לא נשברת / 41 חלק ב

נסענו בשקט אל עבר הכלא .
הוא היה ענק וגותי , ללא שום דרכים לברוח ממנו . שומרים בכול עבר ובכול פינה וגדר חשמלית
מובילה את הכלא לאורכו .
ליד השערים עמד אביו של זאק , הוא לא נראה שמח ליראות את זאק ביחד איתי באותו רכב אבל
לא יכולתי למנוע זאת כי זאת הדרך היחידה שלי למצוא את הבוגד של המשפחה , אני כול כך
קרובה ! כול כך קרובה !
אני לא יכולה להיכנע בזמן הזה .
יצאנו מהרכב ומר הריסון בא לקראתנו בעוד שעל שפתיו יש חיוך ענק ולא מציאותי , אלא מזוייף והיה
אפשר לראות זאת דרך עיניו הגדולות והחודרות .
" אבא " אמר זאק בקול חד .
מר הריסון העביר את מבטו אל זאק ונאנח בכבדות , שירבט את שפתיו וניסה לחייך שוב .
" שלום זאק , סלסטיה , פז " אמר מר הריסון בחוסר שימחה , העביר על כול אחד מאיתנו את מבטו
החודר וניסה שלא לפלוט משהו חסר תקנה .
" אנחנו צריכות לפגוש את אנדרסון משרום ." אמרתי בהבעה אחת , הנחתי את ידיי על מותניי .
" יש סיבה מיוחדת ?" הוא שאל והביט בזאק , זאק משך את כתפיו וסימן לאביו שהוא אינו יודע במה
מדובר ומדוע אנחנו צריכות להיכנס ליראות את אנדרסון משרום , הרי הוא צריך להיות באגפים
המיוחדים . הוא שדד בנק לא ככה ?
הסתובבתי עם הצד אל עבר מר הריסון והוצאתי את התג מתוך הכיס , הסתרתי אותו עם היד ומר
הריסון בחן את התג , לראות אם הוא אמיתי " עניינים " אמרתי בפשטות .
הוא נאנח בכבדות ופתח את הדלתות של הכלא ולאחר מכן הצביע לכיוון זאק " אינך רשאי להיכנס
אל המתחם , עזוב במהירות !" הוא פקד עליו .
סובבתי את מבטי אל עבר זאק שחש פגיעה בליבו , מבטו נפל למטה והבנתי שאני הצטרך לדבר
איתו , גם אם אני לא רוצה אני יהיה חייבת לדבר איתו .

" שבו כאן " הצביע מר הריסון על הכיסאות בחדר החקירות הגדול , הוא היה שומם וכחול , באמצע
שלו עמדו שני כיסאות ושולחן רחב .
המקום היה מרושט במצלמות שהסתכלו על מה שאנחנו עושות .
לחדר החקירות נכנס אנדרסון משרום , הוא נראה בשנות הארבעים לחיו . לחיים סמוקות ושיער זהוב
המגיע עד כתפיו הרחבות והחסונות , הוא הביט בי בהפתעה ויכולתי לדעת שהוא מזהה אותי .
הוא התיישב בנינחות רבה וידיו ורגליו היו קשורות בשלשלאות גדולות ואפורות .
" אתה כנראה מזהה אותי " התקרבתי קדימה ככה שלא יוכלו לקרוא את השפתיים שלי , נסיתי
גם ללחוש אבל אני לא בטוחה שזה הצליח לי .
" מזהה " הוא אמר בטון פוגע .
משכתי באפי וניסתי שלא לתת לדמעות שלי לזרום " אז כמובן שתוכל לענות לי על השאלות שלי ".
אמרתי ללא שום בעיה .
סובבתי את מבטי אל עבר פז שרשמה את כול הדברים , ולבסוף היא שאלה אותו את השאלה
הראשונה שלנו " זה ברור שלא נכנסת לכלא בגלל שוד בנק , מי הכניס אותך ?"
הוא סובב את ראשו אלי והשפמפם הקטן שלו דיגדג באפו הקטן , הוא חייך לרווחה " איך אתן כול
כך בטוחות שלא שדדתי בנק ?" הוא שאל בממזריות .
הפעם עיניתי על השאלה שלו " בגלל שהייתי אצלך בבית ראיתי את התמונות של המשפחות . אתה
צייד ראשים !" אמרתי בקלילות " אתה מרוויח מזה הון , לא חסר לך כסף אז בשביל מה אתה צריך
לשדוד בנק " צחקתי .
הוא הביט בי בגאווה גדולה ועצם את עיניו " את ילדה חכמה מאוד . חבל " הוא אמר בעצב , חבל ?
למה חבל ?
" אני ואנטוניו יריבים , שנינו נלחמנו על הסכום הכסף הענק . הוא שוכר חרב שהגיע מרוסיה בשביל
לעקוב אחריך ואני אחרי אבא שלך . היינו שותפים טובים עד שהגדילו את הסכום על המשפחות
והוא הושיב אותי בכלא . הייתי כול כך קרוב לפיגוע גדול אבל את רואה זה לא הצליח " .
אני רואה שזה לא הצליח , הרי כול המשפחות שלנו חיות ורואים שאבא שלי חי גם כן הוא , הוא ואמא
שלי לא יכולים למות !
" מי שכר אותכם ?" שאלה פז בהפתעה רבה .
" אני לא יודע " הוא אמר בפשטות " הכסף שלי היה עובר בהתחלה דרך אנטוניו ואחרי שהסכום גדל
היו מעבירים לי אנשים אחרים משימות . אנטוניו ראה שאני מתקדם והפליל אותי . עכשיו את רואה
אני תקוע כאן " הוא צחק , הוצאתי את התג מהכיס והראתי לו .
" תישן בלילה עם עין אחת פתוחה , יש סיכויים של חמישים חמישים אחוז שהאנשים שלי לא יבאו להרוג
אותך בגלל ששיתפת איתנו פעולה . אני לא יכולה להבטיח " התרוממתי על הרגליים שלי .
הוא התחיל להבהל במהירות וצעק לנו שנעצור , שנעצור . עמדתי ליד הדלת אבל פז חזרה אליו ודיברה
איתו מספר רגעים .
" הוא נתן לנו שם , בתנאי שהבטחתי לו שהוא לא יפגע " הנהנתי ויצאנו מן המקום במהירות רבה ,
כמה שיותר מהר לסיים את זה .
אנחנו עוברים ממקום למקום .