לא נשברת / 29

להתרוץ , איזה יופי .
הכנסתי בתיסכול את המזוודה האפורה אל תוך התיק השחור , חימשתי את האקדח השחור
ואת האקדח הזהוב והצמדתי אותם לרגליים שלי , מתחת לגופייה הלבנה הארוכה , אני מבינה את
היתרון של אבי .
סגרתי את התיק והנפתי אותו על הכתף שלי , בוחנת את החדר מהתקרה אל הרצפה והולכת
לכיוון החדר של פז , אני צריכה לומר לה להתחיל להתכונן כי עומד מעט אנחנו צריכים ללכת .
" כן , הי " אמרה פז במהירות כאשר פתחה את הדלת , היא התחילה לאסוף את כול הדברים
שאבא שלי נתן לה ולדוד רון , את המזוודה היא הניחה במקום הראשון בתיק השחור ולאחר מכן
התחילה לאסוף את הבגדים החדשים שאבא שלי קנה לה . למה הוא קנה לה בגדים חדשים ולי לא ?!
זה לא הוגן !
אוקי , ההתנהגות המפונקת שלי מתחילה להשפיע עלי וזה לא טוב , לא טוב בכלל .
" אבא שלי השאיר לך מכתב במזוודה האפורה אני חושבת , הבוקר היה לי בחפש את המטמון " צחקתי
אבל הבדיחה שלי לא הצחיקה אותי באמת ,אלא סתם נתנה לי הרגשה טובה לבוקר .
גם אם הרסו לי אותו .
" מה קרה ?" נעצרה פז בפתאומיות והביטה בי בחדות , הייתי צריכה לפרוק על מישהו את העצבים
שלי אבל לא יכולתי , לא יכולתי לספר לאמא שלי על אבא שלי ועל זאק כי ידעתי שהיא תצוד את
זאק ותאיים על חיו , היא יותר מידי פגועה עכשיו . אבל אם זה נוגע אלי היא הופכת לענק הירוק .
" כולם משקרים לי " התנפלתי על פז בחיבוק דוב ולא רציתי לשחרר , התחלתי להתפייח על הכתף
שלה ולספר לה על זאק , מה הוא ומה הוא עשה , על מכשיר האיתור , על ההחלפה שלי ולבסוף
היא צחקה ואמרה .
" תמיד ידעתי שקורה משהו בינך לבין זאק הריסון " או איזה יופי .
ואני יודעת שברגע שפתחתי לג'ון את העיניים הוא מחפש את הזמן הנכון לדבר עם פז ואני לא בטוחה
שהוא יצליח לדבר איתה עכשיו או בכלל להתקרב אליה , אבא שלי ישמור עליה מכול דבר ואני מקווה
מאוד שבימים האלו דוד רון לא התעורר שפתאום לא ידע איפה אנחנו היינו .
" אני לא יוכל להיות עם זאק בעתיד עכשיו , אף אחד לא מסכים שנהייה ביחד . לא אבא שלי ולא
אבא שלו וגם אמא שלי אם היא תגלה היא תהרוג אותו !" אמרתי במהירות רבה , זה מה שאני צריכה
זה את אמא שלי בהתקף שיגעון .
" או זה כזה רומנטי , כמו רומאו ויוליה ."
ממש רומנטי " כמוך וכמו ג'ון ?" הקצתי אותה בחזרה , היא נאנחה והנידה את ראשה , כנראה שפגעו
בה מספיק בחיים האלו אז הקיצה שלי לא ממש פגעה בה " אני מצטערת " מלמלתי בין שיניי , אולי
היא שמעה אבל לא התייחסה אבל לבסוף היא חייכה חיוך קטן והנהנה בראשה .
" אני מצטערת , אני פשוט משתגעת מכול זה , מכול זה !" סובבתי את ידיי באוויר והצבעתי על
כול מקום , במילה זה אני מתכוונת להרבה מאוד דברים כמו החיים , הסודות , השקרים , והחיים
הכפולים שאני מתחילה לחיות . ממש האנה מונטנה רק בגירסה מאפיונרית .
פז נאנחה ואמרה שהיא מבינה אותה , הרי גם החיים שלה לא היו ורודים , אבא שלה שם רק על
אח שלה הגדול והיא הייתה ועכשיו מאוהבת בסטוציונר גדול , זה כול היופי בחיים .
כדור הארץ הוא הגהנום וזוהי תאוריה מצויינת .
הסתכלתי על דוד רון שישן וכבר לא היה מחובר לאינפוזיה ולמכשירים החשמליים " אולי צריך כבר
להעיר אותו ?" פז הסתכלה עלי בעיניים נוצצות ובתקווה גדולה והנהנה .
נטלתי את שני התיקים השחורים על כתפיי ופז נגשה אל דוד רון והתיישבה לידו , לקחה את ידו ונשקה
לו והתחילה ללחוש " אבא .. אבא תתעורר " אבל דוד רון לא פתח את עיניו .
טיקטוק בדלת ומורגן אבא של דפני נכנס והודיע שעוד מעט מסיבת העיתונים מחוץ לגדרות של
הרשות העליונה , הנהנתי והתחלתי ללחוש לליבי .
' קדימה דוד אל תוותר , אל תוותר , אל תוותר , אנחנו זקוקות לך , אל תוותר ' והמשכתי לחזור
על זה בליבי אבל עיניו של דוד רון לא נפקחו .
פז קפצה במקומה " הוא לא מגיב !" היא צרחה בחוזקה שכמעט ונגמר לה האוויר " הוא לא נושם !"
פז התחילה להנשים את אביה ולחצה על חזו במהירות רבה .
פתחתי את הדלת בתנופה רבה וצרחתי " מורגן , עזרה בבקשה !" המשכתי לצרוח את זה כמה
פעמים עד שמורגן הגיע וראה את אביה של פז שנהיה כחול , חסר חיים .
אני לא מאמינה שדוד רון ויתר .
אני לא מאמינה שהוא מת .
לאחר מספר דקות הגיעה צמד רפואי ולקח את דוד רון מהמקום , פז החליקה במורד הקיר והתחילה
לבכות בכי מר ואני דווקא ידעתי מה אני צריכה לעשות . לנחם אותה ולצוד את החרא הזה שפגע
בבסיס של דוד רון .
לא סתם אני ממשפחת גילבורג .