“להיות אבא”(פרק1-12)

"להיות אבא"/אוראל גסר
פרק 1:
"יום יבוא ואהיה אבא"אמר הילד הקטן לאביו…לאבא שהיה מתחת לבית העשוי משיש קר כקרח שהדבר היחיד שהיה מיוחד בה זה שהיה כתוב עלייה את שמו של האבא.
הילד שלא ידע שום דבר חשב שאביו משחק איתו מחבואים וכשחשב שמצא אותו הבין שמצא רק את שם אביו ולא את האבא,שאל הילד את אימו:"אמא,למה השם של אבא כתוב כאן??"
ענתה לו אימו:"זה כי…אביך רצה שתדע שגם אם הוא לא נמצא איתך אז פשוט תלך לאבן שרשומה שם אביך ושם תוכל לדבר איתו והוא ישמע אותך,אבל אני לא מבטיחה שהוא יענה לך הבנת??"
הסתכל הילד על אימו ואז על האבן ואמר:"טוב אמא…אם את אומרת".
וככה כל יום אחרי יום,לילה אחרי לילה,שבוע אחרי שבוע,חודש אחרי חודש ושנה אחרי שנה הגיע הילד התמים אל אותה חתיכת שיש הקרה וסיפר לאביו איך עבר עליו היום,סיפר שנפלה לו שן ראשונה,שקיבל 100 במבחן באנגלית,שהתחיל ללכת לשחק כדור-רגל עם חבריו מידי ערב.
כשהילד הגיע לגיל 10 ביקש מאימו שתקרא לאבא להצטרף לחגיגת היום הולדת של בנו אך אימו העבירה לו תבשורה המרה לגביי אותה חתיכת שיש הקרה שעלייה כתוב את שם האב,סיפרה שאביו מת וסיפרה איך מת ומתי אבל אמרה שהאבא באמת שומע את דבריי בנו ושהוא לא מתעלם ממנו,פשוט הוא לא יכול לענות כי הוא עסוק בלשמור על הבן ועל אמו של הילד מכל רע כדאיי להגשים את חלומו של הבן והוא "להיות אבא",האמא סיימה לדבר אך הילד עדיין שתק ואחרי כמה דקות
אמר:"אמא…אם אבא הלך אז איך הוא ישמור עלינו??"
אמו חייכה עם דמעה זולגת מעינייה ועדיין ענתה לו ואמרה:"בכל לילה שתסתכל על הכוכבים,תחפש את הכוכב הכי נוצץ והוא היה שם",הילד הפך תעצב להתחלה של חיוך ואמר:"צודקת אמא…אבא תמיד היה איתי וישמור עליי".
הילד כבר גודל ומגיע לגיל 13,אחרי 3 שנים שלמחשבות רבות של:"אולי אני חיי בשקר?","איזה עוד שקרים אמא שלי ספרה לי בחיי?"ו"מתי אני ידע שאני יכול לסמוך עלייה שלא תשקר לי?".במשך שעה מסתגר הילד בחדרו וחושב…וחושב…ומתלבט…ודואג…ואז אמו נכנסת לחדר ואומרת בלחץ:"איפו אתה??כמה זמן??הכל בסדר??מה קורה??"הילד לא ענה לה ופשוט יצא מהחדר והלך לכיוון האולם וראה את אחיו הקטן שהוא רק בן חצי שנה שאפילו לא מבין את הדאגות שרצות בראשו של אחיו הגדל,הילד התקרב לאחיו ואמר:"אתה לא אחי,אתה לא חולק את אותו הדם שלי…אבל אני עדיין יקבל אותך ויבין לאט לאט שאתה באמת אחי ואני מצטער…באמת מצטער אבל שתגיע לגילי אז תבין אותי".הילד נכנס לאולם יחד עם אימו ואחיו וה"אבא החדש" שלהם,והם נכנסים בליווי של מחיאות כפיים,שופרים ותופים,הילד ממשיך ללכת לבד ומגיע לבמה,מניח את הטלית,מניח תפילין על ידו וראשו ומתפלל ומברך את כל האורחים ואומר:"מי יתן ואלוהים היה איתכם וישמור עליכם כמו שאבי שומר עליי מלמעלה".הילד ירד מהבמה והלך,הילד ברח מהאירוע,נסע באוטובוס כדאיי לבקר בקבר אביו.
הגיע הילד לבית הקברות,עד מול השער ורגיש קלילה נושבת והילד שמע את קול אביו בנשיבות הרוח והקול אומר לו:"בני…מה את עושה כאן??חזור לאמך ותהיה איתה,היא צריכה אותך כי אתה הוא האבא החדש בבית!!",הילד הקשיב לאותו קול וחזר על דרכו חזרה להיות עם אמו.כשחזר גילה שאף אחד לא שם לב שבכלל נעלם והילד נשם לרווחה.

