לב הצפון | פרק 8
כל התלמידים יצאו מהאולם במהירות, זה היה די בלאגן
"איה" צעקה שרית, מישהו נתקע בה עם כל הכוח
"מצטער מותק.. לא התכוונתי" אמר אלון בחיוך זדוני וברח לו משם לפני שהיא הספיקה לפצות פה
"דפוק.." צרחה לעברו
"מה קרה?" שאלה מוניק שלא הייתה רגילה להמולה הזאת
"לא משנה בואי נלך לחדר.. חייבים להכין משהו טוב למחר, שמעתי שאפשר להופיע בזוגות.."
"רוצה להופיע ביחד?" שלה מוניק בתמימות
"כן.. מה לא הבנת? יאללה בואי.." הן נדחפו בין כל האנשים לכיוון החדר שלהם
"ראית אחי?" צחק אלון
"מה..??.הפלאפון שלי אני חייב לחזור להביא אותו.. תתקדם לחדר טוב?" אמר דני בבילבול מסוים
הוא בא להכנס לבפנים אך ראה שלא יצליח עם זרם הילדים שיצאו מהכניסה..לכן הוא חיפש את הדלת האחורית
הוא מצא אותה אחרי כמה דקות, הוא עמד לפתוח את הדלת אך לפתע שמע קולות..
זה היה הקול של אוראל עכשיו, ומישהי מדברת איתו..
"דיברת איתה?" שמע אותה דני מצווה עליו
"כן..היא מגיעה מחר.." אמר לה אוראל , שומעים שהוא לא כל כך מספט אותה
"גם היא תצטרך לעלות לבמה, אנחנו צריכים לבדוק שלא טעינו" ואז דני שמע אותה צוחקת..זה לא נשמע כאילו היא חושבת שהיא טעתה
מעניין על מי הם מדברים…חשב דני, טוב כנראה שהוא יראה מחר..
"אנחנו חייבים לבחור אותם מהר אין זמן השנה..חייבים להתחיל במשימות.." אמרה לו, איזה משימות חשב דני, אוראל לא אמר לו שיש משימות, הוא רק אמר לו שמשתמשים בכשרון שלהם, אבל לא שהם צריכים להתאמץ מדי, הוא לא הזכיר משהו כמו משימות..וזה דווקא נשמע לו יותר מפחיד מכל הדברים האחרים שהוא גילה
"דני ראשון..הוא כבר יודע..בערך.." שמע את אוראל אומר לה, למה הוא ראשון?
משהו דגדג לו באף, הוא ניסה לעצור את זה, לא הצליח לו כל כך
"אפפפצ'ייי" התעטש בקול רם, הוא בא להסתובב וללכת לפני שיראו אותו
אך הדלת כבר נפתחה..אוף!
"שלום" אמרה לו ..אז זאת האישה שדיברה עם אוראל, הוא כבר ראה אותה פעם, הוא היה בטוח בזה. רק שהוא לא זכר מתי
"אני..שכחתי..את הפלא..פלאפון שלי פה." גמגם.
"כנס וקח מהר" אמרה לו, הוא נכנס לאולם, אוראל לא היה שם..הוא הרגיש איך עיניה הרעות עוקבות אחריו כל זמן שהוא שהה שם, הוא לקח את הפלאפון והתקדם לכיוון היציאה, חבל שהוא צריך לצאת דרכה..
"דני נכון?" שאלה, הוא לא התפלא שהיא יודעת איך קוראים לו
"כן.." ענה לה בהיסוס..
"לא כדאי להקשיב לשיחות מיותרות, זה יכול להזיק …במיוחד לאנשים כמוך!" עקצה אותו, וטרקה את הדלת בפניו!
הוא נשאר עומד בהלם. הוא חייב לברר מי זאת, ולמה היא מכירה אותו וקשורה למגמה למוסיקה? בטוח היא קשורה גם לדברים המפחידים שהוא גילה.
______________________________________________________________________________________________
"מה קרה אחי, כמה זמן להביא פלאפון?" שאל אלון שכבר מיקם את כל הדברים שלו , ושכב פרקדן על המיטה שלו
דני התקדם באיטיות למיטה שלידו, היה איתם עוד ילד אחד בחדר שנרשם בי"ב למגמה, ומוסיקה הייתה כל החיים שלו., הרביעי כנראה לא חדש כל כך, אז הוא בטח יגיע מחר. דני לא רצה לדבר לידו אז הוא רק משך בכתפיו ונשכב גם הוא.
"אז רגע.. לא הכרת את שלומי" הצביע אלון לכיוון הילד.
"עוד לא.." אמר דני באדישות וחוסר אכפתיות, הוא לא צריך לערב עוד אנשים בבעיות שלו, וככל שיותר אנשים יכירו אותו, ככה רע..להם!
"טוב..אז אני שלומי, אני מתמחה בשירה ..ומה אתה עושה?..אלון אמר שהוא לא עושה כלום והוא בא לפה בגללך.."
"אני גם כן שר" אמר דני.." אבל רגע אלון כן מתמחה במשהו.." פלט דני מיד, ושם יד על הפה, זאת הייתה טעות
אלון ראה את זה..מה דני יודע? " במה אני מתמחה.."שאל בחשדנות
"בבדיחות..לא?" ניסה דני למחוק את הרושם שיצר..
"כן..אהה."אמר אלון, הוא לא האמין לו, אבל הוא יברר אחר כך , איך דני יודע על ההתמחות שלו..ולמה הוא הסתיר את זה ממנו?
"טוב אני חושב שאני ילך ליער שיש מאחורי הפנימייה…אולי יהיה לי השראה לכשרון מחר.."אמר דני ומיהר לצאת וללכת..
____________________________________________________________________
"אבא אני באמת מצטערת.." אמרה נוי בדמעות, אבא שלה בוכה, וזה כואב , אבל היא לא מסוגלת לעמוד באיומים שלהם..היא חייבת לברוח ככה היא תציל אותו וגם אותה..
"קשה לי..אבל זה בסדר"
הוא לקח לה את המזוודה לאוטו.. היא התארגנה עוד כמה דקות, והם יצאו לדרך
היא נכנסה בשערי הפנימייה לבד..אבא שלה מיהר לעבודה ..
הלב שלה לא היה שלם עם ההחלטה שהיא עשתה, אבל לא הייתה לה ברירה! ומשהו מאד היה ברור לה, מישהו לא השאיר לה ברירה בכוונה! מישהו רוצה אותה פה !!
תגובות (1)
תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי,תמשיכי!!!
ומהר XD