לב מבולבל פרק 4

פרק 4
את האמת טיפה ההייתי מודאגת כי אני לא מכירה את זאין, אבל אני כן מכירה את טוני, טוני לא נובח סתם על אנשים, יכול להיות שטוני רוצה להזהיר אותי. אבל זאין נחמד ואיכשהו יש לי תחושה שהוא לא יעשה לי כלום.
טוני בא לזאין, וזאין זרק לו עוד פעם אצטרובל, אבל טוני לא רדף אחריו.
"טוני, לך תביא" זאין אמר לטוני.
טוני באותו רגע התנפל עליו, ראיתי את זאין מאוד מפוחד, וידיו מחזיקות בפה של טוני ומנסה להזיז אותו מהגוף שלו. באותו רגע תפסתי את הקולר של טוני וגררתי אותו מזאין, ההייתי בהלם. מזלי לא קרה שום דבר לזאין.
"אתה בסדר?"שאלתי אותו בקול מודאג,
"כן" זאין ענה לי מפוחד.
אני לא יודעת מה קרה לטוני הוא בחיים לא התנהג ככה, הוא כלב טוב, הוא כלב מאוד חברותי וידידותי, ובחיים לא קרה שהוא תקף והגיב בכעס. שמתי את הרצועה בקולר של טוני, מאוד כעסתי עליו לא הבנתי למה הוא עשה את זה, בטוח חייבת להיות סיבה לזה. אני יודעת שטוני לא אוהב את זאין, אבל למה?.
"הכל בסדר" זאין אמר לי בקול רגוע יותר,
"אני כל כך מצטערת" אמרתי לו,
"על מה, באמת אין לך על מה להצטער" זאין אמר לי,
"טוני תקף אותך ואני מרגישה מן אשמה כזאת" אמרתי לו,
"אין לך מה להרגיש אשמה, וחוץ מזה הוא לא נשך אותי ולא קרה לי כלום" זאין אמר לי,
"אני מאוד כועסת עליך טוני" אמרתי לטוני,
"אין לך מה לכעוס על טוני" זאין אמר לי.
ראיתי שזאין מחייך אליי, הוא כל כך הורס עם העיניים הכחולות שלו והחיוך המושלם שלו.
"בואי אני יגיד לך משהו לפני שאני הולך, אל תעלי על אופנועים" זאין אמר לי והלך,
"חכה שנייה" אמרתי לו.
אבל זאין הלך ואין לי כוח לרדוף אחריו. "אל תעלי על אופנועים", למה הוא מתכוון שאלתי את עצמי, ולמה טוני תקף אותו. ולאיזה אופנועים הוא מתכוון. אני וטוני הלכנו חזרה לכיוון הבית.

•••זאין•••
רצתי ליער כדי שנטלי לא תראה אותי אף, את האמת היא כל כך מדהימה ומתוקה, ניראלי התאהבתי בה, ואני גם לא רוצה לפגוע בה. הרגשתי את גופי עולה למעלה, ראיתי את העצים מתחתי, ועפתי הכי מהר שלי לכיוון הבית, תוך מספר שניות ההייתי שם. נכנסתי לחדר דרך החלון, נכנסתי למעלית והקשתי על קומה מספר אחת שזה לסלון, כדי לפגוש את אמא. אחרי כמה שניות המעלית עצרה ונפתחה, וראיתי את אמא ואחי אדווארד יושבים בספה הלבנה הגדולה ושותים תה.
"איך היה בני?" אמא שאלה אותי מתעניינת,
"בסדר" עניתי לה והתיישבתי לידה,
"היא לא חושדת בך, אני מקווה" אמא אמרה בקול טיפה כועס,
"לא" אמרתי לה,
"והכלב שלה" אמא אמרה מודאגת,
"מה, איך את יודעת שיש לה…" אמרתי ועצרתי והסתכלתי על אדווארד.
כמובן אדווארד עם הכוח שלו, יכול להיות שהוא ראה אותנו, והוא עקב אחריי.
"היא תעלה לאופנוע?" אמא שאלה במבט מודאג,
"כן, אמא אל תדאגי" אמרתי לה,
"כל הכבוד, ידעתי שלא תאכזב אותי" אמא גאה אמרה,
"מעולה, מחר אני ישים את הפצצה בעזרת הכוח המיוחד שלי בום, נטלי תמות, ורועי לצערי גם למרות שהוא לא עשה לנו כלום" אדווארד אמר שמח וגאה.
התחבקנו שלושתינו, ובאותו רגע חשבתי מה ייקרה והם יגלו שרמזתי לנטלי לא לעלות על האופנוע, אמא תתאכזב. את האמת יש מצב שהתאהבתי בה.

