להיות אני או הוא?

ללכת ישר, ללכת אחורה, ללכת קדימה, לצד, באלכסון, אחריו ,אחריה. אחרי מישהו בעולם הזה.
ללכת עם הזרם. לא לחשוב, לא לענות, לא לדבר. כי אסור. אסור לפצוע פה, פן יקרה משהו.
ללכת במסלול, בשגרה, בנתיב שניתבו לך. לא לסטות לא לעקוף, פשוט ללכת ישר, במעגלים,
במסלול. אסור ללכת איך שאתה רוצה, איך שאתה מרגיש כי אף אחד לא מחשיב את הדעה שלך.
מי אתה בכלל? סתם נקודה בשורה של נקודות שנטמאת בהם.
סתם ענף שנסחף בזרם, סתם. אפס. מיותר. לא פה ולא שם.
ללכת במסלול ישר, קדימה, בנתיב. אל תעז לחצות את הגבול כי תנודה, כי יחשבו שאתה מוזר.
כי תהיה לבד.
יברחו ממך כמו ארנבת משועל, כמו אייל מאריה כמו נורמאלים מאאוטסיידר רציני.
לא נושם, לא חושב, לא פועם. לא מתקתק כמו שעון, כי אתה לא נחשב.
האוויר נגמר, החמצן נשאר ותחושת הבדידות המוכרת שבה ועוטפת אותך כמו שמיכת פוך בליל חורף
גשום.
צעד קדימה, צעד אחורה. בקצב, בזמן, במקום, בשעה, בדקה. דבר אחד דורשים:
תתרחק ממי שאתה.
תן להם לתכנת אותך. כרובוט. כחסר לב, חסר נשמה, חסר רגש, חסר…
חיים.
עיניים מתמלאות דמעות. שורפות. כואבות. מלוחות.
למה אתה עושה את זה? מי חייב אותך? ולמה אותך? מה אתה שווה אם אתה נגרר?
שאלות רצות, באות ושבות, הולכות ועוקפות. רצות כמו מטורפות. מחשבות.
לנשום ולשאוף. לא לזוז מהמקום. להופיע מול ההמון.
אתה שווה. אתה משהו. אתה מיוחד. הם רוצים להיות כמוך.
בפעם הראשונה ביום הזה אתה מרגיש שווה. אבל מה? אם זה לא אתה האמיתי, אז מי אתה?
מה אתה שווה?! סתם אפס. הולך לאיפה שמנתבים אותך למרות שמהצד מופיעה הדרך שלך.
הדרך אתה אוהב. הדרך שאתה מעריך. ה-דרך.
עוד אחד ואתה בחוץ. צעד אחד. אבל אתה לא מסוגל. מסתכל בעיניים מאוכזבות בדרך שמחכה לך. כשהדרך שלך מתרחקת ונראית יותר כחלום, כהזיה.
למה אי אפשר לברוח? למה? הנה הדרך שבה אתה צריך לבחור. מה עוצר אותך? הפחד מהתגובה של כולם? הפחד ממה שיחשבו עליך?
זה לא הפחד הזה. מיליון ואחד פחדים יש. אבל ממה אני הכי פוחד?
מהרגשות שלי.
שחר התהפך במיטתו לצד השני וסילק את המחשבות המטרידות מראשו.