לב הצפון | פרק 2
אילנה חזרה הביתה בסביבות השעה 5 כמו בכל יום רגיל, כאשר סיימה את עבודתה המפרכת והמייגעת.
היא ציפתה ששרית תיהיה נעולה בחדרה, בוכה וצועקת על רוע הלב שלה בתור אמא לשלוח אותה למקום כל כך מרוחק.
אך כשנכנסה בדלת כבר ליוותה אותה התחושה שמשהו אינו רגיל. שקט מדי..
היא התקרבה לחדרה של שרית שהיה צמוד לחדרה שלה, וכשראתה את הדלת פתוחה, ליבה פעם בצורה חסרת שליטה.
תרגעי..ניסתה להרגיע את עצמה! את רק מדמיינת..
אך כשנכנסה לחדר של ביתה, כל הדמיונות הפכו למציאות מרה וקשה, היא עשתה את מה שאיימה לעשות תמיד.
החדר היה מבולגן, והארון פתוח, כשאר מספר בגדים חסרים מתוכו, קופת החסכון של שרית גם כן איננה, והתיק השחור הנצחי שלה נעלם גם הוא.
"שררררררררריייייייייייתתתתתתתת" בקעה צעקה מרה מגרונה הניחר של אילנה.
לאן הילדה הזאת נעלמה? היא ברחה מהבית!!! תקפה אותה הידיעה והרעידה את כל גופה שהיה חלש ממילא.
במרחק די גדול ממנה ישבה שרית על ספסל בגן ציבורי, היא הגיעה מביתה שבנתניה ללוד, היא לא הבינה מה בדיוק היא עושה, אך היא קיוותה שזהו הדבר הנכון.
מישהו הסביר לה איך להגיע לנמל התעופה, ומשם היא כבר תסתדר בכוחות עצמה, אמא שלה לא רוצה לשלוח אותה לברזיל? היא תסע בכוחות עצמה, היא אספה מספיק כסף בשביל להגיע עד לשם. אבא שלה בטוח יקבל אותה בזרועות פתוחות..
————————————————————————-
"אבא אני החלטתי" אמרה נוי בטון שאי אפשר היה לערער עליו.
"אבל נוי.." אמרה אביה נואשות "אני לא מחסיר ממך כלום, למה את רוצה ללכת עד לשם? עד לצפון המרוחק?"
ברגע שנוי הודיעה לו שהיא החליטה שאת השנה האחרונה של לימודיה היא לא תמשיך בבית ספר אלא בפנימייה פרטית בצפון, נשבר ליבו. לאחר מות אמה של נוי, הוא במילא נשבר, והדבר היחיד שהחזיק אותו זה הידיעה שנוי ביתו צריכה אותו, אומנם היא הייתה קטנה ולא כל כך זוכרת, אך עדיין היה חסר לה דמות של אמא בבית, ועכשיו היא רוצה לעזוב אותו לבדו..מה הוא לא נתן לה הם גרים בשכונה יוקרתית בצפון תל אביב, היא לומדת באחד הבית ספר הנחשבים ביותר, ועכשיו היא רוצה פנימייה? הוא לא יכול לסבול את עצם המחשבה
"אבא" אמרה נוי בעקשנות שאופיינית לה "יש לי שיקולים לדבר, אני לא רוצה להמשיך ללמוד כאן, אני חייבת להתרחק." כאב לה על אבא שלה, אך היא לא רוצה לסכן אותו גם כן…
"נוי…" אמר אביה והשתתק מיד..מה הוא כבר יגיד לביתו העקשנית שתמיד מקבל את כל מה שהיא רוצה?!
————————————————————————————–
"השנה הרישומים הוכפלו" אמרה ליאת הסגנית של פנימיית "לב הצפון", פנימייה פרטית ויוקרתית, שלמרות הדרישות הגבוהות נהרו אליה רבים מילדי הארץ.
"אנחנו נסתדר עם זה" אמר המנהל הבלתי מעורער של הפנימייה- מר גרשום לוי.
"הדבר היותר חשוב עכשיו זה מה עושים עם אוראל המורה למוזיקה?" המורה למוזיקה עורר אצלם בעיות לא קלות שנה שעברה, אך הביקוש שישאר בבית ספר, הן מצד ההורים והן מצד התלמידים היה גבוה, ולהם לא היה היכולת להתנגד.
