לא נשברת / 40

התעוררתי בבוקר עם כאב ראש ענקי , לא רציתי לקום מהמיטה אלא רק להמשיך לישון במשך
כול השבוע לפחות . לא רציתי לפגוש את זאק על הבוקר ולא רציתי ללכת לבית הכלא , רק
להמשיך לישון .
ללא ברירה יצאתי מן המיטה החמה ונחטתי על הרצפה הקפואה , אם הייתי ערה עכשו עוד הייתי
מרגישה את הקור של הרצפה אבל מרוב 'התעוררות הזומבי ' שלי לא הרגשתי דבר .
פהקתי לרווחה והזזתי את המראה שלי מהקיר .
ואו מתי הספקתי לרשום את זה ?
רק מבט אחד על כול האותיות ונהיה לי מרק אותיות בראש , אני עייפה !
לבשתי את הבגדים הרגלים שלי , שורט קצר ונמתח למקרה של ריצה וגופייה שחורה ונוחה
ליום קיץ רגיל ונעלי ספורט גמישות שיהיה נוח לשהות בהם במשך היום .
את האוזנייה הרכבתי באוזן שלי , את האקדח הכנסתי בכיס האחורי של השורט ואת התג בכיס
הקדמי של המכנס והלכתי לכיוון המעלית .
ברגע שנפתחו הדלתות ראיתי את האנשים של סבא ולנטיין " בוקר טוב גברת סלסטיה " הם אמרו
בחיוך רחב , הדבר היחיד שאני שמעתי מהמשפט שלהם היה " בטגס " ראשי הטבות של המילים
שהם אמרו , הנהנתי וברכתי אותם בבוקר טוב .
יחסית לרוצחים לא קטנים הם נראו כמו מלאכים בבוקר , ואני השטן לידם בדמות של זומבי , אני
לא יכולה להמשיך להיות ערה במשך כול כך הרבה זמן . מעכשיו אני מתחילה לקבוע לעצמי
לוח שעות . לא שאני באמת יעבוד דרכו .
" בוקר טוב " חייכה לרווחה פז , נו באמת .
למה כולם חוץ ממני ערים כול כך על הבוקר ? כול כך הפרקטיבים . אביה התקרבה אלי עם העקבים
הגבוהות שלה וכול נקישה על הרצפה זימזמה אצלי באוזן כמו מלודיה של שיר .
היא הניחה את ידייה על מותנייה ורכנה קדימה , גם היא עם חיוך גדול מרוח על הפנים שלה והיא
מביטה בי בשמחה רבה .
" אז .." היא התחילה לומר והרימה את גבתה למעלה " שמעתי שיש בינך לבין זאק הריסון דבר "
הפעם היא הרימה את שני הגבות שלה למעלה , חיוך תחמני לאט לאט נמרח על שפתייה .
הנדתי את ידיי באוויר והתחלתי לומר לעצמי שאני צריכה להשאר רגועה , ואי אפשר לדעת למה
הם שואלים זאת על הבוקר , משהו חשוד קורה כאן .
" דברו … משהו כאן קורה ואף אחד לא רוצה לידע אותי ?!"
מייק הגיח מן הפינה ונאנח בכבדות " קצת קשה להבין שסלסט יודעת לקרוא התנהגויות , היא
הבת של קרוליין " וכרך את זרעותיו סביב כתפיה של אביה " לא היית צריכה לבוא אליה עם
השאלה הזאת ברגע שהיא קמה " הוסיף .
" אתה צודק." היא נאנחה בכבדות .
הבטתי אל עבר מייק מחכה אולי הוא בטבו הגדול לספר לדודתו הקטנה מה קורה כאן .
" משטרת CSI רודפת אחרי המשפחות , כול עוד אנחנו לא מוגנים על ידי הרשויות העליונות הם
יכולים להושיב אותנו בכלא" פי נפער לרווחה .
אבל , אבל אני נמצאת ברשיות העליונות וגם פז ואבא שלי . אנחנו מגנים עליכם ברור שאתם מוגנים
על ידינו אבל , אבל אבא שלי חושב שיש בנינו בוגד והוא מסתובב בנינו ואנחנו לא מצליחים למצוא
אותו ובגלל זה אנחנו צריכות לצאת לבית כלא . שם אנחהו ממשיכות את החקירה הגדולה שלנו .
שם נמצא ההמשך של החוט .
" אנחנו תמיד היינו מוגנים על ידי הרשויות העליונות " התפרצתי לפתע , בלי שיחשדו בי .
הייתי שוקעה במחשבות ועל פני היה פרצוף מודאג , היו חושדים בי לפתע וזה מה שאני צריכה על
הבוקר זה אלפיי שאלות .
" לא מאז מותו של איאן , אבא שלך ."
אנחנו חייבות למצוא את הבוגד ומהר , ככה הרשויות העליונות יחזרו להגן על המשפחות שלנו ועל
המשפחה שלי , כול עוד אבא שלי מרוגז על המשפחות הוא לא מוכן להגן עליהם .
איזה דילמה גדולה .
נאנחתי בכבדות ופז הביטה בי במצמוץ עיניים , אם הייתי יכולה לספר , הייתי מספרת .
פתאום הרגשתי יד מושכת אותי לאחורה , נפלטה צעקה מפי , הסתובבתי וראיתי אותו עומד מחייך
חיוך רחב " דוד רון " אמרתי לפתע .
הוא סימן לי רגע אם האצבע שלו ומשך את פז גם לצד , החיוך נפל משפתיו לפתע .
" תאמרו לי את האמת " הוא התחיל לומר והביט שאף אחד לא מסתכל עלינו " היינו ברשויות העליונות
ואבא שלך עומד בראשו ?!"
אוי לא , זה מה שהיה חסר לי . שדוד רון יזכר איפה היינו .