לא נשברת / 7

השומרים של החבורה עקיפו אותנו בזמן שישבנו בחוץ , כולם שם דיברו על אמא שלי ורק
אני הבטתי לכיוון השער , לא יודעת למה אבל הרגשתי שהייתי חייבת להסתכל לשם .
כאילו אני מחכה למישהו או משהו שיגיע לשם ויאמר לי שהגיע הזמן , אבל הזמן למה .
" היא לא יודעת " שמעתי את מייק לוחש לחבורה , הם ישבו על השולחן העץ וידברו ואני ישבתי
על הספסל ליד השולחן אבל לצערי שמעתי אותם .
" למה אנחנו חייבים לשמור את זה בסוד ? הרי היא היורשת " אמרה אביה בקול מחוספס , הרמתי
גבה אני לא מאמינה שאני צריכה לומר את זה שוב .
" אבל אם היא תוותר על זה , זה עובר למייק " הוסיף ג'ון וקולו לא מסר את המסר שרציתי לקבל ,
אני עומדת לוותר על זה ושמייק יכנס לתפקיד הזה , אני תודה ולהתראות .
המזג אוויר היה נעים לאות העובדה שאני שונאת כול כך את היום הזה .
" אבל את לא מבינה , אולי יש לי את זה בדם אבל כול האנשים שלנו לא יקשיבו לי , הם יקשיבו
לסלסט " הוסיף מייק וכולם הסתכלו עלי , סובבתי במהירות את ראשי לכיוון השער וחבקתי את רגליי ,
קללתי בליבי ונאנחתי בכבדות .
" אתם ראיתם את הסירטון של הרצח של מרויין דאגלס , ראיתם מה אמא שלה עשתה ואיך היא
שרדה , בגלל זה ישמרו על ביתה ועוד שאמה חוזרת אל אריזונה " איזה סירטון ?
זאת תהיה הפעם הראשונה שאני השתתף בשיחה שלהם " איזה סירטון ?" שאלתי בחרישות , הם
סובבו את ראשם במהירות ההבזק לכיווני ונעצו בי את מבטם , עינהם נפקחו לרווחה והשוק עמד על
קו המתח .
" את שמעת ?" שאלה פז , לרוב שהיא רק הנהנה בשיחה והסתכלה על ג'ון במבט אוהב , ג'ון רק משך
בכתפיו והביט בי . אני כול כך שונאת את כול המעגל הדרמה הזה שלהם .
הצבעתי על אוזניי ואז הצבעתי על המרחק בין הספסל לבין שולחן העץ עליו הם ישבו והם הנהנו .
" תיראו אני לא יודעת מה אתם מתכוונים לעשות " נעמדתי מולם ושמתי את ידי על מותניי " אבל
אני יודעת הכול עליכם , את כול הסודות שלכם .
אני יודעת את מי אתם אוהבים ולא מגלים " הסתכלתי על פז ואחרי זה על ג'ון , פז השפילה את מבטה
מטה ולאחר מכן ישרה אותו לכיווני " אני יודעת מה אתם בדיוק " הסתכלתי על ג'ון , הוא הרים את הגבה
שלו ולאחר מכן מצמץ בעיניו " אני יודעת איזה אהבה אסורה יש בניכם " הסתכלתי על אמיליה והיא נשמה לרווחה " אני יודעת איזה שמירה כבדה עושים " הסתכלתי על מייק וג'ון " וגם הם בטוחים שהאחיות שלהם יפגעו " .
לבסוף הוספתי " ואני יודעת במי מאוהבים כמות הבנים הכי גדולה בפנימייה " הבטתי אל עבר
אביה " אני יודעת את כול הסודות אז לא צריך לשמור עליהם לעד , אני רוצה לדעת מה קורה בחיים
שלי ולמה הם כול כך מסוכנים " התחלתי ללכת לכיוון החדר שלי והסתובבתי אליהם חצי סביב
לאחר רק כדי לומר להם .
" אני הולכת לקחת חבילה בדואר , אם מישהו יעקוב אחרי ואני אדע על זה אני יוותר באמת על המורשת
הגדולה ושתעבור למייק ואז אף אחד לא באמת יקשיב לו . למה עם הגישה הזאת אני מבינה
למה הם לא יקשיבו " והלכתי אל החדר במבט זועף ובצב רוח נורא .