לא נשברת / 9 חלק ב
התרוממתי מהאפנוע של זאק והסתכלתי על הדואר , הוא קם אחרי והביט בי " נכנסים?" שאל .
הבטתי אל עבר הדואר פעם נוספת , הסקרנות בנוגע לחבילה גדלה ורציתי כבר לקחת אותה
ולחזור אל הפנימייה כול עוד שהמשטרה או העיתנאות יתפסו אותי .
נכנסתי אל הדואר ולמזלי הוא היה ריק , אחד מאנשי הדואר בירך את זאק וזאק צחק ובירך אותו
בחזרה , לא הקשבתי להם רק חיכתי שהאישה עם השיער המחומצן תלך כדי שאני יוכל
כבר להיכנס ולקבל את הדואר שלי .
" את יודעת מה זה ?" שמעתי את קול של זאק מאחורי והרגשתי את נשמתו על עורפי .
" הלוואי " אמרתי , איש שהעבד בדואר צעק למספר הבא .
התקרבתי אליו והבאתי לו את הקבלה , הוא הביט בקבלה ואז הביט עלי " סלסטיה גילבורג ?" הוא
שאל בלחישה , התקרבתי אליו בלחישה " כן .." אמרתי , הוא תפס בידי והעביר אותי אל המחסנים
שבוא נמצאים כול המכתבים .
ואו .
היו שמו אלפי סטנדים של מכתבים , הוא נכנס לחדר מסויים שהיה שם , החדר היה על סיסמה וכנראה
רוב הסיכויים הבנתי שזה חדר לכול המכתבים הלא חוקיים , כנראה שזה משהו שקשור לעסק המשפחתי
שלי שאני עומדת להעביר אותו למייק .
לאחר מספר רגעים הוא יצא מן החדר והביא לי מעטפה חומה " אביך ביקש לפתוח אותה במקום
שלא רואים " הנהנתי , לא חשדתי בדבר , יצאתי בשקט ללא חשד משם ועליתי עם זאק בחזרה
על האופנע , שמתי את המעטפה קרוב לרגליים שלי ועטפתי את זרעותיי סביב ביטנו של זאק .
" מה נמצא שם ?"
" הלוואי והייתי יודעת " אמרתי , זאק התניע את האופנוע שלו והתחלנו לנסוע בחזרה אל הפנימייה .
" זה רק נדימה לי או הם עוקבים אחרינו ?" באמצע הנסיעה שמתי לב שיש מספר אופנועים שעוקבים
אחרינו , זה לא היה טוב , הידיעה שאמא שלי חוזרת בחזרה לאריזונה עוררה את כול התקשורת , ואני
לא צוחקת .
רק אומרים את השם קרוליין גילבורג ומיד כול הצלמות עלי או אמא שלי, כולם מכירים את ההורים שלי
הם בכירים בעיניין הפשע ובגלל זה חושבים שאני גם יהיה , לומר שזה לא מגניב זה יהיה שקר , אני
אוהבת סירטי פשע ותמיד רציתי לירות במישהו אבל הסכנה למות הייתה גדולה בגלל זה לא רציתי
להצטרף לעסק .
" הם עוקבים אחרינו " אמר זאק ונכנס בין שני רכבים כדי להתחמק מהם , הורדתי את מבטי לכיוון המעטפה , שחררתי את אחיזתי מזאק ולקחתי את המעטפה בידיים .
פתאום הרגשתי שאני עפה מהאופנוע , ירו לכיוונו " סלסט !" צרח זאק וסובב את האופנוע שלו ,
משום מקום הופיע רכב ענק ומשם יצאו מייק וכול החברים .
" סלסט !" צעק מייק והתקרב לכיוונו , הוא עזר לי להתרומם על הרגליים ואמר לי ללכת להתחבא מאחורי הרכב שלהם , עמדתי על רגליי והרצתי לכיוון הרכב , זאק עצר את האופנוע שלו ליד הרכב וירד ממנו
נשמתי נעתקה ממני והרגשתי לא טוב , הבחילה עלתה לי במורד הגרון והתנשמתי בחוזקה , שמעתי
יריות רבות , ראיתי את מייק יורה באנשים הענקיים שיצאו מרכבי הג'יפ הכהים והתקרבו לכיוננו ,
אבייה הצטרפה אליו עם העקבים הגבוהים שלה ואוה לא כדי להתעסק עם השטגן שנשאה אותו .
" זאק תנסע , אסור לך להיות מעורב בזה !" אמרתי לו בחוזקה אבל אני לא חושבת ששמעו , הרעש
וההד של היריות היה כה חזק שלא שמעו אותי .
" אני לא משאיר אותך כאן !"
" תלך , בבקשה בשבילי " בקשתי וסובבתי את מבטי אליו , אני לא מבינה למה אני נמשכת אליו
כול כך , הוא הרי ילד משטרה וזו אהבה אסורה , אני לא מבינה אני בקושי מכירה אותו והוא רק
מנסה להיות נחמד .
