לב מבולבל פרק 9

"חכי חכי מה אני יעשה לך" דימה אמר והוציא את הכפית שהייתה כולה מלאה בגלידה. באותו רגע
קמתי מהכיסא וברחתי, ודימה רדף אחריי, אחרי כמה דקות אחדות הוא תפס אותי, הוא כיוון את
הכפית לכיוון הפנים שלי, אבך החזקתי לו את היד והרחקתי אותה מפניי, וכך זה נמשך כמה שניות
עד שהמבטים של שנינו נתקעו, והתקרבו זה לזו. החזקתי בצווארו של דימה ודימה החזיק במותניי
וקירב את ראשו אליי עוד יותר, לפתע הרגשתי את שפתיו מנשקות בעדינות את שלי, באותו רגע
הרגשתי משיכה ונישקתי אותו. אחרי כמה דקות אחדות התרחקנו זה מזה כדי לנשום, דימה שם את
ידו על פניי וקירב אותן אליו, ונישק אותי ואני אותו, לא יכולתי להפסיק עבר בי איזשהו רגש שאני לא
יכולה להסביר.
"תודה לאל שיש אותך מבטיח לך ישמור עלינו וכל מה ששלי שלך אל תדאגי לגורלנו …" .
האייפון שלי צלצל התרחקנו זה מזה, הוצאתי את האייפו שלי מהכיס האחורי בג'ינס, וראיתי ששיר מתקשרת אליי.
"הלו" עניתי,
"היי זאת אני, את יודעת שאת חייבת לי תשובה על למה לא הסכמת לי לעלות על האופנוע של רועי" שיר אמרה לי,
"שיר, אני באותו יום הייתה לי תחושה לא טובה, גם לא הרגשתי טוב" אמרתי לה,
"אני לא מאמינה לך, נטלי אני מכירה אותך טוב מאוד בשביל לדעת מתי את לא מרגישה טוב" שיר אמרה לי,
"טוב שיר, אני באמת הרגשתי שמשהו רע הולך לקרות, אני נשבעת לך" אמרתי לה וקיוותי שהיא תאמין לי,
"אני לא יודעת עם לאמין לך או לא" שיר אמרה לי בקול מופתע,
"שיר אני בחיים לא שיקרתי לך, אני נשבעת לך שהייתה לי תחושה לא טובה גם ההייתי ביום לא טוב" אמרתי לה.
לפתע נשמע שקט בינינו וחיכיתי שהיא תגיד לי משהו, התפללתי שהיא תאמין לי.
"אני מאמינה לך" שיר אמרה וניתקה את השיחה. הכנסתי את האייפון לכיס.
"דימה, אני באמת מצטערת על מה שקרה בינינו" אמרתי לו,
"כן, בואי פשוט נשכח מזה, ניסינו בעבר להיות בני זוג וזה לא הצליח, בואי נשכח מזה ונחזור להיות חברים טובים" דימה אמר לי וחייך,
"כן, אתה צודק, גם עכשיו יש לך מישהי, וגם לי יש מישהו" אמרתי לו וחייכתי אליו,
"טוב אני צריך ללכת קבעתי משהו עם רונה" דימה אמר לי,
"טוב גם אני צריכה ללכת" אמרתי לו.
ראיתי שבא הערב השעה הייתה 19:00 בערב, דימה ואני הלכנו לכיוון התחנה וחיכינו לאוטובוס, אחרי כמה דקות אחדות הגיע האטובוס, אני ודימה עלינו לאוטובוס והעברנו את הרב-קו, התיישבנו מאחור. אני ודימה שתקנו בזמן הזה חשבתי מה אני באמת מרגישה אליו, לא הצלחת להבין את עצמי. יכול להיות שאני עדיין אוהבת אותו, אבל יש את זאין אני מרגישה מבולבלת. גם עכשיו יש לו חברה זה ניראה שהוא התקדם, אני לא יכולה לשאול אותו עם הוא אוהב את רונה באמת, כי אני טיפה מתביישת, ואני פוחדת שהוא יחשוב שאני עדיין אוהבת אותו בתור בן זוג ויעדיף להתרחק ממני. אני לא יודעת עם אני בכלל אוהבת אותו עדיין בתור זוג, אבל מה שכן אני יודעת שההייתי מאוד רוצה להמשיך להתנשק איתו במרכז.
