"להיות אבא"-פרק 23-"בוא הביתה"

אז ביום שהחליטו לחזור הביתה הם ארזו את כל הדברים בבית:רהיטים,בגדים,משחקים וצעצועים.
הגיעו למטוס וטסו חזרה למקום שבוא נולד אדם,שירדו בארץ לא היה מי שיקבל אותו כי פרץ מלחמת אזרחים אכזרית כי אף אחד לא הסכים עם השלטון הזר אך העם לא היה מאוחד עם זה אז לא רק שהצבא נלחם נגד האזרחים אלא גם התומכים של השלטון הזר וזה היו רבים נגד מעטים ובמלחמה נספו למעלה מ-10 מיליון תושבים,חיילים,שוטרים,רופאים,פוליטיקאים,סוהרים ואסירים ובגלל המלחמה הזאת שלא הייתה גם ידועה בעולם כי מסתבר שהסתירו את זה מכולם,הארץ נראתה כמו מדינת רפאים אפילו שמלחמה פרצה לפני 3 שנים ועדיין אין איש ברחובות וכל הכבישים הרוסים ודם על הקירות וסימני חורים של כדורים בכל מקום,הילדים היו עצובים ועוד מעט בכו אך אריאל לא נתנה לזה לקרות ואמרה להם:"בני,אור אל תפחד את אמיץ כמו אביך וסבך ובתי,קרן אל תפחדי כי אמא ואבא ישמרו עלייך ועל אחיך" הילדים הסתכלו אל אמא שלהם וחיכו אך אדם ואריאל חיכו חיוך מזויף כי הם לא יודעים מה לעשות,המשיכו לכיוון צפון הארץ וגרו שם כי המקום הזכיר להם את החיים בארץ הקודמת וגם אהבו את הגשם יותר מהשמש החמה,נסעו במשך 4 שעות והגיעו לבית גדול בעל 6 חדרים,3 חדרים בקומה הראשונה ו-3 בקומה השנייה.
אדם ואריאל חיפשו עבודה בשביל לפרנס את הבית אך בשביל זה היו צריכים להחליט אם הם עובדים עם השלטון הזר או עם השלטון המקומי הלא חוקי כל כך כי מצד אחד תמכה אריאל כי באה מארצות הזרות אך אדם לא תמך במדינות הזרות כי הם אלו שלקחו ממנו את אביו שהיה קטן וזה יצר הרבה מריבות בינהם כי שניהם היו דיי עקשניים לגבי דעותיהם ולכן שניהם הלכו לעבוד כל אחד לצד שבו תמך.