" לא " הוא אמר , איזה בן אדם עקשן , הוא לא מבין שאנחנו נמצאים במצב של חיים או מוות !
" כן , תלך תזעיק עזרה " אמרתי , סוף סוף משהו שיכנע אותו .
הוא הביט לכיוון מייק והחברים שלו , ראה שאני מוגנת , הביט בעיניי ונשק לשפתיי . עיניי נפקחו
לרווחה ולא הבנתי מה קרה הרגע , הוא התרומם על רגליו ורץ לכיוון האופנוע שלו " לתת לך עצה " הוא
צעק , הרמתי את עצמי מהרצפה והבטתי בו , הנהנתי .
" אל תמותי " שם את הקסדה ונסע משם , איזה מאנייק !
הבטתי אל עבר מייק והגיעו עוד מספר רכבים , יצאו משם מספר אנשים ועקיפו את מייק והחבורה שלו , נצמדתי אל עבר הרכב וניסתי שלא לזוז , כדי שלא ישמעו אותי .
"תעבירו לנו את הילדה " אמר אחד האנשים בטון קול כבד .
" לעולם !" צעקה אמיליה , היא היא ניסתה לזוז לכיוון ג'ון אבל לא נתנו לה , נשמתי לרווחה והמשכתי
להביט " עכשיו "! הם צעקו וחימשו את הרובים שלהם .
" סלסטיה גילבורג " קפאתי על מקומי ברגע שהרגשתי מישהו מניח את ידו על הכתף שלי , בלעתי את
רוקי והסתכלתי מי עומד מאחורי .
עיניי נצצו מעושר , לא יכולתי לא לחייך , רציתי לצעוק אבל היו מוצאים אותנו , היו יורים בה .
" אמא !" אמרתי וחבקתי אותה , הדמעות לא ירדו לי אבל הרגשתי את הלב שלי קופץ מהמקום שלו ,
אני שמה את ידה על פי ואמרה לי בחרשות " תוציאי את מה שיש במעטפה , אני אסמן לך " אמרה
אמי ורצה אל עבר המכונית שעמדה מולי , היא התכופפה והוציא רוצה של M16 , למזלי לימודי
אותי לזהות רובים .
פתחתי את המעטפה , וראיתי שם , ראיתי את האקדח זהב של סבא .
היא סימנה לי עם אצבעותייה את המספר שלוש , פעם ראשונה שאני עומדת לירות באקדח אמיתי ,
ועוד לירות באנשים , לא יכולתי לחשוב על המצב שאני עומדת להרוג אנשים עכשיו .
אחת , שתיים היא התחילה לספר , חימשתי את האקדח שהיה בידי , זרקתי את המעטפה החומה
וכיוונתי אל עבר האנשים " שלוש " לחשה .
יריתי בבחור שהיה קרוב אלי, בדיוק בראש והוא התמוטט על הרצפה . אמי יצאה והתחילה להתקרב
ולירות באנשים " דודה " סינן מייק בשיניו .
יצאתי אחריה והתחלתי לירות באנשים שיוצאים מתוך הרכבים ומנסים לירות באמא שלי , השנאה בערה
בעיניי ועם כול יריה הרגשתי את ההדף בידיי , האנדרנלין שאמי סיפרה לי עליו היה כול כך כיף והבנתי
שכול השמחה של האנדרנלין זורם בעורקים שלנו .
לבסוך כול השומרים מתו , האקדח עמד ליפול מידי אבל אמי תפסה את ידי "מייק , אתה וסלסט עוברים עכשיו למחתרת , אביך מחכה להם במחתרת " אמרה אמי ופתחה את דלת הרכב שהגיעה ממנו ,
אני לא מבינה איך לא שמנו לב .
" למה ? מה קרה דודה ?"
היא הביטה בעיניים כואבות במייק " שמי שני מיליון דולר על הראש של ביתי " או אלוהים .
מה ?!
תגובות (7)
ישישישישישישישיש !!!
סופסוף המשכת!
התגעגעתי לסיפור הזה !!!!!
וזאק כלכך חמוווד !!!
תמשיכייייי… והפעם בלי לייבש חודש שלם! ;-)
תמשיכי זה מוושלם כמה חיכיתי
לא!!!!!!!!!!!! תגידי מת את ממשיכה! מהמם!!!!!!!!!!
הסיפור שלך מושלם,
הוא פשוט מדהים,
תמשיכי בזמן הכי קרוב שת יכולה ♥
התגעגעתי לסיפור הזה
תמשיכייי
יאווו סוףף סוףףף אני מתתההה אל תשאיריי אותי במטח מזה לחכות לחודש הבאאא השארת אותי במטחחח תמשיכיייי בבקשההההה אה ומושלםםם
מה לא בזמן הקרוב?! לא בסדר!. אגב, קראתי את כל הפרקים. וואו!!!!!!!!!!