פרק 2: משבר באמצע החיים

בגיל 14 הילד ואמו התפנו לבית החולים בעקבות תאונת דרכים של פגע וברח,זה קרה ביום ראשון אחרי שבת כפית עם האח הקטן וה"אבא החדש" שהאמא מצאה לעצמה,אז הילד פנה לאמו ביום ראשון וביקש שיעשו יום כיף כי ממלא לא הספיק ללכת לבצר כי לא התעורר,האמא ענתה באופן חיובי אחרי הטענה של בנה שהיא לא נותנת להם זמן ביחד ולבד ולכן החליטו השתיים לצאת מהבית ולטייל מחוץ להעיר ככה מבלי להודיע לאף אחד.כשטילו הם הלכו לשווקים גדולים ויפים ומלאים בכל טוב,הם אכלו הרבה והילד הכריז בקולי קולות:"אמא!!נראה לי שאני צריך חגורה חדשה ויותר גדולה כי זאת קטנה מידי!!".וככה בילו מבוקר ועד ערב בהנאה רבה רק הם לבד,האם והבן.בערב בדרך חזרה הביתה זה קרה…הם חצו את הכביש במעבר חצייה אך זה לא שינה דבר,הנהג שדרס היה שיכור ופגע באם ובילד,הם עפו למרחק של 5 מטר לכל היותר והנהג השיכור לא עצר ואפילו לא מצמץ לעברם אלה המשיך לנהוג כאילו כל זה לא קרה,כנראה שהיה שיכור כל-כך שאפילו לא הרגיש את המכה ואפילו לא ראה אותם בכלל,האם והבן היו בדרך לבית החולים ואיתם גם הלכה לה ידיעה בחדשות:"אם ובן נפגעו בתאונת פגע וברח על ידי נהג שיכור,הם מפונים לבית החולים במצב בינוני".כשנכנסו לבית החולים למחלקת טיפול נמרץ האם דאגה ובקול חלש אך עדיין מובן ביקשה מהרופא:"אנא,אני מבקשת ממך בתור אמא לילד שפצוע גם הוא,תכניסו אותו לפני"הרופא שלא יכל להתנגד לבקשת האם,שאולי יכלה להיות הבקשה האחרונה שלה,מסר הרופא את הדרשה של האם לשאר המחלקה והילד נכנס ראשון.האם והילד שכבו אחד ליד השני באותו חדר והדבר היחיד שהפריד בינהם זה שהם שכבו בשתי מיטות שונות ובמרחק של כמה מטרים אחד מהשני.

