לב מבולבל פרק 5 (יצא מותח, בבקשה תקראו)

"תודה לאל שיש אותך מבטיח לך ישמור עלינו וכל מה ששלי שלך אל תדאגי לגורלנו …\" .
ראיתי ששיר מתקשרת אליי.
\"היי שיר\" עניתי,
\"את לא תאמיני מה קרה, האופנוע של רועי התפוצץ\" שיר אמרה לי בוכה,
\"מה?\" אמרתי לה מופתעת.
איך זאין ידע, יכול להיות שהוא עשה לו את זה?, אני לא יודעת כבר מה לחשוב.
\"כן, אני פה בבית חולים, יכול להיות שרועי נפגע בראש\" שיר אמרה לי,
\"מה איתו עכשיו?\" שאלתי מודאגת,
\"עכשיו הוא בחדר ניתוח\" שיר אמרה לי בוכה,
\"חבל שאני לא יכולה לבוא\" אמרתי לה,
\"אני יעדכן אותך מחר, ואת חייבת להסביר לי למה לא רצית שאני יעלה על האופנוע שלו\" שיר אמרה לי וניתקה לי את השיחה. בכיתי בשקט כדי שאף-אחד לא יישמע, אבל עדן נכנסה כדי לקחת את האוזניות של האייפון שלה מהחדר שלי, וראתה אותי בוכה.
\"מה קרה?\" היא שאלה אותי במבט מודאג.
אני עושה לה סימן עם היד שתיהיה בשקט. פשוט פרקתי הכל.
\"מתי שיצאתי עם טוני פגשתי איזה בחור מוזר, והוא אמר לי לא לעלות לאופנוע, וההייתי עם שיר בקניון, והוא בא לאסוף את שיר, ואיכשהו הצלחתי לשכנע את שיר לא לעלות על האופנוע, ותאמיני לי זה היה במזל, ושיר התקשרה אליי ואמרה שהאופנוע שלו התפוצץ ועלה באש, והוא נפגע בראש ועכשיו הוא בחדר ניתוח\" אמרתי לעדן בקול שקט כדי שאמא ואבא לא יישמעו אותי,
\"את חייבת ללכת עם זה למשטרה, יכול להיות שהוא חיבל לו באופנוע\" עדן אמרה לי בקול שקט,
\"אני מפחדת\" אמרתי לעדן בקול שקט,
\"אני מבינה שאת מפחדת, ולכי תדעי במי הוא עוד ייפגע\" עדן אמרה לי.
לפתע נזכרתי לפני שהלכתי לדימה, ראיתי זאין מתנהג מוזר, כאילו הוא מחפש מישהו או משהו. וכשההייתי אצל דימה הבית ששכן מולו פוצץ. יכול להיות שהוא גרם לזה?, אני באמת לא יודעת. בעצם אני לא מכירה אותו בכלל, אני לא יודעת עליו כלום אז איך אני יכולה לדעת עם הוא עשה את זה או לא.
השיחה בינינו התנהלה בשקט, כדי שאמא ואבא לא יישמעו אותנו.
\"טוני תקף אותו\" אמרתי לעדן בשקט,
\"מה\" עדן אמרה בקול מופתע.
\"ששש…\" אמרתי לה בשקט ושמתי את האצבע שלי על הפה שלי, כדי לסמן לה שתיהיה בשקט.
לפתע אבא נכנס,
\"בנות הכל בסדר?\" אבא שאל בקול מודאג,
\"כן\" עדן אמרה לי,
\"ולמה את לא במיטה שלך יושנת?\" אבא שאל אותה במבט מתעניין,
\"כי, נטלי צריכה שאני יעזור לבחור בגדים למחר\" עדן ענתה לו,
\"טוב יש לכן חמש דקות לבחור בגדים, כשאני חוזר לפה אני רוצה לראות את שתיכן במיטה יושנות\" אבא אמר ויצא. חיכינו שתי דקות אחרי שאבא הלך.
