לגורל תוכניות שונות עבורי-ניסון

הגרזן התקדם במהירות לעברי
ידעתי שאלו כנראה רגעי חיי האחרונים
וברגעים הללו קיללתי כו להחלטה
רע שעשיתי בחיי
סטופ!
הרגע קלטתי שהתחלטתי את סיפורי
מנקודה מאוחרת מידי אז בואו
נעזוב בנתיים את הקטע של רגעים
אחרונים וגרזנים ונתחיל מההתחלה
נעים להכיר קוראים לי אמיליה מונטגומרי,
אני בת כחמש עשרה שנים אתם יודעים,
פחות או יותר, תלוי מה התאריך.
נולדתי בכפר קטן, אתם כנראה לא מכירים את
שמו, הוא גובל בהרים ורוב השנה יורד שם שלג,
עד לאחרונה הייתי הנערה היתומה הזאת
שחייה עם דודה ודודתה
לאף אחד לא באמת היה מושג מי הוא אבי
אימי פשוט הגיע לפה והשאירה אותי כן ואז נעלמה
כנראה הרגישה שאני מכבידה עליה
והחליטה להשאיר אותי כן
לא כדי להיכנס לשם
להיכנס לנושא ההוא זה כמו להיכנס אל תוך הגיהנום
לך תסביר להם שהגעת לפה בטעות
טוה אז עד לאחרונה הייתי נערה די רגילה בסך הכול
היה לי עור בהיר במיוחד בדיוק כמו של כול
מי שחי באזור הזה
יש לי עיניים כחולות קפואות שמשדרות ריחוק ואי-אכפתיות
ושיער שחור וארוך במיוחד
והאמת למרות שאני נראת כמו בנאדם שעדיף לא להיתקרב אליו
אני יכולה להיות די נחמדה אם תמצאו את הסבלנות לסבול אותי בהתחלה
אנ ימניחה שאם הייתי נשארת בכפר הקטן שלנו הייתי מוצאת לי בעל
וחיה חיים שקטים אך אני מניחה שלגורל היו רעיונות אחרים.