לא שייכים לדם – פרק עשירי. (סגרנו עשור!)

דילן נרתע.
הוא צפה בקרב המהיר של ג'נט וניק, שנגמר בניצחון לג'נט. ניק נראה נורא, הוא נפל לאדמה כשגופו מעלה עשן. שום פצע לא נגלה, לפחות עד שג'נט עזבה אותו. במקום שהיד החשמלית שלה נגעה בו נראה כתם אדום שהתפשט קצת במעלה הרגל של ניק.
האישה פנתה אל דילן. "קדימה," היא אמרה בחוסר סבלנות.
הוא הצטער שנכנע, והוא גם פחד שג'נט תחשמל אותו. היא לא הראתה שום רגש בנוגע לניק, חסרת רגשות לחלוטין. הוא תהה אם דם יצר אותה ככה בכוונה. כדי ששום דבר לא יפריע לה להשיג את המטרה שלה. הוא התקרב אל ג'נט בידיים מורמות.
"אתה יכול להוריד את הידיים," אמרה האישה כשדילן עמד מולה. "תסתובב," היא הוסיפה במהירות.
הוא הוריד את ידיו והסתובב, חלק בו פחד שהיא תחשמל אותו. אבל חלק אחר אמר שזה לא הגיוני, ג'נט תיאלץ לסחוב שני נערים מתבגרים מעולפים עד למפעל. היא תעדיף להשאיר אותו בהכרה, היא חייבת. אבל בכל זאת, הוא רעד כשג'נט תפסה בידיו.
דילן הרגיש משהו קר ננעל על ידו הימנית, ולאחר מכן על השמאלית. לפי האופן שבו הוא היה חייב לשים את ידיו, אלה היו אזיקים. ג'נט התרחקה ממנו ונגעה במכשיר לבן שהיה תלוי על האוזן שלה, שפתיה זזו ולחשו מילים אחדות.
"תבואו," לחשה. "הם אצלי."
דילן הבחין שמבטה ממוקד בנקודה מסוימת, הוא הסתכל לשם. תחילה הוא לא ראה דבר, אבל לאחר דקות אחדות היה אפשר לראות את המכונית השחורה שדהרה לעברם. ככה היא הביאה את איימי למפעל. אנחה מיוסרת נשמעה ודילן הסתובב מיד, איש לא היה שם מלבד ג'נט וניק.
"אל תהיה פחדן," אמרה ג'נט בזלזול. "החבר שלך יתעורר בקרוב."
הוא רצה להשיב לה, אבל חריקת הבלמים שהשמיעה המכונית השתיקה אותו. ג'נט עקפה אותו בזריזות, פתחה את דלת המושב האחורי, תפסה בזרועו והשליכה אותו לתוך המכונית. הוא הספיק להתיישב לפני שניק נזרק עליו. דילן העביר את ידיו מתחת לרגליו כך שיהיו מולו, ושמע את הדלת נטרקת בעוד ג'נט נכנסת.
"למפעל, בלי עצירות בדרך," היא אמרה לנהג ופנתה אל דילן. "אפילו אל תחשוב על לברוח, לא תהיה לך אפשרות."
הוא הזעיף לעברה פנים, אבל ידע שהיא צודקת. ידיו כבולות, הוא יושב בתוך רכב נוסע עם אישה שיכולה לחשמל אותו במגע.