\"טוני עשה מה?\" עדן שאלה אותי מודאגת ובקול שקט,
\"טוני תקף את זאין, הבחור שאני מספרת עליו עכשיו\" אמרתי לה בשקט,
\"טוב תקשיבי, אני לא יודעת מה הולך פה, ואני לא יודעת עם זאין קשור לזה, אבל אני מה שכן אני יודעת זה שטוני כלב טוב, והוא בחיים לא היה עושה את זה, עצה שלי תנסי לברר את זה קודם, ותשימי לב לדברים החשודים\" עדן אמרה לי, לקחה את האוזניות ויצאה מהחדר. ובדיוק אבא בא וראה אותה הולכת לחדר שלה, ואני מתכסה עם השמיכה. טוני ישן איתי, הוא נתן לי נשיקה נתתי לו גם, הוא ראה שאני טיפה מודאגת, לא הצלחתי להירדם. חיבקתי את טוני בהמלך הלילה עד שנרדמתי.
למחרת בבוקר
קמתי בחמש וחצי בבוקר, ראיתי את טוני ישן לידי, איזה מתוק, ירדתי מהמיטה בשקט בשקט כדי שטוני לא יתעורר, אבל הוא התעורר וחזר לישון. נכנסתי להתקלח, אחרי שסיימתי הוצאתי את הג\'ינס הקרעים בגזרה גבוהה, שמתי חולצת בית ספר שחורה, ונעלי אדידס שחורות גבוהות. סידרתי את שערי הג\'ינג\'י הארוך, ואספתי אותו לקוקו גבוה. אחרי שסיימתי, ראיתי שטוני כבר מתעורר, השעה הייתה שש וחצי, יצאתי עם טוני לדשא שההייתי שם אתמול, יכול להיות שאני יפגוש את זאין, אבל מה הסיכוי שאני יפגוש אותו בשעה 6:35 בבוקר, טוני עשה את הצרכים שלו, לפתע ראיתי את זאין, ניגשתי אליו וטוני נבח כאשר הוא שם לב שזאין פה.
\"זאין חכה שנייה\" אמרתי לו,
\"מה\" זאין אמר לי,
\"זאין אתה זוכר שאמרת לי לא לעלות על אופנועים\" אמרתי לזאין,
\"כן\" זאין אמר לי,
\"אז התכוונת לרועי?\" שאלתי את זאין,
\"לא, עכשיו תקשיבי לי טוב טוב\" זאין אמר ואחז בידי חזק ובכעס, \"את שוכחת מכל מה שקרה, את לא מספרת את זה לאף-אחד, את לא מדברת על זה יותר, כי עם תספרי על זה למישהו אני יירצח אותך, ואת המשפחה שלך, ואת שיר החברה הכי טובה שלך\" זאין אמר לי בכעס,
\"בסדר זאין אין לך מה לדאוג\" אמרתי לו.
זאין שיחרר את ידו מהיד שלי.
\"יופי, רואים שאת ילדה טובה, חכמה, ונבונה\" זאין אמר לי,
\"תודה\" אמרתי לו.
את האמת טיפה פחדתי מהתגובה שלו, טוני נבח עליו, ואני שמתי לטוני את הרצועה והחזקתי אותו.
\"אני מצטער שזה ככה, אבל אני עושה את זה לטובתך\" זאין אמר לי,
\"למה אתה מתכוון?\" שאלתי אותו במבט מודאג,
\"אני לא יכול לספר, ואת חייבת לבטוח בי, אני לטובתך, אם לא ההייתי אז לא ההייתי מזהיר אותך, אני מצטער עם טיפה הלחצתי אותך, אבל לא רציתי שיקרה לך משהו רע\" זאין אמר לי.
ההייתי מאוד מבולבלת מצד אחד הוא מאיים עליי, ומצד שני הוא לא רוצה לי משהו רע.
\"באמת?\" שאלתי אותו,
\"כן, אני באמת דואג לך, ואפילו…\" הוא אמר ועצר,
\"אפילו מה?\" שאלתי אותו בקול מתעניין,
\"עזבי לא חשוב\" הוא אמר לי,
\"אוקיי איך שאתה רוצה\" אמרתי לו,
\"את חושבת שהכלב שלך עדיין שונא אותי\" זאין אמר לי.
צחקנו טיפה.
\"לא יודעת\" אמרתי לו,
\"אני מקווה שאת לא כועסת עליי\" הוא אמר לי,
\"אני לא יודעת, אני צריכה ללכת, ביי זאין\" אמרתי לו,
\"חכי שנייה\" זאין אמר ועצרתי.