פרק 3: השיקום

לאחר חצי שנה של טיפולים ארוכים ומעייפים הם שוחררו ביחד מבית החולים,כשיצאו חיכה ה"אבא החדש" והאח הקטן ליד המכונית הלבנה שלהם,שנפגשו פנים מול פנים ה"אבא" חיבק את האמא ממש חזק כאילו לא ראה אותה עשור שלם והאח הקטן גם הוא כמו אביו חיבקו את האמא,הילד נשאר שם לבד כאילו היה חייל בודד שאין לו אף קרוב משפחה,אחרי החיבוק הארוך והחזק האם והילד הקטן נכנסו לאוטו וברגע האחרון ה"אבא" עצר תילד ואז אמר לו בלחש באוזן:"אם אתה תגרום לאמא שלך להיפגע ככה או שלאבד זמן איתי אני אדאג שתעוף מהבית בכל דרך שהיא",והם נכנסו לאוטו ונסעו הביתה.
ביום שלמחורת הלך הילד לבצפר כאילו לא קרה שום דבר,כאילו התאונה לא הייתה אף ופעם ובטוח שהוא היה רוצה שזה באמת היה נכון,שהלך במסדרון בצפר הרגיש כאילו היה מפצלת גדולה ומכוערת,כולם נעצו בו מבטים והתלחששו בינהם,כשהגיע לכיתה הבין הילד את הסיבה כשהמורה באה ושאלה אותו:"אם אתה צריך עזרה עם התיק רק תבקש"והילד לא ענה פשוט הלך למקומו התיישב,שהתחיל השיעור כולם נעמדו כדאיי לכבד את המורה ושנעמד אמרה לו:"אתה לא צריך לעמוד זה בסדר"הילד ענה לה בצעקה עם דמעות בעיניים:"אני לא נכה!!אני בסדר גמור!!"ויצא מהכיתה בזמן שהדמעות זולגות לו על הלחיים.בסוף יום הלימודים הארוך והעצוב והמעצבן הגיע הביתה ושם זה רק החמיר,"אבא" בא אליו ושאל:"נו מה ינכה??איך היה בבצפר??כמה צחקו עלייך??"הילד הסתכל לו בעיינים ואמר לו בכעס חסר מעצורים:"אף אחד לא צחק עליי וביום שתעזוב ואני לא אצטרך לראות אותך יותר היה יותר טוב…"ולפני שסיים את משפט הוא היה על הרצפה עם סימנים כחולים בגוף,קם הילד והלך לחדרו כדאיי להתאחד עם הכאב לבדו,כמו כל יום.
בערב הגיעה האמא וקיבלה יחס שונה מ"אבא"ששאל:"נוו מאמי איך היה בעבודה??הכל בסדר??רעבה??מרגישה טוב??"בלי להשים לב לשאלות ה"אבא" הלכה לחדרי הילדים ושאלה אותם איך עבר עליהם היום וכמו הכל יום שיקרו לה שהכל טוב ולא סיפרו שיש מישהו שהורס את חייהם בכל פעם בכל יום,ולא בבית הספר אלה בבית בזמן שהאמא לא נמצאת.

פרק 4:המשך החיים

בהגעתו לגיל 16 מקבל הילד את תעודת הזהות ומקבל שלל ברכות ומתנות מאמו ומשפחתו ובנוסף הלך לקיים הרגל שהיה עושה כל 16 שנות חייו וזה לעלות לקבר אביו,אך משהו אחד…הרס את הכל וזה שיש עדיין אדם מסויים שהורס את חייו ואת החיים של אחיו ועכשיו התחיל להרוס את חיי אמו בכך שלא הסתדר ל"אבא" שהאמא מבזבזת את כספה האישי על בנה,שהיא מבזבזת יותר כסף על הבן מאשר על ה"אבא" ולכן לימד אותה עד כמה זה מפריע לו ושלח הודעה לטיפול נמרץ עם פרצוף מלא בסימנים אדומים וכחולים,שהגיעו סיפר ה"אבא" לרופא שהבן השתגע ופשוט הרביץ לאמו והאם המסכנה לא יכלה להגיד כלום בגלל שכל איבר בגופה מנופח וכחול,אחרי הסיפור של ה"אבא"נלקח הילד לבלות את הלילה בתא מעצר.

פרק 5:"הגלגל הוא עגול,פעם אתה למעלה ופעם למטה"

הילד בגיל 16 מבין שהחיים שלו לא קלים בכלל,אך ברגע שהוא עוד מאוחד עם המחשבות שלו מגיע השוטר שלידו נמצא ה"אבא" עם אזיקים על ידיו,השוטר פותח את הדלת ואומר לילד:"אני מצטער,אתה משוחרר",הילד יצא מהדלת ולחש לשוטר:"אין לך על מה להצטער כי עכשיו חיי היו טובים יותר" ואז הסתכל ל"אבא" בעיניים ואמר:"הגלגל הוא עגול,פעם אתה למעלה ופעם למטה אך עכשיו אתה למטה",ה"אבא" לא נשאר חייב וענה:"נכון שעכשיו אני למטה אבל אני מקווה שלא תהיה חיי כאשר אני למעלה"הילד עצר וחשב ואז עשה אצבע שלישית ל"אב"ורץ לזרועות אימו שחיכו לו בקוצר רוח,באותו יום אפשר להגיד שכל התחנה הייתה מלאה במי מלח בגלל האם והילד.בהמשך הזמן למד מזה לעמוד במשפט,להגיד מה עבר עלייך במשך כמה שנים בגלל אותו בנאדם,לבכות בלי סוף בגלל כל הדברים שהסתרת מאימך,בסוף המשפט נגזר הדין,"הבחור ישלך לכלא למשך 15 שנות מאסר וגם צו הרחקה של 500 מטר מין האם והילדים ובנו ישלח לפנמייה ואין אפשרות לערעור".

