לב הצפון | פרק 6
"ואוו, זה מדהים.." אמר אלון לדני כשהם נכנסו בשער של הפנימייה .. "זה פשוט מקום ענק!!"
"כן" הפטיר דני .. הוא כבר רצה לראות את אוראל, ברגע שאוראל התקשר ואמר שיש לו מלגה פנויה בשביל אלון הוא ממש שמח, אבל עכשיו הוא כבר לא בטוח שהוא עשה את הבחירה הנכונה כשאמר לאלון לבוא איתו, זה די מסוכן כמו שאוראל הסביר לו, ועוד משהו שהפריע לו זה שלאלון לא עשו שיחה כזו מפחידה כמו שעשו לו!
"תראה תראה את מי אני רואה פה…" שמעו קול מאחוריהם..
"אוראל , מה קורה?" שמח דני, הוא חיפש אותו, הוא כבר חשב שהוא לא ימצא אותו במקום הענק הזה.
"שלום לך! מה אתה עושה פה עדיין עם המזוודות עוד שעתיים מתחיל כנס הפתיחה של המגמה שלנו..לך תקבל חדר"
"כן פשוט איחרנו קצת.. ואיפה בדיוק מקבלים חדרים" שאל בהססנות
"שם…" הצביע אוראל לכיוון המזכירות, בניין נמוך עם שתי קומות.." בקומת הקרקע תוכל לפנות למזכירה אלה ולקבל את החדרים שלך..טוב??"
"כן תודה לך..אממ אוראל תכיר זה אלון" הצביע דני לעבר אלון שעמד עד עכשיו בצד
"אוו..כןן.. אלון, אממ החבר שלך הזה לא?!" שאל אוראל, משהו בנימת קולו לא מצא חן בעיניו של דני
"טוב לכו לכם מהר, שתספיקו להגיע בזמן , להתראות.." אמר והלך לו במהירות משם.
"טוב אחי אז הולכים לקחת מפתח..מעניין עם מי ניהיה.." אמר אלון בשמחה! הוא בכלל לא היה מודאג מהדאגות שהדאיגו את דני! הוא שמח להתחיל במקום חדש, חוץ מזה שהמגמה שלהם היא מוסיקה אז הכל היה בסדר.
הם נכנסו למזכירות ועמדו ליד דלת ששם כנרא היו אמרורים לקבל מפתח.
"אממ מתוקים שלי תעופו משם אני מחכה פה לפניכם.." אמרה שרית בקול רם ביותר!
הם הסתובבו לכיוונה
"טוב טוב, רק אל תהרגי אותנו אנחנו ניהיה אחריך" אמר אלון בציניות, הוא שנא את הסגנון הזה של הבנות, שמתנהגות כמו גברים!
שרית הרימה גבה אחת , והסתובבה לעבר אמא שלה..
"טוב אמא נראה לי שנכנס כבר למזכירה,..את באה? " שאל שרית את אילנה, מאז שהיא חזרה הביתה היא השתדלה להתנהג עם אמא שלה בכפפות של משי , אילנה לא הייתה רגילה לכך בכלל.
"טוב בואי מתוקה." הם נכנסו ולחדר
"איזה מוזר.." לחש דני
"אני שונא אותה" אמר אלון
"מה..?" שאל דני כמו התעורר מחלום
"כלום , לא משנה מה מוזר?" שאל אלון
"המזכירות בחדר? .. בשביל לקבל מפתח יש תור.. לא יודע מוזר.." דני לא אהב את המקום בלשון המעטה בשונה מאלון, אולי זה דווקא כי הוא היחיד מהחדשים שידע לקראת מה הם הולכים.
______________________________________________________________________________________________
"הלו?" שאלה נוי בחשש.. כבר כמה ימים שהפלאפון שלה לא הפסיק לצלצל, אותו מספר מוכר ומעצבן, די אין לה כוח!
"נוי..סוף סוף את עונה.."
"מי זה?" שאלה בחשש , משהו בקול שלו לא מצא חן בעיניה
"את לא מזהה אותי באמת בושה.." אמר בלעג קל
"אין לי קשר איתך! תצא לי מהחיים כבר!!" צעקה לתוך הפומית
"תקשיבי לי, אני יגיע אליך בסוף, את פשוט יודעת יותר מדי, אז או שאת איתנו, או שאת לא ..אך לא תוכלי להשאר בעולם הזה"
נוי כבר בכתה , זה לא הפעם הראשונה שהוא איים עליה, אפילו את שמו היא לא ידעה, אך כבר הכירה את הקול הצומרני, ואין לה כוח !
היא פשוט חייבת לברוח , לשנות מספר פלאפון זה לא בעייה , אבל היא חייבת ללכת לפנימייה..למרות הבכי הקורע לב של אבא שלה, והבקשות החוזרות ונשנות שלו שלא תעזוב אותו לבד.
אבל היא תסכן אותו אם היא תשאר..היא הולכת!
____________________________________________________________________
"מה עושים עם נוי?" שאל אוראל
היא חייכה אליו את החיוך הארסי המוכר שלה
"הכל כבר מסודר היא תבוא לפה…אני הפעלתי את הפחדים הכי רחוקים שלה!" חייכה כמו שטן , והלכה לה..
תגובות (2)
תמשיכי ומהר מהר
מהמם תמשיכי פליזזזזזזזזזז