לא נשברת / פרק 24

טקטקתי בדלת .
" זאת אני " אמרתי בלחש ונשענתי על הדלת , שמעתי את פז מתרוממת מהמיטה ומתקרבת
אל הדלת , היא לא פתחה אותה אלא נשענה עליה , שמעתי את הכובד .
" איפה אנחנו ?" שמעתי את הבכי בקולה של פז , נשמתי לרווחה וטקטקתי שוב , היא בכול זאת
לא רצתה לבטוח , למה היא לא בוטחת בי ?
אני אסירה פה בדיוק כמוה וכמו דוד רון .
" אנחנו ברשיות העליונות , אני יכולה להיכנס ?" הדלת נפתחה במהירות רבה כול כך שנפלתי על
הרצפה , יכולת להודיע שאת פותחת את הדלת לפני שאני הייתי נופלת על הרצפה .
פז הסתכלה עלי בפה פעור ועינייה קרועות לרווחה " אנחנו .. אנחנו " התחילה לגמגם ובלעה את רוקה ,
הסתכלה סביב ולבסוף לחשה " ברשויות העליונות ?" גם אני הייתי בשוק שאמרו לי את זה .
הנהנתי ופז נתנה לי להיכנס אל החדר .
רון שכב במיטה לבנה והוא היה מחובר למכשירים , אינפוזיה , השקית הייתה תלויה לא רחוק מהגוף
שלו ולא יכולתי להסתכל עליו . הוא נראה כמו צמח .
אני יודעת שדוד רון הוא חזק , אני יודעת שהוא יצליח לחיות . הרי הוא ואמא שלי אחים ואם אמא שלי
הצליחה לשרוד את מות אבא שלי שהיא כול כך אהבה , אז דוד רון גם יצליח להתגבר על זה .
" או אלוהים " אמרתי ושמתי את ידי על פי , פז הביטה בי מהצד והלכה לשבת ליד אביה .
היא אחזה בידו ונשקה לה , התפללה בליבה שהוא יצליח להתגבר הזה . איך לעזעזאל הגיענו למצב
כזה ? שדוד רון צמח ? שאבא שלי מת ? ששמים על הראש שלי שני מיליון דולר וחושבים שאני מתה ,
מתי כול המאומה הזאת התחילה ?
הכול התחיל מאז שהרגו את אבא שלי , הרי בשביל מה להם להרוג אותו אם הם רוצים להרוס את
כול המשפחה ואבא שלי כנראה הייתה המטרה הראשונה שלהם ולאחר מכן אני . אבל השאלה הגדולה
היא למה השאירו את אמא שלי כמטרה אחרונה .
" אני לא חושבת שאנחנו כאן במטרה שהם יהרגו אותנו , כי בשביל מה להם להציל את דוד רון ?" פז הרימה
את עינייה לכיווני והביטה בי בתקווה , בתקווה שאני צודקת . אילו הייתי יודעת אם אני באמת צודקת .
" בשביל מה הם צריכים אותנו ?" שאלה פז , הנדתי את ראשי לשלילה .
" אני לא יודעת , אחד מהם אמר שהבוס יזמן אותנו עוד מעט , אני רק יודעת שדפנה דילגן היא חלק מזה ".
פז חשה באי נאימות והתרוממה על רגלייה והלכה לכיוון שידה שעמד עליה קנקן מים וקצת אוכל
למקרה שרון יצליח להתעורר ומזגה לשנינו כוסות מים .
לקחתי את כוס המים אבל לא יכולתי לשתות אותה , משהו הפריע לי , נקשתי באצבעותיי על כוס
הזכוכית וכול נקישה נשמעה בחדר , הוא היה שקט .
" דפנה ?" פלטה פז " תמיד ידעתי שיש בה משהו שונה ".
הסתכלתי אל כיוון החלון " כן .." מלמלתי .
הייתה דממה , רציתי להתקשר לזאק , לומר לו שאני אוהבת אותו ואני רוצה לראות אותו אבל לא
יכולתי , לא יכולתי לעשות דבר עד שאני ידע מה קורה כאן ומה אני עושה כאן .
כי הבנתי שאני ופז לא נמצאות כאן סתם , יש כאן איזה מילכוד מסויים .
הדלת נפתחה " הבוס מוכן לראות אתכן " נכנס אבא של דפנה , פז נעמדה על רגלייה ובלעה את רוקה .
הנהנתי והתחלנו ללכת אחריו .

נכנסו אל חדר ענק , כמעט כמו החדר שהתעוררתי בו , מולנו היו חלונות ענקיים ושולחן עץ ענק .
כמו במשרדים של הנשיאים .
" סלסטיה גילבורג ופז דאגלס . ברוך הבא " אמר הבוס של הרשויות העליונות , הוא עמד עם הגב
לכיוונו מהביט לבחוץ , רציתי לצעוק עליו למה הוא חטף אותנו ובשביל מה כול זה היה הכרחי אבל
שמרתי על קור רוח ואמרתי לעצמי שאני צריכה להתנהג בכבוד אל הרשות העליונה .
" מה אנחנו עושים כאן ?" אמרתי בטון רגיל , לא בלחש ולא בצעקה רועמת .
הוא גיחך " אני צריך את העזרה שלכם " הוא אמר בפשטות , לא מתח את האווירה . הסתכלתי בפז
אבל היא משכה בכתפייה , על פנייה היה בילבול רב ולא רק אצלה .
" מה זאת אומרת ?" שאל הפז , הוא לא רצה להסתובב אלינו וזה החשיד מאוד .
" אני צריך שתהיו המרגלות שלי במשפחות , תהיו חלק מהרשויות העליונות " הוא אמר , רגע הוא מתכוון
שאני צריכות עכשיו להפוך לשכירות חרב ? כול מי שעובד כאן הוא רוצח אנשים לפי איך שאומרים להם .
" בשביל מה ? הרי אתם לא יודעים מה קורה בין המשפחות ?" שאלתי בבילבול , הוא אמור להיות
ברשויות העליונות והם צריכים לדעת מה קורה באמת , בשביל מה הם צריכים אותנו ?
הוא הסתובב אלינו " יש לכם במשפחות בוגד ".
בלעתי את רוקי , המחשבות שלי התרוקנו והמילה היחידה שיצאה לי מהפה הייתה " אבא ".