\"מה\" אמרתי,
\"אני ממש מצטער שזה ככה, ואני רוצה להזמין אותך לסרט\" זאין אמר לי,
\"לא יודעת, נחשוב על זה\" אמרתי לו והלכתי חזרה לבית. כשהגעתי לבית השעה כבר הייתה 7:00 בבוקר, ראיתי את אמא עם ג\'ינס שחור, וחולצה לבנה ומעליה ג\'קט שחור, ולקחה את תיק העבודות שלה ושל אבא. אבא ואמא יצאו ביחד לעבודה. ועדן רק עכשיו סיימה להתקלח.
\"עדן את תאחרי\" אמרתי לה,
\"את האמת לא באלי כל כך ללכת לבית ספר\" היא אמרה לי ונכנסה לחדר והתלבשה לבית ספר.
אני יצאתי מהבית לכיוון התחנה ושלחתי הודעה לדימה שיחכה לי בתחנה. דימה חיכה לי בתחנה.
\"שמעת מה קרה אתמול לרועי?\" דימה שאל אותי במבט מודאג,
\"כן שמעתי\" אמרתי והפנתי את מבטי למטה,
\"את זוכרת שההיית אצלי הבית ששכן לידי גם התפוצץ\" דימה אמר לי,
\"כן\" אמרתי לו,
\"והאופנוע של רועי גם התפוצץ, זה לא נשמע לך טיפה מוזר\" דימה אמר לי,
\"יכול להיות שזה סתם צירוף מקרים\" אמרתי לו,
\"נטלי, את בסדר?\" דימה שאל בקול מודאג,
\"כן\" עניתי לו,
\"זה לא ניראה לך חשוד\" הוא אמר לי,
\"טוב דימה תקשיב, אני לא חושבת שיש לזה קשר\" אמרתי לו,
\"אבל…\" דימה אמר ועצר כי הגיע ההסעה לבית-ספר. וכמו תמיד עדן פיספסה אותה. נכנסו לאוטובוס, והתיישבנו מאחור, חשבתי מה אני אמורה להמציא לשיר.
\"נטלי את מרגישה טוב?\" דימה שאל אותי בקול מודאג,
\"כן\" עניתי לו,
\"את ניראת טיפה לחוצה וחיוורת\" הוא אמר לי מודאג,
\"דימה אני רוצה להגיד לך תודה על אתמול שלימדת אותי למתמטיקה\" אמרתי לו,
\"זה שטויות, היום את רוצה לבוא אליי ללמוד?\" דימה שאל אותי,
\"כן בטח\" אמרתי לו.
ההסעה הגיעה לבית-ספר, לא ראיתי את שיר ליד השער מחכה לי, יכול להיות שהיא בכיתה. אני ודימה נכנסו לכיתה שיר לא ההייתה שם, אבל רונה וקורל כן. אני ודימה התיישבנו על השולחן ורונה ניגשה אלינו בכעס.
\"למה אתם באים ביחד לבית-ספר, הרי אני החברה שלך ולא היא\" רונה אמרה בכעס,
\"רונה תרגעי, וזה לא קשור אלייך, אנחנו באים ביחד לבית-ספר כי אני גר קרוב אליה, וגם אנחנו עולים להסעה באותה תחנה, ואת לצערי כדי לבוא איתך לבית ספר, ייקח לי חצי שעה רק להגיע לבית שלך\" דימה אמר לה,
\"אמא שלי יכולה לקחת את שנינו בעזרת המכונית שלה, עדיף לך לסוע במכונית של אמא שלי מאשר באוטובוס, ותאמין לי אתה יכול לקום טיפה יותר מאוחר, אתה בא לספסל בחוץ\" רונה אמרה לו,
\"אמממ… בסדר\" דימה אמר.
דימה הלך עם רונה לספסל בלי חשק. ואני וקורל נשארנו בכיתה, אני לא כל-כך מחבבת את רונה וקורל. קורל שמה את המייקאפ שלה. ולפתע שיר נכנסה לכיתה והסתכלה עליי, לא ידעתי מה לעשות מה להגיד. היא התיישבה לידי.
\"מה עם רועי?\" שאלתי אותה מודאגת,
\"הוא משותק\" שיר אמרה בבכי.