לא נשברת / 23

עיניי נפערו לרווחה .
שאלה אחת " מה אני עושה פה ?" הרמתי את אצבעי לאות שאלה , 'המנהל עסקים' גיחכך , הוא
ידע שאני יהיה מופתעת , ובאמת הייתי כי למה שהיו לוקחים אותי אל הרשויות העליונות . אף אחד
לא יודע מי מנהל את הרשויות העליונות ואף אחד לא יודע איפה הם נמצאים .
הדבר היחיד שאנחנו יודעים שלא כדי להתעסק איתם , כי המשאבים שלהם יכולים לנצח אותם
בנקישת אצבעות אחת , הם מקושרים עם המשטרה ובגלל זה אף אחד לא יכול לומר להם מה לעשות .
אומרים שאבא שלי עמד בראש הרשויות העליונות , אבל הוא מת . אז התפקיד היה אמור לעבור אל
אמא שלי או אלי אני לא בטוחה איך כול העיניין הזה עובד ואם אמא שלי לא בראש הרשיות העליונות
ואני לא ידעתי על זה כלום .
כנראה שלא היה אבא שלי .
אבא שלי מת .
" אני לא יודע , הבוס אמר להציל אותך מהבסיס של אח של אמך ולהביא אותך לכאן ."
" בשביל מה להציל אותך ?" שאלתי כלא מאמינה .
" אני לא יודע " הוא ענה בפשטות .
" איך הוא ידע איפה אנחנו ?"
" אני לא יודע ."
לבסוף שאלתי אותו שאלה שהייתי בטוחה במאה אחוז שהוא יודע " מי הבוס שלכם ?" אבל הוא רק
צחק והניד את ראשו לשלילה .
" אסור לי לומר , אתן תפגשו איתו , בנתיים תלכי ליראות מה קורה עם דודים שלכם " הוא הצביע לכיוון
הדלת שפז ודוד רון נמצאו בה . הנהתי ובדיוק התקשר הפלאפון , הסתכלתי והיה רשום מספר מזוהה .
לא ידעתי אם אני יכולה לענות כי כולם חושבים שאני מתה , ויכולים לאתר את המקום הזה .
ה'מנהל עסקים ' הנהן ויצא מהחדר , עניתי בחשש רב .
" סלסטיה " אמר קול של בחורה , אולי בגיל שלי , זהיתי את הקול .
" דפנה ?!" שאלתי מופתעת " מה .. מה ?" גמגמתי כי לא יכולתי למצוא את השאלות הנכונות , הרי עלו
בראשי אלפיי שאלות כמו ' איך יש לך את המספר שלי '? או ' איך את יודעת שאני חיה ? ועוד מליוני שאלות
אבל השאלה הכי כבדה שרציתי לשאול הייתי ' למה הם הסכימו שאני יענה ?'
" אל תדאגי " היא אמרה כאילו היא קראה את המחשבות שלי , קפצתי מהמיטה והתחלתי להתהלך בחדר
כמו כלב שרודף אחרי הזנב של עצמו , מנסה לענות לעצמי על השאלות האלו .
כמה זמן לא דברתי עם דפנה , חשבתי לעצמי . מאז היום הראשון שלי בפנימייה לא דיברתי איתה
אלא רק ניסתי להבין מה מייק ואמא שלי מנסים להסתיר ממני , ולהבין מה קורה ביני לבין זאק וגם מה
יש בחבילה המסתורית .
" יש לי כול כך הרבה שאלות " אמרתי לה , שמעתי בקו השני את האנחות שלה , וידעתי שיש לי הרבה
מאוד זמן עד שבוס יזמן אותי ואת פז , אני לא מבינה בשביל מה הוא צריך אותנו . מה אני כבר מבינה
בפשע ? לאומת פז שמומחית ברובים .
" קודם כול , אני יודעת שאת חיה " היא אמרה " ואני יכולה להעניק לך את כול השאלות שאת תצטרכי ,
רק תשאלי מהר סלסט . אין לי הרבה זמן ".
השאלה הראשונה שעלתה בראשי לפני כול השאלות הנועזות שהעזתי לשאול הייתה " איפה את ?"
היא צחקה ואמרה שזאת באמת השאלה שאני רוצה לשאול אותה , לא ידעתי בדיוק איזה שאלות אני
רוצה לשאול אותה . גם לא ידעתי אלו שאלות באמת יענו לי את התשובות שאני רוצה לדעת .
" בפנימייה " היא אמרה ברוגע .
אוקי , אז היא לא חלק מהאישות הפסיכופטית הזאת שנמצאת כאן , היא אולי חלק מהחטיפה של
ושל פז אבל היא לא נמצאת כאן כדי להרוג אותי . שמעתי את הקול שלה מהצד השני של הקו מחכה
טיקטוק של שעון ' טיק ..טק . טיק…טק .' הקול אמר לי בברור שאין לי זמן ואני צריכה לשאול במהירות
מה קורה כאן .
" למה נתנו לי לענות לך ?" שאלתי במהירות .
" הבן אדם שדיברת איתו לפני זה הוא אבא שלי " הייתי בהלם רב , אוקי אז דפנה ידעה עלי הכול עוד לפני
שהגעתי לפנימייה הזאת , וזה עונה לי גם על השאלות שלפני זה . אבא שלה יכל לומר לה שאני חיה .
אבל למה היא התקשרה אלי ?
" למה התקשרת אלי ?" שאלתי .
היא נאנחה והתחילה לספר " רציתי לשמוע שאת באה לא מתה , השמועות שאת מתה התפרסמו כול
כך מהר בחדשות שהדבר הראשון היה שהדלקנו את החדשות בארוחת הבוקר היה את המוות שלך ".
אוי לא , זאק !
" זה זיעזע את כול התלמידים , במיוחד את זאק הריסון . הוא נראה מאוד עצוב ומוטרד . קורה בניכם משהו ?" כן , שכבנו .
" לא " שקרתי לה , לא רציתי להדליף הכול לבחוץ , במיוחד עכשיו .
לא רציתי לדעת מה קורה עם זאק , אבל ברגע שאני אדע מה קורה כאן אני התקשר אליו ויקרה מה
שיקרה , אני אוהבת את זאק ואני מבינה את זה רק עכשיו . אני רוצה אותו , אני רוצה להיות איתו ולא
אכפת לי מהסכום הכבד של הדולרים שיושבים לי על הראש בנחת .
" אוקי " אמרתי בפשטות , כי ברגע אחד נעלמו לי כול השאלות שרציתי לשאול .
" אוקי " חזרה אחרי דפנה " אחרי הלימודים אני הגיע לשם , נתראה כבר " היא נתקה במהירות את
הקו , טוב .
הכנסתי את הפלאפון לכיס האחורי במכנס ולקחתי את האקדח בידי , מתקדמת אל עבר פז ודוד רון .