לא נשברת / 33

את המכתב של אבי השארתי לסוף .
לקחתי אותו פתחתי אותו בעדינות , כאילו אני מטפלת בציפור קטנה שנפגעה . פותחת באיטיות
רבה ומוציאה את הדף שורות של אבי והדיו הכחול בו הוא משתמש נוזל על הדף , במילים
קטנות הוא כתב " שכיר החרב אשר עקב אחרי " והוסיף לדף שורות עוד צרור דפים עם תמונה של
האיש , ושמו בגדול ' סימון ארמלן ' .
הוא היה מפחיד, עיניו היו נעוצות בדף ונראה שהוא מסתכל עליו , סנטרו מחודד ועיניו גדולות וחודרות .
שפתיו התעקלו וגבותיו עלו מעלה והיה נדמה שהוא עומד לצאת מתוך הצרור דפים ולהרוג אותי .
יש לי תחילת דרך !
העברתי מספר דברים מהמזוודה אל תוך התיק השחור כמו כדורים , מדליית זהב , מתקן למציעת
טביעות אצבע , ואת שני האקדחים שלי ונטלתי אותו על כתפי .
אספתי את שאר הדברים ודחפתי את המזוודה אל מתחת המיטה , מסתכלת מסביבי ומזיזה את
המראה שתלויה לי על הקיר , רושמת תרשים .
' התחלה – סימון ארמלן ' והזזתי את המראה בחזרה , אני הצטרך לכתוב לעצמי את התוכניות שלי
כדי לא לשכוח את הפרטים הקטנים .

ירדתי במעלית בזהירות ופז חיכתה לי בכניסה של הסלון , הוא היה ריק הפעם . רק זאק והחבורה
שלו הייתה בסלון והם ראות תצוגה של דוגמניות , איזה צעקות לא היו שם . לכל אחת הם נתנו
ציון על גודל החזה שלה ועל השמלה שהיא לובשת ובשבילי זה היה מאוד קיטשי ושטוח .
אחד הבנים בקבוצה היה ג'ון ופז הסתכלה עליו ולאחר מכן גילגלה את עינייה , הצביעה על הראשה
וסובבה את אצבעה , הנהנתי והפכתי את הדפים והצבעתי עליהם . פז כיווצה את עינייה ונסתה לומר
לי שהיא לא מצליחה לקרוא .
הנדתי את ראשי וקפלתי את צרור הדפים והמשכתי להסתכל על קבוצה הבנים שהייתי מורכבת
מזאק , ג'ון , ג'ייק ועוד מספר בנים שלא הכרתי והדבר הכי מצחיק זה שעוד לא שאלתי או הבנתי
מה זאק וג'ייק עושים פה ? רגע מה הם באמת עושים פה ?
משכתי בכתפיי וצעדתי אל עבר פז והדלת נפתחה בחבטה , וחבורה של גברים מסוקסקים וקשוחים
נכנסו בשורה אל הסלון , פז הביטה בהם בעיניים פוערות .
" סלסטיה , פז אלו יהיו השומרים שלכם " נכנסה אימי אל החדר בשקט רב ואמרה זאת בקצרות ,
בזמן שהיא בודקת מספר דברים , התצוגת האופנה עצרה והבנים הסתובבו אלינו ופערו את עינהם
כאילו זאק גילה רק הרגע שאני חיה .
" לי לא אכפת שיהיה כזה שומר " אמרתי בקול פלרטטני , ראיתי את ידו של זאק נאחזת בחוזקה
בספה ומבט קנאי על פניו .
" סלסטיה גילבורג . דברי יפה " הנפתי את ידי באוויר והצבעתי לכיוון היציאה .
" אני צריכה ללכת אפשר ?" שאלתי , אמא שלי נאנחה בכבדות ונשפה בבוז . הבנתי את התשובה
ולא חיכתי לדבר אחר ויצאתי במהירות מן המקום .
פז פנתה וראתה מרחוק את מייק מדבר עם אביה , דוד רון חזר למייטבו במספר דקות פשוטות
שאנחנו נמצאים כאן , זהו נס .
היא חייכה לרווחה ונשענה קדימה " יש נקודת התחלה ?" שאלה , הנהנתי והגשתי לה את צרור
הדפים , היא הביטה בו מספר דקות ולאחר מכן אמרה .
" אני יודעת איפה הוא , הוא נמצא פה בעיר. ראיתי אותו " היא אמרה , איזה יופי המשימה הראשונה
נמצאת במקום נראה לעין .