"מה את שקטה" דימה אמר לי,
"סתם" אמרתי לו,
"אז ספרי לי על הבחור הזה שהתנשקת איתו היום" דימה אמר לי.
לא ידעתי למי הוא מתכוון כי התנשקתי גם איתו וגם עם זאין.
"על זאין?" שאלתי אותו,
"כן" דימה ענה לי.
"ההייתי עם טוני בדשא ואז הוא בא ואיכשהו זה הגיע למצב כזה שאני מחזיקה לו את היד, והתנשקנו" אמרתי לו,
"איך הוא ניראה?" דימה שאל אותי במבט מתעניין,
"עיניים כחולות תספרות מארינס, חטוב" עניתי לו,
"את אוהבת אותו?" דימה שאל אותי בקול מודאג,
"אני עוד לא יודעת" עניתי לו.
הוא חייך אליי ואני אליו, הוא שם את ראשו על הכתף שלי. אחרי כמה דקות אחדות האוטובוס עצר בתחנה שליד הבית שלי, אני ודימה ירדנו, ודימה ליווה אותי עד הכניסה של הבית ומשם הלך לבית שלו כדי להיפגש עם רונה. נכנסתי לבית מבולבלת ראיתי את עדן יושבת בסלון ואוכלת במבה, ישבתי איתה.
"עדן, מה שאמרתי לך אתמול תשכחי ממנו" אמרתי לעדן,
"מה, למה?" עדן שאלה אותי בקול מודאג,
"כי זה לא זאין דיברתי איתו היום, ויצאתי כל כך מטומטמת איך חשדתי בו בכלל" שיקרתי לה וקיוויתי שהיא תאמין לי. ניסיתי להישמע אמינה.
"מה זאת אומרת?" היא שאלה אותי בקול מודאג,
"זה לא הוא" עניתי לה בשקר,
"אבל את אמרת לי שהוא הזהיר אותך" היא אמרה לי בקול מודאג,
"אני בטוחה שזה לא הוא, הוא בחור רגיל, איזה מטומטמת יצאתי" שיקרתי וקיוויתי שהיא תאמין לי.
ועדן באה וחיבקה אותי חזק ואמרה: "לא נורא זה הגיוני שתחשדי בו".

•••זאין•••
הגעתי לבית וראיתי את אמא ואדווארד יושבים בסלון בכעס, כשנכנסתי לסלון אמא ואדווארד הביטו בי מבט כועס במיוחד אמא.
"אמא הכל בסדר?" שאלתי אותה,
"תפסיק לשחק אותה תמים, אני יודעת הכל אדווארד סיפר לי" אמא אמרה לי,
"מה הוא סיפר לך?" שאלתי אותה במבט מודאג.
ההייתי מאוד לחוץ יכול להיות שהיא יודעת שהתנשקתי עם נטלי, הכל יכול להיות. שונא את אדווארד.
"כשהתנשקת עם נטלי" אמא ענתה לי בכעס.
לא היה לי מה להגיד השפלתי את פניי למטה. אני יודע שאם אני יגיד שאני מצטער זה לא יעזור, זה רק יכעיס אותה.
"אתה לא קולט שבסוף תסבך אותנו" אדווארד אמר לי בכעס.
ראיתי שאמא קמה מהספה והולכת לכיוון השידה, היא פתחה את השידה והוציאה משם אקדח: "אני הולכת לעשות את מה שההייתי צריכה לעשות מזמן" היא אמרה בכעס.