"להיות אבא"-פרק 44-51

פרק 44:
"יום הולדת שמח"
אדם שלנו חוגג את יום ההולדת שלו בדרך יחודית,עם אישתו החדה וילדיו בכך,שבנו חוזר הביתה,הוא ברח מידי החוטפים וחיליו של אדם מצאו אותו והביאו אותו הביתה,אדם שראה את בנו אמר לו:"תאמין לי,הייתי מוותר על כל מתנה שיש בעולם,על כל משאלה מיוחדת שיש לי רק כדי לזכות בזה שאראה אותך…ועם זאת יש לי לספר לך משהו…(דמעה בעין אחת וחיוך על פניו)…אמא ואני נפרדנו,היא מצאה לה עתיד חדש וטוב יותר ואני שמח בשבילה",בנו המאושר מלראות אותו שכח מהכל ורק חיבק אותו חזק כל כך ופשוט בכה כמו ילדה קטנה ואדם לקח אותו בידיו אל ביתם החדש והם נכנסו מחובקים ומאושרים וכל מי שהיה בבית צעק כל כך חזק על בואו חזרה הביתה שכל הארץ כבר ידעה תוך דקה שבנו חזר הביתה.
בבוקר העירה את אדם מוזיקת יום הולדת חזקה,כשהגיע למטבח אחרי שהתאושש מהמוזיקה החזקה ראה את כולם מחכים לו מסביב השולחן עם בגדים לבנים ואוכל חם ומתוק על השולחן וצועקים לו בכל הכוח:"יום הולדת שמח אבא!!!",בסוף הארוחה נסעו ליום כיף בעיר הבירה וחגגו ואכלו יחד כל המשפחה במסעדה שכל כולה הוזמנה לחגגית המשפחה ובערב אחרי שהרדימו את הילדים,מישל התקרבה לאוזן שלו ואמרה ברכות:"ישלי בשבילך עוד מתנה אחת ומיוחדת",לקחה אותו לחדר שינה שלו ונעלה את החדר ואז….(את זה כבר אתם תחליטו מה זה היה).

פרק 45:
"פעם,מזמן מזמן שלא היה זמן…"
יום בהיר אחד,יותר נכון התחיל בהיר המשיך כיום גשום,אדם אישתו והילדים הסתגרו בתוך הבית,הם עברו כבר על כל משחקי הקופסא שהיו בבית,דיברו במשך שעות ואז הגיע הזמן של אבא לדבר והוא התחיל בסיפור ארוך,והסיפור התחיל:"פעם,מזמן מזמן,שלא היה זמן,והזמן עלה הרבה כסף,חיי לו מלך עשיר ולו היו אישה ושלושה בנים,הבן הבכור לא חיכה הרבה והתחתן עם מישהי ומלך בממלכה רחוקה אי שם בצפון הקפוא,שני בניו שנשארו החליטו שהם גם יתחתנו אך ימלכו בממלכה שלהם במקום אביהם החולה,האמא שמחה מרצונם העז לשלוט אך האביהם לו כי הבין שהם רק מחכים שימות וישלטו במקומו אז החליט לעשות להם תרגיל ויצא למסע שנמשך שנים,אחרי 10 שנים פקד הצעיר שהוא שולט במקום אביו ואחרי 3 שנים חזר האב לממלכה וראה את הנעשה ופקד להגלות את בנו ששלט במקומו ונתן לבנו האמצעי לשלוט במקומו,כי רק הוא חיכה באמת לשובו של אביו ולא ראה בו כמת מהלך" אחרי הסיפור יצא השמש וזרחה וילדיו יצאו החוצה ורצו בחוץ ואדם ומישל ישבו בספא מחובקים ומאושרים.

