לבד זה כול כך ביחד פרק ארבע.תגיבו.

״ד…ד…דודה?״ גמגמתי קצת ^~^.
״כן״ היא אמרה וחיוך עצוב עלה על פניה.
חיבקתי אותה,לא רציתי לשחרחר,יש לי משפחה והיא רוצה אותי,הם רוצים אותי…
״בואי ניכנס יש כאן כמה אנשים שרוצים לפגוש אותך….״ נכנסו לבית ובחטף ראיתי ספות גדולות מסכי טלוויזיה בריכה ועוד כמה דברים עד שהגענו למין סלון…
כשנכנסתי לחדר כולם נעמדו ואחד אחד הציגו את עצמם…
״הי,אני מלני,בת דודה שלך.״ היא חייכה והושטתי יד ללחיצה אבל היא נענה את ראשה וחיבקה אותי
״מה קורה?אני ברנדון ואני תאום של הסתומה.״ הוא אמר והצביע על מלני והיא נתנה לא מכה חלשה
ככה זה המשיך ולאט לאט הכרתי את כול המשפחה שלי,חוץ מאמא ואבא שלי,הם לא היו שם…
״את בטח תוהה איפה ההורים שלך,אז לפני שתראי אותם תצטרכי לעשות בחירה או להצטרף לעסק המשפחתי או לברוח…״ לי אמרה בקול רציני ברגע שכולם התפזרו.
״פשע?נכון?״ רעדתי טיפה
״כן.״ עכשיו רעדתי הרבה
״אני…אני….אני רוצה לעשות שיחת טלפון.״ מלמלתי וברחתי מהחדר נכנסתי לחדר אחר והתחלתי להסתמס עם טל…
~~
טולטול-נחתת?
אני-כן,ופגשתי את כול המשפחה שלי חוץ מאמא ואבא
טולטול-נו?זה טוב
אני-ברור שזה טוב
טולטול-אני מריחה אבל…
אני-אבל דודה שלי אמרה לבחור בין לברוח לבין להפוך לחלק מהמשפחה שלי,פושעת
טולטול-אני מצטערת אבל אני לא יכולה לעזור לך
אני-למה?
טולטול-זו בחירה שלך…
~~
זו באמת בחירה שלי ואני החלטתי,אני….