"אני חושבת שתחזיר אותו בתנאים" אמרה הסגנית כשספק מקונן בליבה, אוראל כבש את לב כולם בפנימייה, אך לא לב קשה כמו שלה יקנה את המשחקים שלו.
"טוב, תשיגי לי אותו בטלפון, אני יקבע איתו פגישה ונדון בעניין" אמר גרשום ביובש.
השיחה שהתקבלה בדירתו של אוראל הקפיצה אותו ממקומו, המנהל גרשום רוצה לראות אותי? ואם הוא יחזיר אותי זה יהיה נפלא!
העבודה הייתה כל חייו, בשניות הוא טס אל הטויטה האפורה שלו, בדרך לפנימייה..
השומר ראה אותו וכבר מרחוק יצא אליו, כולם אהבו אותו בפנימייה אין ספק.
"אוראל מה קורה כבר התגעגענו… מה מביא אותך בחופש לכאן?.. אתמול לא היית באסיפה.." אמר במהירות כהרגלו.
אוראל חייך אליו את החיוך שלו "עזרא, אתה השומר הכי טוב אתה יודע?!" נתן לו את המחמאה שעזרא כל כך רצה.
"אני קצת ממהר.. נדבר בהזדמנות" אמר לו, ועזרא כבר פתח לו את שער הכניסה לפנימייה.
ברגע שרגליו נגעו במדרגות שמובילות לקומה השנייה לחדרו של המנהל מר גרשום, דפיקות הלב של אוראל התחילו להאיץ את עצמן. ולא דווקא בגלל המדרגות, או בגלל המנהל.
זה קרה בגלל שהוא ראה אותה..
הוא ראה את הסיבה שבגללה העיפו אותו מפנימיית "לב הצפון".
________________________________________________________________________
"אחי אתה לא רציני עם השטויות שאתה מוציא מהפה שלך" אמר אלון "אתה רק חושב על עצמך אם אתה עושה את זה..מה אני כבר לא חבר שלך?!"
דני רק הקשיב לו בשקט בלי להוציא מילה, הרי הוא לא יוכל להסביר לו את החששות שלו, ואת הסיבות שבגללן הוא צריך לקום ולעזוב, למרות שאלון הוא חבר של שנים, חבר מילדות. יש עדיין דברים שהוא לא יודע עליו. והוא כל כך פחד שמישהו ידע.. "לא" צעק.
"מה לא?!" שאל אלון מופתע , רק עכשיו סיים את הנאום שלו "מה אני כבר לא חבר שלך!?"
דני פחד לעשות את זה כל כך אבל הוא חייב את זה במיוחד בשביל שהכל יפסק "לא אתה לא.. אני ממשיך הלאה בחיים שלי תבין את זה כבר ותמשיך גם אתה!" הוא לא רצה לעשות את זה , אבל הוא חייב!
"טוב.. אז תלך לך לפנימייה שלך בצפון, ותעזוב בשנה האחרונה שלך..לי זה כבר לא אכפת, אבל מה עם ליז?"
הוא שאל את השאלה שפגעה בדיוק במקום הכי רגיש של דני..ליז, הוא אוהב אותה באמת, האם גם לה יצטרך לשקר כמו לאלון, ולספר ש'ההורים שלו' שהם לא בדיוק ההורים שלו כמו שכולם חושבים רוצים שהוא ילך לפנימייה, והוא פשוט מסכים איתם, למרות שבחיים הוא לא שאל לדעתם?
מה הוא יעשה עם ליז?!
"אתה יודע מה?!" אמר פתאום אלון בהפתעה "אני ממשיך להיות חבר שלך גם אם אתה לא רוצה, אני רואה שאתה במצוקה אני מכיר אותך יותר מדי שנים! אני בא איתך!" הכריז
דני לא רצה שאלון יבוא איתו , זה יעמיד אותו בסכנה..
מה אוראל יגיד על זה?! הוא יסכים לקבל גם את אלון?
תגובות (1)
ואוו איזה כתיבה מושלמת אהבתי מאד מאד מאד ממני בקי ♥