לגעת במחשבה – פרק 1 –

פרק 1

אם המנהלת חושבת שאני אמלא ב 'תעודת הזהות' שבטופס ההרשמה את הפרטים האמיתיים שלי היא טועה בגדול. ישבתי מול המכתבה השחורה שלי כשקצה העיפרון בפי ואני מנסה לחשוב על פרטים מומצאים.

שם: מעיין
שם משפחה: קורן
גיל: 16
מין: נקבה
צבע אהוב: טורקיז
שם אב: יקיר
שם אם: ימית
חברה הכי טובה: אין
תחביב: לנגן בגיטרה
מעמד חברתי: סביר
צבע חדר: שמנת וכחול
מספר אחים: אין

הנחתי את העיפרון על השולחן וחזרתי שוב ושוב על הפרטים, משננת אותם במוחי. דפיקה נשמעה בדלת, "כן" עניתי וכעבור רגע נכנסה תמר, ה 'אמא' שלי. "קדימה מתוקה, אנחנו צריכות להעביר לבית הספר את טופס ההרשמה והראיון שלך מתחיל בעוד שעה" היא חייכה והסיטה את הווילונות השחורים. אור שמש מסנוור הציף את חדרי השחור. תמר נעמדה מאחורי וגיחכה "אז… 'מעיין', את מוכנה לסדר את החדר ה 'שמנת והכחול' שלך?" היא התאפקה לא לפרוץ בצחוק. החלקתי את הטופס לניילונית והכנסתי אותה לתיק הצד השחור שלי. "לא" עניתי ושתינו יצאנו מהחדר בעוד תמר ממלמלת "כמה לא צפוי…".

כשהגענו לבית הספר כל התלמידים כבר היו בכיתות, כך שהיה שקט.
"או, הנה אתן," שמעתי קול צפצפני מאחוריי. הסתובבתי וראיתי את המנהלת עומדת מולנו, "חכו כאן רק שנייה, אני מיד אכניס אתכן" היא חייכה חיוך רחב ושמתי לב שחסרות לה שתי שיניים. התיישבתי על ספסל ההמתנה. "אוקי, בואי נעבור שוב על הפרטים" תמר התיישבה מולי, "לי קוראים ימית ואני אמא שלך, מעיין. אבא שלך מת ממחלה, ועברנו לכאן כי הבית הזכיר לי אותו יותר מידי וזה העציב אותי." בהיתי בשעמום בתקרה, משחקת באצבעותיי. כבר ידעתי את זה בעל פה. "היכנסו," המנהלת הופיעה בפתח הדלת והחוותה בידה לפנים המשרד. קמתי ונכנסתי ותמר אחריי, המשרד היה די קטן אבל מרווח, היו בו רק ספרייה שלושה כיסאות מכתבה ומחשב. התיישבתי והוצאתי את הניילונית מתיקי. המנהלת עיינה בטופס, "שלום לך מעיין, לי קוראים ורדה" אמרה ומכשלא הגבתי היא הוסיפה "נעים מאוד" והושיטה את ידה, לחצתי אותה "נעים גם לי" חייכתי חיוך מזויף. ורדה כחכחה בגרונה והחלה בראיון.

***

"אוף, איזה מזל שיצאנו משם, היה ממש מחניק," נאנחה תמר בהקלה.
"שניסע לקניון?" שאלתי אותה,
"למה, כדי שתוכלי לקנות עוד בגדים שחורים ומדכאים?" היא הנידה בראשה לשלילה.
נכנסתי למכונית והבטתי דרך השמשה בנערים ובנערות שיצאו מהכיתות.