פרק 6:מחפש את העתיד

"אתה כבר לא ילד אתה נער אומנם תמיד התייחסתי אלייך ככה אבל זה השתנה…היום אתה בן 17"אמרה האמא לבנה שהפך לנער היום,היום הוא בן 17 עוד שנה צבא,עוד שנה הוא היה עצמאי ויוכל להגשים את חלומו,ולהיות אבא.
הנער שלנו הולך למסיבה הראשונה שלו אחרי התאונה שעבר,הגיע,חגג עם חברים ואז ראה אותה,יושבת לבד בבר והיא הייתה יפה,עינייה החומות כמו שקד שרק התבשל ושערה השחור כפחם,הנער פנה אלייה ושאל:"שלום ראיתי אותך מהצד השני ולא יכולתי להוריד את עייני ממך..אז מה??איפו החבר שלך??"
ענתה לו עם חיוך וצחקוק קטן וחמוד:"הוא לא נמצא כי אין לי חבר"
הנער שלנו חיכה והסתכל לה בעיניים ושאל:"מה??דיייי אל תשקרי לי,איך זה הגייני??תראי איזה יפה את"ולפני שהגיבה פרצה מריבה במועדון והנער ראה בקבוק נזרק באוויר לכיוון האישה אז הוא משך אותה והיא נפלה עליו,הנער שלנו לא נשאר חייב ושאל:"את בסדר??",הנערה ששכבה עליו אמרה:"ברור ותודה שהצלתה אותי"
ענה הנער:"שטויות אין לך מה להודות"וככה התחילה המערכת היחסים הזאת בין הנער לבין הנערה.
שנה ביחד וישלו גם ילד וגם סיים י"ב בהצלחה ועם זאת הנער מקבל את הזימון לגיוס,הנערה מתחילה לריב איתו שהוא לא יכול ללכת לצבא כי זה מסוכן ואך את דעת הנער זה לא שינה,עלה על האוטובוס ונסע לכיוון היעד הכתוב בדף.לאחר חמש שנים של כל שבועיים שהוא מגיע הביתה בגלל הגיוס וזה שחתם קבע,שהגיע סופית הוא ראה מה זו האהבה שכל גבר ואישה מחכים להם,היום הוא בן 23 ובנו רק בן 6 והנערה בת 22 והם חיים באושר.
לאחר עוד ארבע שנים הנער מציע נישואים לבחורה ושהיא רק בת 26 ובנם בן 10 והבחור שלנו בן 27,היא הסכימה ואחרי חודשיים הם מתחתנים.לאחר עוד שנה הם מביאים זוג תאומים לעולם.

פרק 7:"אבא!!!"

