להיות או לא להיות:דור (הסיפור המשותף)-פרק 2

שפתחתי את הבית, אף אחד לא היה שם.
כמו תמיד, ניגשתי לחלון וראיתי את טל אם פנים נדהמו.
פתחתי את החלון וצעקתי אליו, "מה קרה ?!" הוא הסתכל אליי והמשיך לכיוון ביתו.
הוא לא יגיד לי אני אדע לבד. חשבתי מחמם אוכל.
פתאום הטלפון שלי רוטט.
"ד-דור?" שמעתי קול של בת מהקו השני.
"כן, מי זה ?" שאלתי סקרן.
"זאת אני עמית" אמרה עמית, ניסיתי לחשוב על מישהי בכיתה שקוראים לה עמית.
"אמממ שוב פעם ?" עניתי לה אחרי שאני לא זוכר.
"התלמידה החדשה" היא אמרה.
אההה נכון טל אמר לי אלייה. חשבתי.
"אממ יש מצב שאתה יכול לבוא אלי ?" שאלה.
"מצטער, אבל לא אני צריך ללכת לשיעור פסנתר שלי" אמרתי אוכל בדרך.
"בסדר" שמעתי את קולה נשבר.
"טוב ביי" אמרתי וניתקתי.
התקשרתי לטל הוא ענה.
"הלו?" הוא אמר.
"מה קורה ? יש מצב שאתה בא לי ?" שאלתי אותו מפנה את הכלים.
"בטח, מתי ?" הוא שאל.
"אממ עוד איזה שעתיים, יש לי שיעור" אמרתי מנסה להחזיק את הטלפון לא ליפול בזמן שאני שוטף ידיים.
"אני יכול לבוא אלייך עכשיו ?" הוא שאל היה משהו בקול שלו.
"בטח" אמרתי ממש רוצה לדעת מה יש לו.
ארגנתי את החדר והיה צלצול בפעמון.
בדלת היו המורה שלי וטל.
אמרתי למורה לחכות בחדר. הוא הלך ופניתי לטל.
"מה קרה ?" שאלתי אותו בשיא הרצינות.
"כלום, עמית ביטלה את הפגישה" הוא אמר.
שתקתי,ידעתי שזה יקרה.