"לב חופשי" פרק 2

נקודת המבט של טיילור:
הנחתי את המזוודות בחדר שלי, המצעים היו מסודרים על המיטה ,צבעוניים-אין סוף של פרחים בגוונים שונים. לרגע רציתי לשקוע בזה,בעולם כזה, במקום כזה יפה, לשכב ומסביבי מליוני פרחים בגוונים שונים,בשקט, לבד,בלי כל הבעיות והצפיות,לרגע כבר יכולתי לדמיין את זה, להרים את הפרחים ולקרב אותם אל אפי, התחלתי לשאוף את הריח כשלפתע הפנתי את מבטי לעבר הקול שצעק "טיילור!".זו הייתה נערה בגילי, שיערה היה שחור, ארוך וחלק, ועיניה היו בצבע חום בהיר. היא הייתה גבוהה וחייכה אליי."המנהלת קוראת לך"
"אוקיי תודה" אמרתי, הנחתי את התיק שהיה על גבי על המיטה, זורקת מבט אחרון על הפרחים ויצאתי בעקבות הנערה.
"קוראים לי אמה"אמרה. היא היתה זקופה והתנהגה בנימוס כמו כולנו, כמו כל האצילים בעלי הכוחות."מה שלומך??"
"בסדר"זרקתי לעברה,'בהתחשב בנסיבות' אמרתי לעצמי. כן אני לא הייתי שייכת לכאן, הייתי במקום רחוק מלהיות שייכת לכאן וידעתי שבגלל זה המנהלת רוצה לדבר איתי,רציתי לסרב אבל זה לא מכובד, רצית לברוח מכאן אבל זה עובר גבולות.
נכנסתי לחדר המנהלת, מודה לאמה. סגרתי את הדלת אחריי והתיישבתי מול המנהלת, שחייכה אליי. המנהלת עצמה אצילה, היא בעלת כוחות אדמה, עדינה, היא חייכה אליי בחיוך מנומס והמשקפיים שלה הבליטו את עיניה הירוקות הכהות.
"שלום טיילור" אמרה, "אני אליזבת"
"שלום" אמרתי, " רצית לדבר איתי?"
"כן חמודה, שתינו יודעות שיש לנו בעיה קטנה.. לא?" הנהנתי."אני באמת לא יודעת מה לעשות, יש את השיעורים המעורבבים של המגנים והאצילים ואת תהיה בכיתה מספר 5, אבל מה בקשר לשאר השיעורים?את לא יכולה להצטרף לכיתת לימוד של אחד היסודות בלי להתמחות באף יסוד!" אמרה. כן, זה נכון, וזה מוזר, אני כנראה האצילה היחידה אי פעם שאין לה כוחות, שום כוחות. אף פעם לא נתקלתי בדבר כזה, ואף אחד לא יודע על זה שום דבר."תראי טיילור הייתי מצרפת אותך לכיתת המגנים ,אבל את לא מגנה, אני באמת לא יודעת מה לעשות",
"אין לי בעיה להצטרף לכיתת המגנים" מלמלתי בשקט.
" אבל יש בעיה", אמרה. "יש להם כוחות, לך אין, את לא בנויה לזה. הם חזקים, מהירים, את אצילה זה לא ייתכן!" אמרה. הרגשתי מן תחושה פנימית, שאני הולכת נגד קיר בטון.
"אני אשתדל" אמרתי, הייתי חייבת שהיא תסכים. אין ברירה אחרת."אין לך אפשרות אחרת"אמרתי והסמקתי. חוצפה כזאת לא מתקבלת על הדעת מצד האצילים." אני מתכוונת שזאת האפשרות הטובה ביותר שלנו" אמרתי.
היא נאנחה."תקשיבי טיילור, חוץ מהעובדה שאת לא בנויה לזה את אצילה..זה לא מכבד!" אמרה בנחרצות. הסתכלתי לה בעיניים. "בבקשה, שנינו יודעות שאני לא הולכת להיות אלופת העולם, אבל זו הדרך היחידה שלי להגן על עצמי! לי אין את האפשרות שיש לכם, האצילים הנורמליים!! "אמרתי בתסכול. "זה לא ייתכ…" ולפתע האישונים שלה הורחבו.
" את יודעת מה, במחשבה שנייה בסדר, את בניסיון ואם זה יגרום לבלגן, נוציא אותך מזה". הופתעתי.. מעניין מה גרם לה לשנות את דעתה , אבל לא התעמקתי בזה יותר מדי.
הודיתי לה ויצאתי במהירות לפני שהיא תשנה את דעתה. האצילה הראשונה בכיתת המגנים, מעניין איך זה, תמיד רציתי לדעת למען האמת. אחד מהשכנועים העצמיים שלי להצטרף לזה הייתה כי רציתי לדעת איך זה, ויותר מזה, רציתי לדעת איך להגן על עצמי, במיוחד כשאני בלי כוחות,רציתי להיות בשליטה תמיד, לא רציתי שמישהו אחר יצטרף להגן עליי, אני לא אוהבת להיות גם חייבת.
התנגשתי במישהי, לבושה שחור. היא הייתה מגנה, הרמתי אליה את מבטי.
"אני מצטערת" אמרתי ועמדתי להמשיך אבל היא עמדה שם ולא נתנה לי לעבור. שערה היה בהיר ועיניה בהירות. "אני יכולה לעבור?"שאלתי
"שימי לב לאן את הולכת" אמרה "עוד אצילה חדשה" סיננה מבין שפתיה. היו סביבה עוד כמה מגנים וכמה אצילים.
"אמרתי שאני מצטערת" אמרתי. נעצתי את עיניי בעיניה.
"יופי גם אני אמרתי שאת לא עוברת ותלכי מסביב" אמרה ברוע.
"תני לה לעבור סאטון, זה לא המסדרון שלך" מישהו נעמד לידי, הבטתי בו. היה לו שיער בהיר ועיניים אפורות, תווי פנים חדים ומושלמים,
"אל תתערב ג'ייק!" אמרה לו בשנאה. הוא הזיז אותה בעדינות הצידה ונתן לי לעבור ממהר ללכת לצידי.
"תודה" אמרתי."טיילור"
"ג'ייק" אמר. "סאטון סתם מרושעת ששונאת אצילים, אבל היא מגנה טובה" ,הוסיף וחייך.
"נחמד להכיר אותך" אמר .
"גם אותך" אמרתי וחייכתי.