאה מהבית מאושרת וקראה "חכו לי בנות! בואו נלך לעשות שופינג!". הייתי צריך לדעת שזה שוב בשביל הקניות שלה, אחריי זה בכל מקרה ההורים יכעסו עלייה.
חזרתי לחדר שלי ופתחתי את המחברת שלי שבה הייתי באמצע כתיבת סיפור לשיעור ספרות.
ניסיתי לחשוב על משהו אבל שוב דבר לא עלה לראשי. הצצתי בחלון וראיתי את לינוי והחברות שלה מדברות על משהו, אבל לידן הייתה נערה טיפה גדולה יותר מהן, בערך בגיל שלי. לא ראיתי את פנייה בגלל שהיא הייתה גב אליי אבל ממה שראיתי היא חומת שיער, יפייפיה.
הייתי חייב לרדת לשם ולשאול מה שמה, פשוט חייב.
***
"היי" אמרתי כשניגשתי אלייה. היא הסתובבה ותקעה בי מבט עם עינייה הכחולות והיפות שכבשו אותי מיידית.
"היי" היא מיהרה לומר ולהסתובב לשאר הבנות.
"אמ… אפשר לשאול אותך למה את כאן?" שאלתי בעדינות וברכות.
היא בחנה אותי ואז המשיכה להביט בהן "אני עושה בייביסטר לבת של השכנים שלי ובגלל זה אני פה". כמעט שהתפוצצתי מצחוק אבל במקום זה למזלי שאלתי בבוז "בייביסטר?!".
"טוב אתה יודע מה, אני לא צריכה מפריעים אז אם אתה יכול ללכת אז תלך, עדיף שכך" היא מיהרה לומר.
"אני יכול לשאול אותך רק משהו?" שאלתי בחשש, פחדתי שתגיד לא.
היא החטיפה לי מבט "כן אבל מהר".
"מה שמך?".
שתיקה.
"מיה" הייא בחנה אותי ואז מיהרה להוסיף "ואם אתה צריך את מספר הטלפון שלי אז הנה" היא מיהרה לומר לי את הנייד שלה ולהסתלק אחריי הבנות.
"מיה" מילמלתי בקול חלומי וחזרתי בצעדים איטיים הבייתה, ובתוכי הייתה הרגשה כל כך טוב של… אושר?