לב הצפון | פרק 14
אלון עוד יותר הצטמק בתוך השיחים, הדיבורים שהוא שמע לא מצאו חן בעיניו!
מה זה ה'ריבוע' שדני ונוי השתמשו בו ויכלו להרוג את כל מי שהלך שם? שאל את עצמו
איפה דני ונוי, ומהי הסכנה שנוי צריכה לצאת ממנה ואף אחד לא יודע איך להוציא אותה
המון שאלות היו לאלון בראש שום דבר לא הסתדר לו,
ומאיפה דני מכיר את נוי הזאת, זה היה נשמע לו הזוי שדני ילך איתה בזמן שהוא לא מכיר אותה אבל הוא זרם עם ניקול ושרית כי לא הייתה לו נקודת מוצא אחרת.
כל האנשים נעלמו, הוא התבונן לכיוון שהם באו…הייתה שם קרחת יער גדולה, הוא בדק בעיניו שכולם כבר נעלמו מהאופק ואף אחד כבר לא רואה אותו ואז הוא קם מהשיחים וניער את עצמו!
"אויש היה לשיח הזה ריח מסריח" לחש לעצמו, מחשש מאלה שכבר הלכו משם.
הוא התקדם בזהירות לעבר הקרחת משתדל להתבלט כמה שפחות, הוא ראה בקתת עץ קטנה מרחוק, לא יכול להיות שכל האנשים היו בתוך הבקתה הקטנה הזאת..זה ממש מוזר.
הוא התקרב עוד, הוא ראה את דלת הבקתה לא היה לו אומץ לפתוח אותה, אז הוא סבב אותה בשביל לחפש חלון..הוא מצא אותו מהר מאד מצידה הימני של הבקתה..
הוא התקרב לחלון אבל החלון היה אטום עם וילון כבד, ואי אפשר היה לראות שום דבר ממה שקורה בחדר.
מה הוא יעשה עכשיו? איפה דני ונוי הזאת שנמצאת בסכנה ? אולי הם צריכים עזרה ממנו?
הוא התיישב ביאוש על הארץ, כל המחשבות שבעולם באו לו לראש, אך פתרון הוא לא מצא!
העיניים שלו נסגרו אט אט למרות המלחמות שהוא נלחם בהם..
אך הן ניצחו אותו לבסוף!!
אלון נרדם..
________________________________________________________________
"נוו…שרית..קומי כבר" שרית הייתה שקועה בשינה עמוקה, הם ישנו ממש מאוחר עם כל המחשבות שחשבו אתמול איפה נוי ודני יכולים להיות! שרית הייתה גמורה..
"תני לי מותק אני יעיר אותה" אמרה מאיה לניקול הנואשת..שכבר חצי שעה מנסה להעיר את שרית, הם יאחרו לתוצאות של הבחינות!! היום כולם ידעו מי התקבל ומי לא..
מאיה הלכה וחזרה תוך דקות ספורות כשכוס מים בידה..
"אממ.." ניקול גימגמה "אני לא חושבת שכדאי.."
ניקול עוד לא סיימה את המשפט וכוס המים כבר נזרקה על פניה של שרית שקמה בתדהמה גמורה..
"מה קרה?" היא התבוננה בהם עם עיני עגל גדולות.
מאיה נשפכה מצחוק, וכששרית הבינה את התעלול שהיא עשתה לה היא כבר ברחה מהחדר
"מצטערת את לא קמת.." אמרה לה ניקול כששרית הביטה בה בתדהמה
"אני עוד יהרוג אותה.." מלמלה שרית לעצמה תוך כדי שהיא קמה להתארגן "אני יראה לה מה זה, מי היא חושבת שהיא השחצנית הזאת"
ניקול חייכה לעצמה והתיישבה על המיטה של שרית מחכה שהיא תסיים את הסידורי בוקר שלה..
________________________________________________________________
"איפה אלון" שאל רועי את שלומי ברגע שהוא קם
"אתה שואל אותי? מאיפה אני יודע לא ראיתי אותו מהצהרים" אמר לו שלומי ומאיפה השחצן הזה שאלון כל כך שנא כבר יודע את השם שלו! אז הוא הלך לחפש לעצמו חברים חדשים אמר שלומי לעצמו ביאוש..טוב מי צריך אותו בכלל..