פרק 46:
כוכבים נופלים-חלק א'
אדם יצא מביתו כמו כל בוקר כדי להגיע לעבודה,נכנס לאוטו,שם חגורה,כיוון מראות צדידיות וסיבב את המפתח כדי להתניע ואז הטלפון הצלצל,הוציא את הטלפון מהכיס ואז ראה שזה מספר לא מזוהה,חשש טיפה האם לענות או לא אבל עוד שנייה התנתקה השיחה והחליט לענות:אדם:"הלו??"
אנונימי:"שלום אדם…"
אדם:"מי זה??"
אנונימי:"אף אחד,בכל זאת רציתי להגיד שאל תצא מהבית היום,אל תשלח את הילדים לבית הספר,תגיד לאשתך להישאר בבית כי מסוכן להיות בחוץ…"
אדם:"אוקיי…(התפרץ בזמן דבריו)"
(התנתקה השיחה),אדם יצא מהאוטו וסגר אותו ורץ לבית ובאותו הרגע שמע צרור יריות,אדם דאג ונכנס לבית וסגר את הדלת,העיר את הילדים ואת מישל והם התכנסו בסלון,אחרי שכולם הגיעו לסלון אדם הדליק את הטלויזיה,ברגע שנדלקה נפתחה הטלויזיה עם מבזק חדשות:"משפחות הפשע פותחות במלחמה כדאי לשלוט",אדם הבין מה עליו לעשות והלך לטלפון והתקשר למספר אנשים,תוך חצי שעה מרגע סיום השיחה הגיע משלוח לדלת,אדם פתח את הדלת בזהירות ובשקט וכשראה שהרחוב פנוי הוא הכניס את הארגז פנימה,בעזרת לום פתח את הארגז,מין הארגז נפלו מספר נשקים:רובים,אקדחים,סכינים,רימונים ועוד.
אדם פיזר ברחבי הבית את אמצעי ההגנה.
ברדת החשכה,מישל ישנה עם עין אחת פקוחה בחדר עם הילדים ואדם ישב בגג עם בירה ביד ועוד שש שמחכות על השולחן וסיגריה שעברה כבר מחצית ממנה בפה ועוד עשר שכבר סיים שנמצאות במאפרה וכמה קופסאות שמחכות גם הן על השולחן,פתח כסא ים והחזיק את רובה הצייד הישן שקיבל מאביו,שם ליד הכיסא קופסא של תחמושת ואמר בקול פסיכי ורצחני:"המופע מתחיל".

פרק 47:
-כוכבים נופלים-פרק ב'
בבוקר כשאדם התעורר הוא ראה אור בוהק מתקרב במהירות לביתו וככל שהתקרב התברר שזה מטוס קרב,מרוב בהלה קפץ מכיסא הים שלו לריצפת הגג ונישכב ולא ידע מה לעשות,כשהרים את ראשו גילה שלמטוס הייתה מטרה יותא מעניינת ולכן עכשיו אחריו עם המשקפת הצבאית שהייתה לו משירותו בצבא,ראה התקלות גדולה,המקום נראה כמו אזור מלחמה,מצד העיר התקבצו אזרחים ושוטרים וחיילים ומצד השני התקבצו כל משפחות הפשע.
אדם ירד מהגג לתוך ביתו ובשקט מופתי לקח את המפתחות לאוטו ואת רובה הצייד ועשרה כדורים בשביל הרובה וכיבה את הטלויזה וכיבה האור,הלך לדלת ופתח אותה בזהירות ויצא מההית וסגר את הדלת,סגר באותה עדינות,נעל את הדלת,החליק את המפתחות מתחת לדלת לתוך הבית ונכנס לאוטו ונסע לכיוון "שדה הקרב",אחרי שעבר שתי רחובות האוטו קפץ כי עלה משהו,אדם עצר את הרכב וראה שזו הייתה הגופה של השכן שלו,שהסתכל מסביב ראה תחמושות רבות וכמות גדולה יותר של גופות של:רופאים,שוטרים,אזרחים,פושעים,כלבים,חתולים וציפורים.
אדם נעמד במקום ופשוט קפא,אחרי חמש דקות התחיל להחשיך אז נכנס לאוטו וחנה באיזו פינה מרוחקת,לקח את הכיסא אחורה והלך לישון.

פרק 48:
-כוכבים נופלים-חלק ג'

כשהתעורר אדם זהיה לפני השקיעה,שמע קולות מחוץ לרכבו אך פחד להרים את הראש ולכן מתח שמיכה שחורה מהדלת של הנהג לדלת שלצדו השמאלי,פתח החלון בזהירות רבה וניסה להקשיב ולאחר כמה דקות שמע קולות:
קול א':"מי עשה את כל הזה"
קול ב':"הם,הם נלחמו עד טיפת הדם האחרונה…(פרץ לדברו הבחור השלישי)"
קול ג':"איך אתה יודע(נאמר בנימה עוקצנית"
קול ב':"זה לא משנה איך,המטרה שלנו זה למצוא את האזרח ששמו אדם ולהרוג אותו",אדם לא ידע מה לעשות,סגר את החלון בשקט והתחיל לחשוב,החב'רה שהסתובבו בחוץ הפנו את הפנס לרכב ואז קלט שיש סכין במושב האחורי,לקח אותו ואז ירה בחלון של הדלת ולחיכה שיגיעו,הראשון התקרב לאט לאט וכיוון לתוך הרכב אך לא ראה דבר מלבד בד שחור,הוא ראה שזו שמיכה ולכן לאט לאט משך אותה,הוא המשיך למשוך וברגע שראה חלק מראשו של אדם,אדם לקח את הסכין והכניס אותה לתוך גרונו של הבחור ומשך אותו לתוך הרכב,הוא פתח את הדלת ויצא החוצה וירה בראשו של הראשון ושכיוון לשלישי,הוא נעלם.
אדם חזר הביתה ואמר למישל:"את וילדים עוזבים את הבית עכשיו,יש לי כמה עניינים לסגור פה".