•••נטלי•••
הגעתי הביתה, עדן כמובן לא הייתה בבית יצא עם בחור שהיא פגשה היום, זה דייט. עליתי לחדר, נשכבתי על המיטה והקשבתי למוזיקה, וגם חשבתי על זאין. הוא חתיך, אבל למה הוא התכוון כשהוא אמר: " אל תעלי על אופנועים", זה הידד לי בראש. לאיזה אופנועים הוא התכוון.
"תודה לאל שיש אותך מבטיח לך ישמור עלינו וכל מה ששלי שלך אל תדאגי לגורלנו …" .
ראיתי ששיר מתקשרת אליי.
"הלו" עניתי,
"נטלי אני פה עם שי רוצה לבוא איתנו לשופינג" שיר אמרה.
היה מאוד משעממם לי, וההייתי צריכה להשתחרר טיפה. לשכוח מכל מה שקרה היום.
"בסדר, איפה אתם" אמרתי,
"תסתכלי מהחלון" שמעתי את שי זועק מלמטה.
פתחתי את החלון וראיתי את שי ושיר,
"עכשיו את רואה, אני פה" שי צועק וקופץ.
ניתקתי את השיחה, וירדתי למטה. ראיתי את שי ושני שניהם חיבקו אותי.
"את בסדר?" שי שאל אותי,
"כן" עניתי לו,
"את ניראת טיפה חיוורת" שי אמר לי,
"נו אתם באים" שיר אמרה.
הלכנו עם שיר לכל מיני חנויות, אני קניתי רק לקים וחולצת כתפיות אדומה בטן. שי קנה ג'ינס שחור קרעים. ושיר כמעט קנתה את כל החנות, היא קנתה מלא חולצות אני כמעט ולא זוכרת אותם, והיא קנתה לי חולצה נופלת קצרה בצבע ירוק.
"תודה" אמרתי לה,
"גם את קנית לי הרבה דברים, עד היום יש לי אותם" שיר אמרה מאושרת,
"טוב בנות אני צריך ללכת, הבטחתי לאמא שלי שאני יבוא לאכול איתה ארוחת ערב, אתן יודעות זה מאוד חשוב לה" שי אמר,
"כן אנחנו יודעות, תהנה" שיר אמרה לו.
אחרי ששי הלך, היה כבר ערב, אני ושיר התיישבנו בספסל, שליד הקניון.
"מה קרה לך" שיר אמרה,
"אני ודימה התנשקנו, כמעט התנשקנו יותר נכון" אמרתי לה,
"מה, ספרי פרטים ומהר" היא אמרה לי מופתעת,
"עזבי לא באלי לדבר על זה" אמרתי לה,
"את עדיין אוהבת אותו" שיר אמרה לי,
"לא יודעת, אני לא יודעת מה אני מרגישה אליו, חוץ מזה הוא חבר של רונה" אמרתי לה.
שמתי את ראשי על הכתף של שיר, לפתע רועי הגיע עם האופנוע שלו. אל תעלי על אופנועים", יכול להיות שהוא התכוון לאופנוע של רועי, אין מצב מה לו ולרועי.
"שיר את באה" רועי אמר לה,
"שיר חכי שנייה" אמרתי לה בקול מפוחד,
"נטלי, הכל בסדר?" רועי שאל אותי במבט מודאג.
נשמתי כמה נשימות.
"טוב אני הולכת לקנות לך מים" שיר אמרה והלכה,
"שיר, לא צריך" אמרתי לה והיא עצרה,
"נטלי, הכל בסדר?" שיר שאלה בקול מודאג,
"כן פשוט אל תעלי על האופנוע, רועי תרד בבקשה" אמרתי לו,
"נטלי הכל בסדר, מקודם את הברזת מלהתכונן למתמטיקה ועכשיו זה" רועי אמר טיפה כועס,
"רועי אתה לא מבין" אמרתי לרועי,
"טוב אני נוסע מפה, שיר רוצה לבוא" רועי אמר,
"לא אני רוצה להישאר עם נטלי" שיר אמרה לו.
רועי נסע עצבני משם.
"הכל בסדר?" שיר שאלה אותי מודאגת,
"אני רוצה ללכת הביתה" עניתי לה,
"לא, את מספרת לי הכל" שיר אמרה לי מודאגת.
דאגתי לרועי מאוד, אולי זאין לא התכוון לאופנוע של רועי?, אולי כן?, התפללתי שרועי יחזור לבית בשלום בריא ושלם.
"שיר, אני רוצה ללכת הביתה כבר מאוחר, ומחר יש לימודים" אמרתי לה,
"ברור לך שנדבר על זה מחר" שיר אמרה לי,
"כן" אמרתי לה.
שתינו הלכנו ברגל לבית, היא ליוותה אותי עד הבית, ומשם היא הלכה לבדה לבית שלה.
נכנסתי לבית הסתכלתי בשעון השעה הייתה 21:00.
"נטלי ועדן, אתן פה" שמעתי את אמא צועקת מחדר השינה,
"לא אמא, זאת רק אני בלי עדן" אמרתי לה.
התקשרתי לעדן התחלתי לדאוג לה, כי היא בקושי מכירה את הבחור הזה שהיא יצאה איתו, פחדתי שאולי הוא עשה לה משהו. אבל היא לא ענתה לי. אחרי מספר דקות היא שלחה לי הודעה בוואט-סאפ: "אני בדרך".
"אמא עדן בדרך לבית" אמרתי,
"יופי" אמא אמרה.
אבא ירד מחדר השינה שלו.
"איפה ההיית?" הוא שאל אותי,
"סתם עם חברה" אמרתי לו והראתי לו את השקית של החולצות, והלקים שקניתי. ועדן באה לבית.
"ואיפה את ההיית?" אבא שאל את עדן,
"אני ההייתי" עדן אמר לו,
"טוב הבנתי" אבא אמר וצחק.
"טוב אבא אני עולה לחדר שלי לישון" אמרתי לו,
"צודקת, מחר יש לכן לימודים, עדן זה כולל אותך" אבא אמר.
עדן עלתה לחדר השינה שלה, ואני לשלי.
"תודה לאל שיש אותך מבטיח לך ישמור עלינו וכל מה ששלי שלך אל תדאגי לגורלנו …" .
ראיתי ששיר מתקשרת אליי.
"היי שיר" עניתי,
"את לא תאמיני מה קרה, האופנוע של רועי התפוצץ " שיר אמרה לי בוכה.