לא נשברת / פרק 30

אוקיי מה אנחנו עושים עכשיו ?
זאת הייתה שאלה טובה במינה , הייתי צריכה לעזור לפז לעמוד על רגלייה כדי שנתחיל
להתקדם למסיבת העיתוניים , אבל הידיעה שדוד רון מת לא רצתה לעזוב אותי וגם אני יחד עם פז
לא יכולתי לעזוב את המקום בלי לראות אותו בפעם האחרונה .
עקבנו אחר הרופאים אל חדר הרפואה ושם ראיתי איך מנסים להחיות אותו בעזרת זרמים חשמליים
בלב ולפתע הגוף של דוד רון התחיל לפרפר ותקווה גדולה עלתה בליבה של פז .
' תחזיק מעמד , בבקשה תחזיק מעמד ' קרבתי את כפות ידי לפי והתחלתי להתפלל בליבי , אמא
שלי לא מוכנה לאבד גם את אחיה עכשיו . גם היא אבדה את אהוב לבה , את ביתה ואת אחיה מה יקרה
אם ידע לה שבאמת מתנו ולא רק ניסנו למצוא את המקום אליו אנו שייכים ?
אמא שלי תשבר .
ואני הבטחתי לעצמי , שלא משנה מה יקרה , שלא משנה מי ימות אני לא ישבר ! אני לא ישבר ואני יוביל
את המשפחות לניצחון , אני חלק ממשפחת גילבורג !
" מה .. מה קורה כאן ?" קפץ דוד רון והתיישב על המיטה , סחרחורת תקפה אותו והוא שוב נפל על
הכרית , פז רצה אל אביה בצרחה והתחילה לצרוח שהוא חי , שהוא חי ואביה רק צוחקת ומודה לה על כך
שהיא הצילה אותו אבל פז מסתובבת ומצביעה עלי " סלסטיה הצילה אותך " הנדתי בידי .
" לא , לא פז הצילה אותך מתחת להריסות ואני עזרתי " חייכתי לכיוון פז והיא הנהנה בראשה , היא הבינה
שאני בעדה ולא מתכוונת לקחת על עצמי את כול התהילה , שנינו הצלנו אותו .
האמת שזה שלושתינו אבל הבן אדם השלישי הוא סוד , סוד כמוס .
הבטתי אל עבר מורגן שהעביר את המטפחת על מצחו , מנגב את הזיעה ומתנשם בכבדות " אבא שלך
היה הורג אותי לולא דוד שלך היה מת " הוא לחש לעברי , כן .. לא רק הוא .
הבעת הפנים שלא לא הראתה שמחה , היא הראתה דאגה ברגע שהסתובבתי וראיתי את דוד רון
עומד על הרגליים , הוא יכל לשמוע אותי ואת מורגן מדברים ואולי הוא גם שמע אותי ואת פז מדברות
והוא ידע איפה אנחנו נמצאים . רק זה אני צריכה עכשיו .
שדוד רון יסגיר אותי ואת פז למשפחות .
שאנחנו חלק מרשויות העליונות .
שאבא שלי חי .
ועכשיו אנחנו צריכים לצאת אל העולם המציאותי , אל המצלמות המוכיחות שהמשפחה שלנו חיה ונושמת ,
שאנחנו יכולים לנצח כול מחשול שעומד מולינו ומי ששם עלינו סכום כסף על הראש עומד לשלם בגדול .
עם משפחת דאגלס ומשפחת גילבורג לא מתעסקים , מי שזה לא יהיה .
" אתם מוכנים ?" שאל מורגן , הבטתי אל עבר פז שנשקה את אביה על הלחי ובכי שמח נזל על לחייה ,
דוד רון רק חיבק את פז ואמר לה שהוא שמח לראות אותה , ושהוא מצטער שנטש אותה במשך השבעה
עשרה השנה שהיא חיה . פז סלחה לו לבסוף .
המילה סליחה כול כך קלה להבנה , אבל האם באמת מתכוונים במילה סליחה ?
האם באמת אומרים סליחה מכול הלב ? לעולם לא נדע !
הגיע הזמן לצאת אל עבר המצלמות , אני רוצה לראות את סבא ולנטיין , אני רוצה לעזוב את המקום
הזה . אני רוצה לפתוח את המזוודה ולהתחיל לחפש את הבוגד במשפחות , לסיים את כול זה .
" כן " עניתי למורגן והוא סימן לצאת אחריו .

אחרי שיצאנו מן הביניין המפואר של הרשויות העליונות עלינו על מכונית שתסיע אותנו אל מסיבת
העיתונים , זה לא בשביל התהילה הגדולה זוהו מסר אל הבוגד שמנסה להרוג אותי , זהו מסר שמוסר
שאנחנו חזקים ולא נכנעים . אני יודעת שאני לא מתכוונת להיכנע .
אני עדיין לא יודעת איפה מסיבת העיתונים תערך אבל אני יהיה מוכנה לקראתה .
" אז ככה " הסביר מורגן " מסיבת העיתונים תתקים לא רחוק מהבסיס של ולנטיין דאגלס , תמיד יש
שם כתבים ועיתונים ואמרו להם שיחכו לרכב שחור שיגיע , שם כבר יתחילו את השאלות .
תקשיבו טוב , אינכם חייבים לענות על השאלות , רק לחייך ולהמשיך ללכת לשומרים של אביך
שיחכו לכם שם , זה ברור ?" הנהנתי , רון עדיין לא היה צלול לגמרה ואני מקווה שהוא לא הבין על
מה מורגן מדבר , פז הנהנה ואני החלקתי במורד מושב העור השחור .
סוף , סוף חוזרים לבית .