לא נשברת / 41 חלק א

פז הביטה בי בתדהמה .
לא ידעתי מה לעשות אבל שמעתי ציחקוק באוזן שלי , שמעתי את הצחוק של אבא שלי .
" בשביל מה הבאתי לך מכשיר למחיקת זיכרון ?" אה .
צחקתי וחייכתי אל עבר דוד רון " הרשויות העליונות ?" הנדתי את ידיי באוויר והובלתי אותו לכיוון
המעלית , מנסה לא לעורר חשד בזמן שאני ופז מובילות אותו לחדר שלה ששם המכשיר למחיקת
הזיכרון הכי קרוב .
" מה פתאום " צחקתי בחריפות , ניסתי לא להוריד את החיוך המטומטמם מהפנים שלי אבל
ראו שאני מחייכת מרוב מאמץ , האמת שרציתי לצעוק בקול רם שלא ידבר עם אבא שלי מאחורי
הגב ,ושיפסיק להתעסק בעניינים שלא קשורים אליו . שיגיד בכלל תודה שהצלתי אותו וסיכנתי
את החיים שלי בשבילו .
ושבגללו אבדתי את זאק .
" אולי הייתי מורדם סלסטיה , אבל גם אם אתה נמצא בתרדמת זה לא אומר שאתה לא יודע מה
קורה בסביבה ." הוא אמר לפתע .
מה אני עושה ?
נכנסו לחדר של פז , לא מהרתי לבחון אותו אל מהרתי למחוק לו את הזיכרון בעזרת המכשיר
שאבא שלי נתן לנו " אני מצטערת " מלמלתי ושמתי משקפיי שמש שחורות .
הזיכרון של דוד רון נמחק לאלטר .
פז הסתובבה אלי והצביעה לכיוון הדלת " בואי נוסעים לכלא " היא אמרה בלחש , הנהנתי והלכתי אחריה .
כנראה שזאק מכניס אותנו אל תוך הכלא , כמה צפוי שהוא יסכים בסופו של דבר , הרי הוא לא סתם
מנסה שאני יסלח לו.