הזוג שלנו כבר בני 30-31 ואז פורצת מלחמה חסרת כל פשרות חמש מעצמות כנגד הארץ שלהם ועוד תשע ארצות שונות,את חושבים שהם ינצחו בגלל שהם כפול בכמות בטח??אז בואו אני ילמד אתכם משפט:"זה לא הכמות אלא האיכות" והאיכות שיחקה כנגדם כי צבא למדינה שלנם לא הינה כי הם לא היו זקוקים לצבא במשך השנים.
הודעה בחדשות:"טיל נופל בתוך בניין דירות,100 הרוגים ו-57 פצועים קשה וכל זה בעקבות התמוטטות של הבניין",למזלם הם לא היו בבית כשזה קרה,הם היו אצל האם של הבחור כי לשם לא הגיעו טילים בכלל.לאחר חמש שנים של לחימה…….המדינה שלהם הפסידה וכל שאר המדינות שהיו איתם,המעצמות לקחו את כל הגברים כדיי שהיו לוחמים שלהם.
האב נעמד מול שלושת ילדיו והאם ואמר להם:"חברה,חלאס לבכות,אין סיבה שתבכו הכל טוב נראה לכם שאני יתן להם להפיל אותי ולהרוג אותי??אז אתם טועים!!הם לא ושהם יחליטו לשחרר אותנו ולהחזיר אותנו לבתינו אתם תראו אותי אז חלאס לבכות הכל היה טוב,ילדים בגלל שאתם רק בנים כמו שהיה בבית שלי אז אתם אחראים לשמור על אמר בזמן שאני לא כאן מובן??"
הם ענו לו ביחד ובקול אחיד:"כןן אבא!!",האב התקדם לכיוון המטוס שהיה צריך לקחת אותו אל הלא נודע ואיך שהגיע לתא המטען של המטוס הענק הזה וראה את כל שאר הגברים כמוהו שמע קול את אותו הקול ששמע בבית הקברות שהיה בן 13 ושהסתובב ראה שהקול הזה הוא של בנו הבכור שצועק לו:"אבא!!!אני היה אבא כמוך!!!"
הבין משהו האבא שלנו,האמא צדקה,באמת האבא לא עזב אותו לבד אף פעם כי הנשמה שלו עברה לבכור שלו כמו שאביו אמר לו שנשמת סבו של הילד נמצאת בתוכו,האבא חייך לבנו חיוך ענק והסתובב חזרה ונכנס למטוס,המטוס עף,עף ולא חזר מעולם.

פרק 8:למרות הכל ממשיכים
קדימה

-שנה אחרי-
הנער שלנו בן 15 ואחיו הקטנים,התאומים הם בני 5 והאם שנשארה לבד לא ידעה מה לעשות כבר ועם זאת וכל מה שקרה במשך השנה וקצת הזאת הילדים חוזרים לחיים הנורמטיבים שלהם,בית ספר,גן והאם לעבודה חוזרת.יום שישי אחד האם זומנה לחקירה במשטרה בעקבות מעשה אלימות של בנה,האם מגיעה ורואה את בנה עם אזיקים ואחרי דקה השוטר ששמר עליו קיבל כאלה צעקות שכל הארץ שמעה,והיא צועקת לו:"תוריד תאזיקים יחתיכת אדיוט,הוא ילד ולא רוצח סידרתי!!".
אחר-כך הילד סיפר לאימו למה הוא רב,והוא סיפר:"אמא זה לא באשמתי,הילד הזה קילל את אבי ואמר שהוא פחדן בגלל שהוא נכנס למטוס מבלי להתווכח ואו להתנגד,אחרי כמה דקות פשוט לא יכולתי לשבת בחיבוק ידיים ולהמשיך לשמוע אותו אז פשוט הוצאתי עליו את כל הכעסים שהיו טמונים בי…" האם פשוט עזבה את השיחה באמצע עם דמעות בעיניים ובריצה לשירותים,שטפה פנים והיא מסתכל במראה ורואה את בעלה מסתכל עלייה ואומר לה:"למה את בוכה?!אין סיבה שתבכי,הכל בסדר,באמת אני מבטיח לך,עברה כבר שנה מאז הלכתי אבל אני עוד חי,אז אומנם את יודעת כמוני שאני לא יחזור הביתה אבל מה שכן שומר עלייך ועל הילדים,תמיד".האם ישבל על האסלה הקרה כקרח ורק הסתכלה על זרם המים ואמרה בלחש:"כמו המים אנחנו באים ומפיקים את מירב הטוב מעצמנו אבל באותה מהירות של זרם המים אנחנו גם הולכים"נעלה האם את הדלת לקחה חבל צנחנים שהיה במדפים בתוך הארון רחצה,במדף הכי גבוה זה היה,הוציאה את החבל,קשרה סביב צווארה,זרקה תקצה השני מעל וו התלייה,תפסה תקצה של החבל שזרקה,פתחה את המנעול של דלת השירותים,וצעקה:"שמע ישראל אדוני אלוהנו,אדוני אחד" ובלחש אמרה:"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד",והיא משכה בחבל אך ללא הצלחה,החבל נגזר באמצע,על ידי בנה הבכור,אשר הלך מתוך שינה,הוא חזר למיטה והלך לישון,האם שהייתה מבולבלת כל-כך,פשוט חתכה את החבל והלכה למיטה הריקה מכל אדם וקרה כקרח ומלמלה לעצמה:"מחר יום חדש,הכל היה טוב".

