לב מבולבל פרק 2

"אתן חייבות לראות איזה חולצה קניתי, ונטלי הבאתי לך את הטייץ של הקרעים שהשאלתי ממך" רותם אמרה והביאה לי את המכנס. היא הראתה לנו את החולצה, החולצה הייתה מהממת, היא הייתה חולצת קצרה בטן לבנה עם פסים שחורים משהו מהממם.
רונה וקורל נכנסו. וראיתי אותן ניגשות אליי.
"תגידי שאת עדיין דלוקה עליו" רונה אמרה בכעס,
"רונה אני לא, ותעזבי אותי במנוחה" אמרתי לה,
"רונה דיי, תפסיקי" דימה אמר לה,
"אתה מגן עליה" רונה אמרה לו בכעס,
"ממש לא, פשוט לא היה באלי לשבת לידך אחרי שאת אתמול צחקת עליי עם חברים שלך במקום להגן עליי" דימה אמר לה,
"דימה זה היה בצחוק, בגלל זה ישבת לידה" רונה אמרה בכעס.
דימה שתק.
"דימה אני מצטערת אם נפגעת" רונה אמרה לו וניגשה אליו וחיבקה אותו,
"תעני לי על השאלה שאני הולך לשאול אותך, ותעני לי בכנות" דימה אמר לרונה בקול רציני,
"בסדר" רונה אמרה לו וחייכה,
"את ואלון ההייתם חברים, היה בינכם משהו?" דימה שאל אותה במבט מתעניין,
"לא, ממש לא" רונה אמרה לו,
דימה שתק וחיבק אותה. לפתע היה צלצול.
"וואי תנ"ך איך אין לי כוח" רועי אמר.
כולם התיישבו וחיכינו למורה שתגיע לכיתה. אחרי כמה דקות אחדות המחנכת שלחה הודעה בוואט-סאפ שהמורה לא הגיע ואנחנו יכולים ללכת הביתה. כולם שמחו. ואני ניגשתי לרועי: "רועי את יכול לעזור לי במתמטיקה?" שאלתי אותו,
"כן בטח, מתי את רוצה" הוא ענה לי,
"עכשיו אתה יכול?" שאלתי אותו,
"תבואי אליי בארבע" רועי אמר לי,
"אוקיי אין בעיה" אמרתי לו,
"רוצה טרמפ" רועי אמר לי,
"סבבה עניתי לו.
אני והוא יצאנו מהבית ספר והלכנו לכיוון המקום שבו רועי חנה את האופנוע שלו, אחרי כמה שניות אחדות הגענו לשם הוא עלה לאופנוע ואני יושבת מאחוריו, שמה את הקסדה השחורה, ומחזיקה בצידי גופו, והאופנוע מתחיל לנסוע. אחרי כמה דקות אחדות הגענו לבית שלי ורועי עצר את האופנוע, ואני הורדתי את הקסדה נתתי אותה לרועי.
"תודה" אמרתי לו,
"שטויות" רועי אמר,
"אז היום בארבע" אמרתי לו,
"יהיה כיבוד" רועי אומר,
"כן" אמרתי לו,
"אז אני בטוח בא" רועי אמר בגיחוך ונסע.
ראיתי את עדן בגינה מדברת בטלפון, אמא ואבא בעבודה אבל הם תמיד משאירים כסף כדי שנזמין אוכל, כי אין להם זמן לבשל לנו, הם באים לבית בלילה או בערב.
פתחתי את הדלת עדן סיימה את השיחה.
"לא הלכת היום לבית ספר?" שאלתי אותה,
"לא, כי אין לי כוח" היא ענתה לו.
שתינו נכנסו לבית, ראיתי את טוני מנקה את הפרווה שלו, איך שהוא ראה אותי הוא ישר קפץ עליי וליקק אותי.
אכלתי חטיף אנרגיה
"תודה לאל שיש אותך מבטיח לך ישמור עלינו וכל מה ששלי שלך אל תדאגי לגורלנו …"
ראיתי שדימה מתקשר אליי אז עניתי לו.
"הלו" עניתי,
"היי" הוא אמר בקול מאוכזב,
"הכל בסדר דימה, אתה יודע שאם יש תמיד משהו את יכול להתקשר" אמרתי לו,
"את חושבת שאלון ורונה היו חברים" דימה אמר לי בקול מאוכזב,
"היא אמרה לך שלא" אמרתי לו,
"את רוצה לבוא אליי ונתחיל ללמוד למתמטיקה" דימה אמר לי,
"כן בטח" אמרתי לו,
"עכשיו את יכולה" הוא אמר לי,
"כן, עכשיו אני יוצאת" אמרתי לו וניתקתי את השיחה.
כשיצאתי מהבית ראיתי איזה מישהו אחד שמתנהג מוזר, כאילו הוא מחפש מישהו. אבל חתיך.
"אתה מחפש מישהו" אמרתי לו.
הוא סובב את ראשו אליי, והסתכל עליי במבט מוזר.
"לא, תודה" הוא אמר,
"זאין אתה בא" שמעתי שמישהו צועק,
וראיתי את הבחור שמסתבר שקוראים לו זאין רץ לכיוון הקול הזה.
אני המשכתי ללכת, וואו איזה חתיך שיער שחור עם תספורת מארינס ועיניים כחולות הוא טיפה שרירי. אחרי שבע דקות הגעתי לבית שלו דפקתי בדלת ודימה פתח לי. אמא של דימה ההייתה במטבח מבשלת אוכל. אני ודימה עלינו לחדר שלו.
"וואו כמה זמן לא ההייתי פה" אמרתי לו,
"ממתי שנפרדנו" דימה אמר לי,
"אין לך מה לדאוג בקשר לרונה, היא אמרה לך שהיא לא הייתה חברה של אלון, למה שהיא תשקר לך" אמרתי לו,
"טוב נלמד" דימה אמר,
"כן רק שנייה, אני אשלח לרועי הודעה שאני לומדת כבר איתך" אמרתי לדימה.
דימה התיישב על הכיסא שליד השולחן ואני ישבתי לידו. אחרי שסיימתי לשלוח לרועי הודעה בוואט-סאפ שלא יבוא, הוא התחיל להסביר לי את החומר של הנדסה אנליטית. אחרי שעתיים של למידה החלטנו קצת לנוח.
"וואי" אמרתי מותשת,
"כן, מכיר את זה" הוא אמר בגיחוך.
לפתע הבטתי הצידה וראיתי בפינה את הגיטרה החשמלית שקניתי לו ליום הולדת.
"עדיין יש לך את הגיטרה שקניתי לך" אמרתי לו מופתעת,
"כן" הוא אמר לי,
"אפשר לנגן עליה" אמרתי לו מחוייכת,
"לא עכשיו כואב לי הראש" דימה אמר,
"תתן לי עוד תרגיל" אמרתי לו.
דימה נתן לי את תרגיל 34, לקחתי את העיפרון והוא נפל לי מהיד. באתי להרים אותו והמבטים שלי ושל דימה נתקעו, הרגשתי מן משיכה כזאת. הוא ליטף את שערי והסתכל בעייני הוא קירב את ראשו אליי, אבל לפתע בום חזק שמענו , נראה ששמענו פיצוץ.