פרק 49:
-כוכבים נופלים-חלק ד'
מבלי להתווכח הרבה מישל לקחה את הילדים וארזה חפצים כמו:בגדים,אוכל,מים,עזרה ראשונה וכו
פתחה את הדלת,הסתכלה על אדם ואמרה:"אתגעגע אלייך כל כך אהובי,תשמור על עצמך…)הסתובבה ויצאה מהדלת(",אדם הלך לחדר השינה שלו והוציא מקלות דינמט והתחיל לפזר בכל הבית,לקח את כיסא העץ הישן שהיה שייך לאביו ושם אותו במסדרון מול הדלת,התיישב,החזיק את רובה הציד וחיכה להם,כעבור שעתיים נשמעה נקישה חזקה על הדלת,אדם ענה בקול עייף:"פתוח!!,היכנס בבקשה",הדלת נפתחה ועשרה גברים בחליפות שחורות נכנסו והתפזרו בבית,כנראה שחיפשו משהו,פתאום אחד מהם קרא לעוד חמישה שיכנסו והם היו חמושים בנשק חם וכבד,אדם הסתכל עליהם וגיחח ואמר:"ניפגש בגהינום זונות" והתחיל לרוץ אך לחץ על הכפתור עוד בזמן שהיה בבית,הפיצוץ נשמע עד שדה תעופה,באותה שנייה עלתה מישל והילדים על המטוס.

פרק 50:
הולכים אחרי אמא
מישל והילדים נכנסים למטוס,מתיישבים ואז התחילו הדמעות לנזול,ברדיו הודיעו על פיצוץ רציני שנעשה בשכונה מיושבת ברחוב "פלוגות",מישל נכנסה ללחץ אך כשהסתכלה על הילדים,חוש האם בה התעורר והכריז בקול רח ומרגיע:"מלאכים קטנים,מדוע אתם בוכים??,הריי מדובר באביכם,הוא שרד וישרוד הכל,ממנו הגיע לכם הגנים האלה של השורדים…שורדים אך שעדיין חושבים על כולם,לבכם רחב כמו יבשות שלמות וחם כמו קרניי השמש,ממש כמו אביכם…אז מדוע תבכו??,תדעו שאביכם בריא ושלם…)ובליבה אמרה:"הלוואי שזה נכון"("הילדים הסתכלו על מישל ואמרו:"תודה….סומכים עלייך)חיבקו אותה ואז הוסיפו ואמרו(…אימא",מישל הסתכלה מהחלון ולחשה בליבה תפילה:"אנא אלוהי,שמור עליו,הוא חשוב לי נורא,הוא כל חיי…אם את בוחר לקחת אותו,אז קח גם אותי…כי אינני יכולה לחיות בלעדיו",המטוס נכנס לטיסה לילית.

פרק 51-
טיסה למרומים

הבוקר מגיע ועוד כמה שעות אמור לנחות המטוס,הטייס מודיע בקשר:"טיסה 123,בוקר טוב לכולם,כעת נכנס לכיסי אוויר,אז נא להרגע המטוס יעבור קצת טלטלות אז עמכם הסליחה",במשך שעה המטוס עבר טלטול אך אחרי חצי שעה המטוס התחיל לצנוח,הטייס מודיע:"נוסעים נכבדים,אנחנו צונחים לעבר המים בעקבות תקלה במנועים לכן נבקש ממכם לשבת במקומות ולחגור חגורות",כולם נכנסו לבהלה אך הילדים בכלל לא התעוררו,מישל נלחצה,מישל הוציאה את הטלפון כי הרגישה רטט וראתה,שיחה מאדם ואז המטוס התרסק,התחיל לחדור מים למטוס ולכן מישל רצה לדלת המטוס ופתחה אותה וכולם יצאו ממנה במהירות וצפו על המים אך מישל ראתה שהילדים נעלמו אז היא שחתה לתוך המטוס ותפסה את הילדם ושחתה כלפיי מעלה,הילדים הצליחו לנשום אך מישל כמעט נחנקה אך הספיקו לצאת ולנשום אוויר.