"הוא נכנס לפה בלילה, ובבוקר כבר נעלם כשבמיטה שלו אין קמט אחד של שינה?" שאל רועי את עצמו..משהו לא נראה לו הגיוני והוא מאד קיווה שאלון לא הלך לחפש את דני לבדו..
הוא התקדם כבר לכיוון האולם הגדול , היום בטוח הוא ימצא שם את אוראל, הוא כבר ישאל אותו לאן הוא נעלם אתמול, לא בטוח שאוראל יענה לו, לפעמים אוראל יודע להתחמק יפה מאד מהשאלות האלו, אבל הפעם גם מאיה איתו, אז לאוראל לא יהיה ברירה..
הוא שמע מישהי קוראת לו מאחוריו הוא הסתובב וראה את מאיה, הוא חיכה לה והם נכנסו לאולם הגדול שכבר היה מלא בכל התלמידים של המגמות האחרות שתמיד התעניינו במגמת מוסיקה, בתלמידים החדשים שרובם בשנה הראשונה של התיכון שלהם ובעוד כמה כאלה שקצת יותר גדולים, אבל מעטים היו תלמידי השנה האחרונה שניסו להתקבל..
ניקול ושרית נכנסו לאולם במהירות, כלשרית יש מבט של רוצח על הפנים שלה, היא התקדמה לכיוון מאיה בעדינות מריבית, רועי שם לב לזה אך לא הבין מה קרה..ועמדה לפניה..
מאיה רק חייכה.
"בוקר טוב לך" אמרה שרית כשהשנאה נוטפת מקולה
"בוא נלך רועי.." מאיה התקדמה אך היא הרגישה קצת מאוחר את הרגל של שרית נדחפת לה בין הרגלים והיא כבר התגלגלה חצי מדרגות של האולם, כשכל התלמידים מתבוננים בה ומגחכים..
"באמת בוקר טוב" אמרה שרית לעצמה והתיישבה על הכסא הקרוב "זה רק קיצור דרך למושב שלך" צעקה לעברה לקול צחוקם של הילדים האחרים.
ניקול התיישבה לידה ושאלה את רועי אם גם הוא ישב כאן? רועי התיישב לידם גם למורת רוחה של מאיה שהתרחקה כמה שאפשר מכל הילדים שהצביעו עליה והמשיכו לצחוק.
"איפה אלון?" שאלה ניקול את רועי
"אני לא יודע..הוא גם נעלם..הוא בא איתי בלילה אבל בבוקר לא נראה בדיוק שהוא ישן על המיטה שלו" אמר לה בדאגה, הוא באמת לא ידע מה קורה עם כל הילדים שנעלמים פתאום, הוא חייב לקבל הסבר על זה מאוראל.
"בטח החליט להתנדף " צחקה שרית, אך צחוקה גווע עם המבט הרציני שניקול ורועי תקעו בה.
"טוב..טוב..לא אמרתי כלום" התנצלה בפניהם.
אוראל עלה על הבמה
"הנה אוראל" לחש רועי
"אנחנו יודעות מר יודע הכל" לחשה לו שרית בחזרה, לתוך פניו הנדהמות, הוא כבר הבין שהפעם יש מישהי שלא מסתנוורת ממנו, אבל מה הוא עשה לה שהיא כל הזמן יורדת עליו?
הוא רק עיקם את הפה וסובב את הפנים חזרה לבמה..
שרית התעצבנה, היא שונאת שמתעלמים ממנה, שיחזיר לה משפט, שיתעצבן, אבל היא שונאת אנשים שאדישים לתגובות העוקצניות שלה..
"היום הגיע היום הגדול שלכם" צהל אוראל לקראת מחיאות הכפיים שנשמעו מהקהל לעברו כאשר עלה על הבמה
"היום ינתנו התשובות של הקבלה שלכם למגמה..ולפני זה נזמין את יושבת ראש המגמה לעלות על הבמה…"
ואז היא עלתה, מוניק נחנקה בקול, היא התבוננה במוניק ארוכות את המבט הארסי שלה, אף אחד לא הבין מה קרה אבל מוניק השתדלה להשתתק כמה שיותר מהר.
"מה יש לך?" לחשה לה שרית
אבל מוניק כבר לא הייתה שם היא נזכרה במחוזות רחוקים יותר מהילדות שלה, הכל מטושטש אבל דבר אחר היא יודעת.
בגלל האישה הזאת ההורים שלה לקחו אותה לישראל!!!
תגובות (1)
תמשיכי ומהר