להיות או לא להיות: נועה (הסיפור שלכם)- פרק 3

"בוקר טוב" אמרה נוי והעירה אותי משנתי.
"עוד מעט" אמרתי וכיסיתי את ראשי בעזרת השמיכה.
"אין עוד מעט אמא מאחרת לעבודה בואי כבר" אמרה נוי והורידה את השמיכה.
"אוף איזה מעצבנת…" אמרתי והתלבשתי. ירדתי מהר אל הקומה התחתונה כדי לקחת את הארוחה ויצאתי למכונית.
"חחחח לא הורדת את האיפור" צחקה עליי נוי.
"אוף, אמא יש לך מגבונים?" שאלתי.
"כן קחי" אמרה והגישה לי מגבון. ניקיתי את עניי ויצאתי מהמכונית.
"היי" אמרתי כשפגשתי את ערן בבוקר.
"היי יפיופה" אמר בחיוך וקרץ לי.
"אוי ערן" אמרתי ונכנסתי לכיתה.
"תגידו המון בהצלחה לעמית התלמידה החדשה שלנו" אמר אמיר. אני הייתי עסוקה בלבהות בטל. הוא התחיל לדבר עם התלמידה החדשה והרגשתי צביטה בליבי.
"איזה סנובית החדשה" אמרה רונה.
"למה היא נראת לי חמודה" אמרתי.
"טוב אני צריכה לחזור הביתה" אמרה רונה והלכה. אני כל כך לא אוהבת אותה… היא מנצלת את טל וטל לא מבין את זה. חזרתי הביתה והתחלתי לעשות את השיעורים. אחרי כמה דקות נשמע צלצול מהטלפון שלי.
"הלו?" שאלתי.
"היי נועה זה ערן" אמר ערן. מה הוא רוצה ממני עכשיו?
"כן מה קרה?" שאלתי.
"אני לא מבין את השיעורי בית אני יכול לבוא אליך?" שאל.
"אוקיי" אמרתי וניתקתי את השיחה.
"היי" אמר ערן ונכנס לבית.
"היי" אמרתי והתחלנו לעשות את השיעורים.
"מזה בשאלה 4?" שאל.
"56+7" עניתי.
"תודה" אמר והמשיך. שוב נשמע הצלצול מהטלפון שלי.
"הלו?" שאלתי.
"נועה זה דור רונה בבית חולים היא הייתה בתאונה" אמר דור לחוץ.
"מה?!" שאלתי לא מבינה וערן שאל מה קרה.
"בואי לבית חולים %#@&" אמר דור וניתק.
"מה קרה?" שאל ערן.
"רונה בבית חולים" אמרתי.