לבד פרק 1

הי אני דנה
אני בדדניקית כזאת
תמיד לבד וזה לא מבחירה שלי אני אוהבת להיות עם אנשים אבל זה לא כל כך משנה
אני מתכוונת ללכת לתיכון אורט מכירים ?
אני מקווה ששם יקבלו אותי יותר טוב
אה שחכתי יש לי שיער שטני ועניים חומות ויש לי אח ואחות אחי הוא אחי התאום שדווקא די מקובל
לעומתי
אז בוקר ראשון בבית ספר החדש
לבשתי את חולצת הבית בפר בצבע טורכיז וגינס ארוך בצבע לבן עם נעלי בובה לקחתי את התיק שלי נעלתי את דלת חדרי והלכתי למטבח שם אמא נשקה ללחי שלי ושל האחים שלי (קוראים להם דן וליאור)
לקחתי את בקבוק המים שלי ויצאתי כל הדרך נסעתי באוטובוס איח אנשים מזיעים ,נוגעים בכל דבר עם הידים המלוכלכות שלהם איח פשוט איח אבל אין מה לעשות חייבים לנסוע

שהגעתי לתחנה ירדתי עם עוד כמה ילדים שלפי החולצה ידעתי שהם לומדים בבית ספר הזה כמה דקות לפני שהצילצול צלצל הלכתי ללוקר שלי (אני לא יודעת עם יש באורט לוקר אבל אין מה לעשות)
לקחתי את ספרי הלימוד ששמתי שם מתי שנרשמתי לבית ספר והחזקתי אותם בידי וזה אומר שהתיק שלי ריק עכשיו
וכמובן שחייבים להפיל את הספרים שלי ביום הראשון
קבוצה של "המקובלים" שתמיד עושים לי את זה בכל בית ספר שהייתי בחיים שלי והעברתי המון בגלל המצב החברתי שלי שמקשה עלי בלימודים
הרמתי את הספרים החדשים שלי מהריצפה המלוכלכת שכל ילדי הבית ספר דורכים שם
והתקדמתי לעבר הכיתה שלי
שנכנסתי קבוצת של ילדים מצחקקים ואני יודעת למה בגללי
"אולי תפסיקו לצחוק עלי " מישהו אמר וקטע את המחשבה שהם צוחקים עלי
הסתובבתי אליו והינה זה אומר שאולי היה לי איזה ידיד בבית הספר הזה
"אוי מה פגענו בך " איז ילדה סיננה וצחקה אני אף פעם לא הבנתי מה כל כך מצחיק בדברים המפגרים שהם אומרים הילד הזה שהם צחקו עליו עכשיו יושב לידי בסוף הכיתה והוא ממש חמוד קוראים לו יונתן ויש לו שיער חום בהיר ועניים ירוקות
והינה סוף סוף מישהו שקצת שם לב אלי פעם