לא שייכים לדם – פרק שישי.

איימי התאמצה להמשיך לברוח.
צד החזה שלה כאב מנשימה לא סדירה והקשה עליה לרוץ. היא לא זכרה ממה היא בורחת, אבל היא גם לא עצרה לשאול. היא זכרה את פניה של אוריין כשחוותה את ההתקף ההוא, וזאת הייתה סיבה מספיק טובה להמשיך לרוץ. היא עצרה רק בשביל לשלוח מכתב לניק ודילן. איימי קיוותה שהם קיבלו את המכתב, וקיוותה שהם ברחו בזמן. הכאב בצד החזה שלה התגבר עד שהיא לא יכלה לסבול זאת. היא החלה להאט מאובדן כוחות ולבסוף עצרה, איימי הביטה סביב בחיפוש אחר סיבה להמשיך בריצה. כשלא מצאה כזאת, היא הניחה לעצמה לקרוס על הדשא.
כשהיא הצליחה סוף סוף להסדיר את נשמתה היא הבחינה בשינוי הגדול בסביבה. איימי כבר לא הייתה בלב עיר סוערת שנדמה שאין לרחובותיה סוף, עכשיו היא שכבה על הדשא של יער קטן שקרני השמש חודרות דרך ענפי העצים. היא נעמדה והחלה לצעוד בשקט בין העצים, תוך כדי שמוחה מתרוקן מזכרונות אותו היום. לפעמים נדמה לה שמישהו משחק בזכרונות שלה ומשאיר בכוונה רק את הזכרונות על הניצוץ המסנוור. היא נעצרה ונשענה על גזע עץ.
איימי עמדה בסוף היער והשקיפה על השדה שנפרש לרגליה, היא התמקדה באוהל המוקף שיחים. מדורה כבויה העלתה עשן ליד פתח האוהל, איימי החלה להתקרב אל השיחים. היא הבחינה בדמות יוצאת מהאוהל בשלווה ולבסוף מתיישבת אל מול המדורה, איימי זיהתה את הדמות. בפרץ הקלה היא התנפלה על הדמות, וחיבקה את ניק בשמחה.
"איימי?" שאל ניק כשהיא הרפתה ממנו "מה את עושה כאן?"
"אתם קיבלתם את המסר!" אמרה איימי "ואתם הצלחתם לברוח!"
ניק המשיך לנסות להרגיע אותה. רק אחרי שדילן ואישה נוספת יצאו מהאוהל, איימי הסכימה להירגע סוף-סוף. האישה הסתכלה עליה במבט ריק מרגשות. זה קצת הציק לה, עד שניק הסביר לה שהאישה עיוורת. איימי הבחינה במספרים החקוקים על ידה של האישה, אבל משום מה זה לא הפתיע אותה. משהו היה הגיוני בכך שהניסוי הראשון של דם עדיין בחיים.
"אני ג'נט." אמרה האישה והושיטה את ידה ללחיצה.
"איימי." אמרה איימי ולחצה את ידה של האישה.
"איים," פנה אליה דילן "אנחנו פונים לניו יורק, ואת הרגע ברחת משם. מאיפה הגעת?"
היא הצביעה על היער. דילן החל לפרק את האוהל וניק הרים את התיק שלו, הם התכוננו ליציאה. ג'נט רכנה אל איימי ולחשה באוזנה: "אם ברחת מניו יורק, זה יהיה לא חכם לחזור אליה. נכון?"
היה הגיון רב במה שג'נט אמרה.
"חכו!" קראה איימי "אי אפשר לחזור לניו יורק!"
"איימי צודקת," אמרה ג'נט "היא הרגע ברחה מניו יורק. זה אומר שסוכנים רבים של דם מחכים לנו בדרך חזרה. חוץ מניו יורק, מה המקום שמסמל גבול לכוח של דם?"
דילן הפסיק את פירוק האוהל והוציא מהתיק שלו מפה. הוא עיין בה לפני שהכריז על מקום יעדם החדש.
"אנחנו הולכים לניו אורלינס." אמר דילן בביטחון.

"הם רוצים להגיע לניו אורלינס." אמרה אוריין באותו הזמן. בחצי השני של היבשת.
ודם חייך.