לא נשברת / 42

נסענו בחזרה לעיר .
החלון היה פתוח והרוח הייתה קרירה , זאק עזב לפני כן והשאיר את אחד השומרים ואת המכונית
מחוץ לבית הכלא .
אני יודעת שלפני שאני יצא אחרי הדבר הבא אני הצטרך לומר תודה לזאק ולדבר איתו בקשר לכול
מה שקרה בשבועיים האחרונים .
אם מישהו היה אומר לפני לפני שנה שככה יראו החיים שלי בחיים לא הייתי מאמינה לזה .
לכך שאני יהפוך להיות יורשת של העסקים של המשפחה שלנו , שיהיה סכום של כסף ענק על
הראש שלי , שאבא שלי חי , שאמא שלי חזרה ובונוס אני נהייתי חלק מהרשויות העליונות .
סערת הרגשות שלי לא מוכנה לעזוב , ואני מוכנה להודות שהיה לי מאוד קשה להשאיר את זאק
מאחורה בעוד שאני נכנסת אל בית הכלא .
אוף , איזה שיגעון !
אני מטומטמת , מטומטמת , מטומטמת ! אמא שלי נתנה עוד צאנס לאבא שלי גם אם הוא פגע
בה מאוד ובסופו של דבר אני נולדתי , למה אני לא מצליחה לסלוח לו ? למה אני עדיין כועסת עליו
על דבר כול כך קטן ! הרי יש דברים גדולים בהרבה מזה .
בכך שברחתי לו ובכך שאבא שלי חי , ויש סכום מכובד על הראש שלי .
בהתבוסס על דברים אחרים , אני מוכנה לומר שהסליחה הזאת משנה לי את החיים בעודי חיה .
למה כול כך קשה לסלוח ?
' את אוהבת אותו ' אמר לי התת- מודע , אילו באמת הייתי יכולה לדבר איתו עוד הייתי שואלת אותו
אם הוא באמת מאמין בכך , שהלב שלי והראש שלי מתחננים מלחמה והגוף שלי הוא זירת קרב
גדולה .
' אני מאמין ועוד איך ' הפעם נימת הקול של התת מודע שלי הייתה שמחה , אילו זאת הייתה באמת
נימת קול עוד הייתי מצליחה לשמוח .
" מה קרה ?" שאלה פז בנינחות .
קרו הרבה דברים .
" אני בסדר , טרודה מחשבות " שיקרתי , לא הייתי שמחה כול כך .
הראש שלי היה במקום אחד והמחשבות שלי היו במקום אחר , הרגשתי את עצמי שטה בים ענק
מלא, מלא בעיות גדולות . כול הים מלא בפתקים לבנים ועליהם רשומים הבעיות שלי , גם אם עדיין
לא קרו הם יקרו .

בסופו של דבר הגענו בחזרה אל דומינו , עם גרם המדרגות של הבניין של סבא ולנטיין עמד זאק
עם ידיים בתוך כיסיו וגון עמד לידו בעודו רושם משהו באייפון השחור שלידיו . עיניו בהקו לאור
האייפון הקורן ממנו וחיוך ענק נמתח על שפתיו .
פז רצה אליו במהירות ומנשקת אותו בלהט , פנייה קרנו מרוב עושר והיא לא יכלה להסתיר זאת ,
ג'ון היה שמח כי הוא כבר לא מוקף בבנות .
תמיד אומרים ששעה אחת עם מישהי שאתה אוהב מתגברת עם עשר שעות עם עשר בנות שונות .
הם נכנסו אל תוך הבניין , שלובים ידיים וחיוכים נמתחים על פניהם .
עדיין נמרחתי על מושב הכיסא , אבל הייתי צריכה ללכת לחדר שלי גם בשביל לרשום לעצמי את
השלב הבא ולראות מה אני עושה .
קפצתי מתוך הרכב והתחלתי ללכת בצעדים קטנים אל עבר זאק " אנחנו צריכים לדבר " הוא אמר בשקט .
" כן " הסכמתי איתו " השיחה צריכה להתחיל " אמרתי בשקט והובלתי אותו לחדר שלי .
מעניין מה באמת יקרה בשיחה הזאת .