לא שייכים לדם – פרק חמישי.

אוריין ישבה שעונה על קירות מיכל הזכוכית.
היא ריכזה את מבטה ברצפת המתכת ותופפה בקצב לא סדיר על הרצפה, היא חששה שדם יחזור עם עינוי חדש בשבילה. עינוי יותר קטלני מהקודם. אוריין נשפה על כף ידה, לוודא שהיא נושמת, היא נזכרה בפחד שאחז בה כשכל האוויר אזל מריאותיה. היא בהחלט לא רצתה לחוות שוב את החנק הזה. אוריין שמעה את הדלת נפתחת והרימה את ראשה, בידיעה שהיא שוב תראה את דם מולה. היא הופתעה כששלושה שומרים נכנסו לחדר, וכל אחד מהם נשא איתו אקדח הלם.
"קומי." ציווה אחד מהם.
אוריין קמה לאט, ולא הזיזה שריר כשאחד השומרים פתח את הדלת הבלתי נראית של המיכל. שני השומרים האחרים נכנסו למיכל ותפסו באוריין, הם גררו אותה מהמיכל והובילו אותה בחזרה אל מבוך המסדרונות. היא הייתה בורחת במהירות אלמלא ידעה שהשומר השלישי עוקב אחרי כל תנועה שלה, השומרים גררו אותה לחדר צדדי במסדרון שבו היה רק כמה שולחנות וכיסאות. אוריין הבחינה במחשבים הרבים שהונחו על השולחנות בעוד שהשומרים גררו אותה אל השולחן הגדול ביותר.
"שבי." פקד השומר השלישי והצביע על הכיסא שמולה.
אוריין התיישבה בכיסא והשומרים עזבו אותה, אבל היא בהחלט הרגישה את האזיקים נסגרים על ידה השמאלית וידית הכיסא. היא שמעה את קול דלת החדר נסגרת ומעידה על כך שהשומרים יצאו מהחדר, ורק אז התחילה לסרוק את החדר. נראה שרוב המחשבים מכובים אבל אוריין לא יכלה לדעת בדיוק, כיוון שחלק מצגי המחשבים היו מופנים כך שהיא לא יכלה לראות אותם. בדיוק כשאוריין חשבה שהיא לבד בחדר דם הגיח מאחורי מחשב ובידו החזיק כמה דפים, דם הבחין שהיא מחכה לו ומיד פנה לעברה. הוא התיישב על הכיסא בצידו השני של השולחן וחשף מולה תמונה.
"את יודעת איפה הם נמצאים כרגע?" שאל דם בסקרנות.
הדבר הראשון שאוריין זיהתה היה את פניהם של דילן וניק, אבל היא לא זיהתה את האישה שהצביעה עליה. דילן נראה מופתע כאילו רק עכשיו הבחין שמצלמים אותם. במרכז התמונה ניק הביט על האישה בבלבול, כאילו הוא לא מבין על מה היא מצביעה. האישה הצביעה בכעס על אוריין מהתמונה כאילו היא מאשימה אותה, מאשימה אותה שהיא עוזרת לדם.
"לא." אמרה אוריין ופנתה להביט בעיניו חסרות הרגש של היוצר שלה.
"אני בטוח שאת יודעת," אמר דם בקרירות "תני לי לנסח את זה בצורה שונה: את יודעת לאן הם רוצים להגיע?"
את התשובה לשאלה הזאת אוריין ידעה, ניו יורק. גבול כוחותיו של דם. היא הביטה זמן ממשוך באישה בתמונה לפני שענתה.
"הם רוצים להגיע לניו אורלינס." אמרה אוריין מבלי להסיר את מבטה מהתמונה.
אבל היא עדיין יכלה לראות את חיוכו של דם בזווית הראייה שלה וחשבה רק על הדרכים בהם יענה אותה כשיגלה שהיא שיקרה.