פרק 9:בדרך לחתונה מחפשים חתן

האמא שלנו שעם כל הכבוד והאהבה שיש לה לבעלה,היא מחפשת את הפרטנר החדש שלה להורות ולמערכת היחסים וליחסי המין.
במשך חודש שלם עוברת מדייט לדייט מבלי למצוא את האדם המתאים לה,ביום שני,היום האחרון לאותו החודש היא מצאה בחור מסוים,גובה 1.76 מטר,שוקל 60 ק"ג,גוף רחב,עיניים כחולות,שיער בלונדיני, מופנם,שקט,רגוע,חלום של כל אישה.
אז הם ניפגשו דיברו ודיברו והוא עבר לשבת לידה ולא מולה,התחיל לגית וללטף אותה ומתחיל לגעת לה בציצי ובאיברים המוצנעים שלה והכניס יד מתחת למכנסיים שלה ופתאום צעקה בקול:"הצילו הוא אונס אותי,הצילו!!",אבל אף אחד לא שמע אותה.
כשהגיע הביתה בוכה וכל האיפור שהיה בעיניה נמרח על פניה,נכנסה להתקלח,והכלה לישון עם המחשבה הבאה:"גברים זה עם
שצריך להרוג ולהשמיד מין היקום"

פרק 10:"המופע צריך להימשך"

—–שנה אחרי אותו מקרה—–
למרות הכל האם ממשיכה לחפש אחרי הבחור שלה,שנה אחרי אותה מקרה מזעזע,מאכזב,מעציב,מתעשתת האם וממשיכה.
בכל יום/בכל שבוע הייתה מוצאת בחור חדש שהתאים בעיניה אבל לכל אחד היה שריטה שהדאיגה את האמא מחדש:ההוא לא אוהב ילדים,הוא אלמן,הוא שתיין,הוא עבריין וכ'ו.
בכל פעם הבטיחה האם לעצמה שבפעם הבאה היה יותר טוב אך הפעם לא היה משנה כמה אמרה,ביקשה והתפללה לפגישה נורמאלית אחת!!,זה לא עזר,לא לה ולה לילדה כי קרה דבר כו נורא,הבחור האחרון רצח את התאומים הצעירים,החמודים שהיו באוטו מאחורה שכל חטאם היה שינה עמוקה מלאת חלומות שנקטע תוך דקה אחת בלבד הבחור פשוט דקר את הילדים ואנס את האם ורצח גם אותה וגם הוא יחד עם האוטו,האישה והתאומים נפלו מין קצה הצוק לתהום חשוך ועמוק כאילו דרכו מגיעים אל הגיהינום.
הילד שלנו שנשאר בבית ומחכה לאימו ואפילו מרוב געגועים שכח כמה הוא כועס על אחיו שגונבים לו את כל ה"יחס" מאמם,הוא חיכה שעה,שעתיים ואפילו שלוש שעות אך ללא הצלחה,במקום אמא הגיע פסיכולוג גבוה,רזה,לבן כמו סיד,עיניים ירוקות ופנים חיוורות כאילו ראה רוח רפאים,דפק על הדלת בעדינות וברכות וסבלנות עד שהילד ניגש לדלת ופותח אותה.

מבטו של הפסיכולוג:
ראיתי נער מלוכלך, גבוה,שיער שחור,עיניים חומות שמשפשף את עיניו כאילו הערתי אותו משינת חורף ארוכה,מפהק הרבה אך כמו ילד קטן,כל פיהוק שלו גורם לי לייסורי מצפון על מה שיש לי לספר לו,אז ספרתי לו סיפור קטן שאמו אמרה לי לספר לו,סיפור שליווה את אבא שלה שאיבד את אבא שלו,אך ללא הצלחה הגיל משחק כאן תמיד חשוב והוא משנה את הסיטואציה,הנער דרש לדעת את האמת,אז סיפרתי.
השנה הכי קשה שהייתה לנער הייתה רק עוד בהתחלה שלה ומחכה להימשך.

