להיות אני-פרק 1

"בוקר טוב נטע לקום יש לך בית ספר!" שמעתי את אמא צועקת לי מלמטה.
אני לוקחת את הטלפון מהשידה, השעה 7:30, אין לי כוח לקום בכלל, אני נכנסת ל"פייסבוק"
"שירה תייגה אותך בתמונה" אני לוחצת על ההודעה כדי לבדוק איזה תמונה בדיוק היא העלתה, אוי, דווקא את התמונה הזאת היא העלתה מהחופש? הילדה לא נורמלית.
אני נכנסת לפרופיל שלה וכותבת הודעה "תמחקי את התמונה שירה יצאתי כמו פרה אני לא רוצה שדין יראה אותי ככה."
אמא נכנסת לי לחדר "רק התעוררת ישר טלפון, קומי החברים יחכו לך שם בפייסבוק שלך, יש לך בית ספר את תאחרי" אני מניחה את הטלפון על השידה ומשפשפת עיניים "אוקיי אוקיי הנה אמא אני קמה."
אני קמה מהמיטה ואמא עדיין בחדר, היא פותחת את הארון שלי ומוציאה כמה בגדים "כן אמא מה את עושה?" היא מפסיקה לרגע ואומרת "אני מארגנת לך תלבושת לבית הספר להיום" אני מחזירה את מה שהיא הוציאה לארון "אמא דיי אני אארגן לבד תלבושת, בינתיים תכיני לי שוקו בבקשה" היא יצאה מהחדר תודה לאל.
אני מתחילה לסדר את המיטה שלי, הטלפון צלצל
"הלו?" זאת כמובן שירה "היי נטנט מה המצב?"
"כן שירה משהו דחוף?"
שירה שואלת "את עסוקה?"
אני עונה במהירות "קצת… תקשיבי ניפגש כבר מתחת לבית שלך אוקיי?"
היא עונה בכעס "טוב איך שבא לך" ומנתקת.
אני זורקת את הטלפון על המיטה המסודרת והולכת לחדר האמבטיה, השיער שלי מסתדר יפה היום וואו! כנראה שהולך להיות לי יום מדהים.
אני יורדת למטה למטבח, אמא עומדת ומכינה פנקייקים ואבא יושב וקורא עיתון "בוקר טוב!" אני אומרת "אמא הכנת לי שוקו?" אבא מוריד את העיתון "בוקר טוב גם לך, יש שוקו בשקית במקרר קחי לך ושבי" אני שולחת לאמא מבט זועם, תמיד אותו סיפור.
אני מתיישבת מול השולחן "איפה תאיר? הוא לא אמור להיות בבית?"
אמא מסתובבת אליי "סבתא לקחה אותו היום לגן, ואת גברת למה את עדיין לא לבושה?"
אני לוקחת לעצמי פנקייק "היום מתחילים בשעה 10 שינוי של הרגע האחרון, אפשר מייפל?"
אבא צועק "קחי לבד לעזאזל ילדה מפונקת!" הוא קם מהכיסא לוקח את המפתחות של האוטו וטורק את הדלת, אני יושבת מופתעת ומסתכלת על אמא "אמא, מה זה היה? אבא בחיים לא הרים עליי את הקול ובטח שלא קרא לי מפונקת"
אמא מסתכלת עליי ודמעות בעיניה "מתוקה… עובר על אבא משהו… משהו קשה.. תהיי סובלנית כלפיו בימים הקרובים"
אני חסרת אונים שואלת "מה אבא עובר? תעני לי!"
אמא מהנהנת בראשה והולכת לחדרה.
אני מסיימת את הפנקייק, משהו לא מתנהל טוב בבית כרגע, ולי? לי אין כוח להיות קשורה אז אני פשוט עולה לחדר סוגרת את הדלת ושמה אוזניות.
השעון המעורר מצלצל 9:30, אני לוקחת את התיק ומסתלקת לי.
השעה 9:45 ואני עומדת מתחת לבית של שירה עם אוזניות.
"הנה סוף סוף היפיפיה הנרדמת פה. כמה זמן?" אני עצבנית.
"מה יש לך? את יודעת כמה זמן לוקח להתאפר? לא! כי את חמודה שלי לא מתאפרת"
"וואטאבר" אני מסננת ואנחנו מתחילות ללכת לכיוון בית הספר.
"טוב מה את כל כך בעצבים על הבוקר קרה משהו?" היא מנסה לפתח שיחה
"כן, שירה קרה משהו, תמיד קורה משהו אבל זה לא קשור אלייך אז את לא מתעניינת!"
"וואו אפשר לחשוב מה כבר קרה? זה בגלל התמונה?"
"לא זה לא בגלל התמונה… פשוט עזבי את זה עכשיו"
הגענו לכיתה, היא ריקה.
"מוזר איפה כולם?" שירה מופתעת
"מאיפה לי"
"טוב מותק אני ממש לא אוהבת את המצב רוח שלך עכשיו יאלה שפכי מה קרה" שירה פעם ראשונה נשמעת כל כך מודאגת לגביי
"עזבי הכל טוב"
"לא הכל לא טוב תסתכלי על עצמך ממתי את כזאת עצבנית?"
"טוב אני מספרת לך אבל זה בינינו אוקיי?"
"נשבעת"
"טוב, כנראה ההורים שלי מתגרשים"
"איך את יודעת? הם סיפרו לך?"
"סימנים…"
"איזה סימנים" כרגע שירה נראית לי ילדה כל כך מפגרת
"היום בבוקר תאיר לא היה בבית הם אמרו סבתא לקחה אותו לגן"
"נו ו..?"
"נו ואף פעם סבתא שלי לא לוקחת אותו לגן!" בא לי להחטיף לה, אוף!
"אולי זה מקרה חריג? אולי הם רצו להיות איתך הבוקר?"
"לא שירה אבא שלי גם צעק עליי וקרא לי מפונקת"
"כי את באמת ממש מפונקת" אוי! מי שמדברת
"טוב שירה עזבי את לא עוזרת יותר אני לא מספרת לך כלום!"
פתאום נפתחה הדלת של הכיתה, דין עמד שם "בנות מה אתן עושות פה? לא ידעתן שהעבירו את השיעור למעבדה?"
שירה קמה והולכת למעבדה, ואני ממשיכה לבהות בדין כמו טיפשה
"נטע!" הוא ממש מולי
"אומייגאד סליחה שקעתי במחשבות"
"על מה את חושבת?"
"עזוב אתה לא תבין"
"ואם כן? נו שתפי אני רוצה לעזור…"