לא נשברת / 36

" תסלח לי ?" אמרתי בכעס " הוא שוטר ?!"
ד'ייסון גיחך מהצד השני של הקו , הוא לא ידע מה לומר לי כי הוא גם לא היה בדיוק בטוח על מה
אני מדברת , הרי אף אחד לא יודע על המשימה הסודית שלי .
" מה קרה סלסטיה ? הכול בסדר ?" הסתכלתי לצד וראיתי שזאק עדיין עומד לידי , מביט בי ובעיניו
מנסה לדרוש תשובות , נאנחתי בכבדות .
" כן .." מלמלתי ונתקתי את השיחה , ברגע שנתקתי את השיחה פז שלחה לי הודעה ובה כתובת
של איש הקשר הסמוי של סימון , שלחתי לה את השם של השוטר המושחת וכתבתי לה שהוא
העביר לשוכר החרב את המקדמה .
' תבקשי את ד'ייסון שם , תסמכי עליו במקרה הצורך ' שלחתי לה במהירות את ההודעה והכנסתי
את הפלאפון בחזרה לכיס , ומתחילה לפנות לכיוון הדלת שוב .
" סלסטיה , אני מצטער " אמר זאק ברגישות רבה , הטון שלו לא היה שמח ונימת הקול שלו לא בישרה
לי טוב , הוא מנסה לגלות מה אני עושה , הוא מנסה לגלות מה קורה כאן .
עצרתי את הדמעות שלי ונשפתי בבוז , ניסתי להחזיק בעצמי לא להסתובב אליו . רגליי נדבקו לרצפה
וגופי עשה כרצונו , הוא הסתובב .
הביט בו , והסתובב בחזרה . הייתי מבולבלת כי הבנתי שאני באמת אוהבת אותו אבל אני לא בטוחה
שהוא אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותו . העניין של האהבה זה קללה אצל בנות דאגלס , אמא
שלי לאחר מכן אני , מי יהיה הבא ?
" עזוב זאק , אולי אנחנו דומים . אולי אהבה זאת קללה אבל בסופו של דבר מישהו נפגע . ואני
לא רוצה להיות הבן אדם הזה " אמרתי , הוא צחק .
הוא תפס בחוזקה בידי וסובב אותי כלפי עיניו , השפלתי את עיניי אבל הוא לא נתן לי להביט לרצפה ,
הוא היה כול כך נרגז . הוא רצה שאני אסלח לו . הוא רצה הרבה דברים אבל לא יכל לקבל אותם .
" אבל שאת ניצלת אותי ועזבת באמצע הלילה זה לא פגע בי ?" האגו של הבנים כול כך גדול ,
אם זה היה הפוך הוא היה עוזב . הבנים תמיד עוזבים שנמאס להם , מן משחק כזה בשבילם אבל אני
לא מוכנה להיות העזובה , אני מוכנה לשחק .
" הרבה בנים לא היו נפגעים מכך , הם היו עושים ההפך " אמרתי בלהט , זאק הרים את מבטו ופער
את עיניו לרווחה , אומר את המילים בפיו לאט לאט .
" אני לא כמו כול הבנים " מרגע לרגע הכול השתנה .
מזוג אוהבים הפכנו לזוג אויבים , שצועק אחד על השני בזמן שהשני לא מבין מה הוא רוצה ממנו .
" כן אתה כן " הוא צוחק עלי נכון ? " אתה זה שהחלפת אותי בגלל שחשבת שאני מתה , ועוד
שהתקשרתי אליך חשבת שאני מתה ועוד האמנת לזה !" אמרתי בעיניים פעורות לרווחה .
" אז אל תתנסה מעלי , אני יודעת בדיוק איך אתה מתנהג ואתה יודע איך אני מתנהגת הרי שנינו
באים מהפשע , אני ממשפחת פשע גדולה ואתה היית מלפני שנה בכנופייה קטנה אבל עם משאבים
גדולים בברלין , אז בבקשה .."
" את חושבת שאת מכירה אותי ?" הוא צחק שוב " תחשבי שנית סלסט , את לא מכירה אותי אבל
אני מכיר אותך . ואני עוקב אחריך " זה מה שאתה אומר הרבה מאוד זמן , תאמין לי שאת כול
מכשירי האיתור שלך שנמצאים עלי או בסביבתי הרשויות העליונות כבר נטרלו .
" אז מה אני בדיוק עושה ?" עקצתי אותו , הוא לא נראה בדיוק שמח .
הוא תפס בכתפיי ניער אותי , והתחיל לצעוק עלי אבל בצעקות שלו היה בדיוק נימת קול של כעס
אלא נימת קול של דאגה ,ובסופו של דבר הוא אמר את המשפט הגדול שגרם לי להפוך לפסל
שיש יציב במיוחד .
" את לא מבינה שאני דואג לך ! אני אוהב אותך סלסט !"
הוא הרפה ממני .
לבסוף מצאתי את קולי בחזרה ורוקנתי את מוחי ממחשבות אחרות , אין לי זמן להתחיל לריב עם
המוח שלי כמו שאני עושה הרבה מאוד פעמים בחיים האלו , מבקשת ממנו עזרה לכול הבעיות שלי
אבל האם הוא באמת עוזר ?
" אתה לא אוהב אותי " אמרתי " אתה גם לא תאהב אותי " הוספתי .
" למה את מתכוונת בדיוק ? את יודעת איך אני מרגיש ?"
נאנחתי בכבדות שנית והצלחתי להזיז את הרגל שלי מהרצפה " אולי כן ואולי לא , אבל לי יש
דבר אחד לומר לך " התחלתי ללכת לכיוון הדלת .
" לפני מספר ימים אולי היינו זוג אוהבים עכשיו אנחנו רשמית אויבים ".
הוא צחק צחוק מר " אני מקבל את ההזמנה שלך ."
יצאתי מהבניין והלכתי לחפש את אחד האנשים של אבי בעיר .