פרק 11:השנה ממשיכה

אז הנער שלנו שלא יכל להמשיך לחיות עם כל האובדן הגדול והנורא שנפל עליו,החליט לטוס לאחת מהערים הגדולות שבגללן איבד את אביו,אומנם הכיבוש עדיין לא ירד שלא תבינו לא נכון הערים הגדולות האלה עדיין מחזיקות באותן מדינות קטנות מין הביצים שלהן אבל תמכה בלהגיע להערים שלהן בטענה של:"כמה שהן שונאות אותנו הן לא יעזו לעשות פיגוע ואו כל דבר אחר",אז הוא הגיע,עבר מעיר לעיר,ממחנה שבויים אחד לשני,ושאל עוד פעם ועוד פעם:"ראיתם את אבי,אוראל??",אך ללא הצלחה חלק אמרו שהוא מת,חלק אמרו שהוא בכלא עוד הרבה שנים גם ישאר שם,חלק אמרו שהוא בכלל לא הגיע.
הלך ברחוב ומיואש מחייו וראה בדרכו קבצן זקן ששאל אותו דבר אחד:"בני,מה אתה עושה כאן??איפו אמא שלה הנודניקית??והאחים הקטנים של??"הנער התמים הסתכל בעיינים של הבחור ושאל:"אבא??"
הקבצן המבוגר הסתכל אליו באותו חיוך שנראה באותו יום גורלי לפני שעלה למטוס ואמר:"אלה מי יטמבל?!חחחח",הילד צחק איתו אך היה חייב לשאול מה קרה בזמן שהיה בשבי אך קודם אמר:"אבא אני צריך לספר משהו…".

פרק 12:הפגישה עם אבא

האבא התמים שלא ידע מה קרה אמר:"מה קרה בני,הכל בסדר??"
הילד ענה:"לא…(והוא התחיל לבכות)…אמא ומתה וגם התאומים…."
האבא המבוהל שלא ידע אפילו מה להגיד פשוט חיבק את בנו כל-כך חזק עד שהראות של הנער התפוצצו מרוב הלחץ,והאבא שהזיל דמעה אחת או שניים אמר בקול חזק ובטוח בדבריו:"אני שמח שאתה לפחות בחיים"
הילד הסתכל בעייני אביו ואמר בתקיפות רבה את דבריו כאילו היה אריה ששאג:"אתה חוזר איתי עכשיו הביתה ולא אכפת לי מה",
האבא השיב את בנו ואמר לו:"בני,למה לי לחזור?!מקומי שם מתחת לאדמה וגם כאן,ברחתי מהכלא שהחזיקו אותי וקפתי מראש הכלא עד לנהר שהיה שם מתחת וצללתי פנימה ופשוט הורדתי את החולצה ונתתי לה לצוף וכך חשבו הבורים הללו שאני מת ולא ירדו אפילו לבדוק את הגוויה,בני אני כבר זקן מידי ואם יעלה אני על מטוס או כלי תחבורה אחר הנני אתפרק,תתקדם האלה תשכח מאיתנו"
הילד המפוחד שלא ידע מה ואיך,הקשיב לאביו אך עשה צעד יפה,קנה לו טלפון,בית ומכונית ואמר לו:"פה אתה גר!!",
והלך הלאה,הגיעה לתחנה של האוטובוס,נכנס לאוטובוס ואז ראה את אביו אבא והאוטובוס ממשיך לנסוע והאבא צועק לו:"תסתכל על ההודעה ששלחתי לך",
האוטובוס נסע כבר אך הבן שמע את דברי אביו וקרא אותה..(לא אספר מה הייתה ההודעה כי זה נק" המחשבה של כל אחד ויחד איתה יפליג עם הדמיון קדימה)…ושסיים לקרוא אמר הילד:"אוהב אותך אבא ואל תדאג אני יעשה את מה שרשמת"

(נ.ב לעומת הרבה כותבים אני אתן גם לכם לשתף את עצמכם בעלילה ולכן ההודעה תהיה פרי הדימיון שלכם).
(הסיפור ממשיך זה לא הסוף).