לא נשברת / פרק 21

" איפה קרוליין צריכה להיות ?" אילו ידעתי איפה אמא שלי אמורה להיות הייתי אומרת כבר , או
יותר נכון הייתי כבר הולכת לשם .
המקום הזה לא נראה לי בעין , הייתי לי הרגשה מוזרה , כאילו שיש כאן יותר אנשים ממה שאני חושבת
שיש כאן .
" אילו הייתי יודעת " סיננתי בין שיניי , החנייה הזאת הייתי ענקית ואם היו מתקיפים אותנו היה מקום להתחבא ,
אבל עדיין זה לא עודד אותי מכיוון שלא ראיתי אף אחד , לא ראיתי את פז או מייק או את אמא שלי . גם ג'ון
לא נמצא שם . ככול שנכנסים יותר ויותר עמוק אל תוך החנייה יותר ויתר החנייה מתחילה להחשיך
וכול רעש קטן פולט הרובה שלי כדור אל עבר החשכה .
שמעתי רעש של אנשים , שמעתי מישהו הולך שם ואת דפיקות הנעליים שלו שמעו בהד כה גדול
שדחפתי את רון אל עבר אחת המכוניות שעמדה לידנו והדלקתי את הפנס שהעיר קדימה .
נשמתי לרווחה .
זאת הייתה פז שחיפשה אותם , בדיוק כמו שאני חיפשתי אותם . משהו קרה .
יצאתי מכיוון המחבוא וצעקתי אל עבר פז שתבוא לעזור לי " את ניצלת !" היא שמחה מעושר , אנחנו צריכים
לעזוב במהירות רבה , האנשים שתקפו אותי עדיין נמצאים בבסיס ואנחנו צריכים למצוא את אמא שלי
ואת האחרים .
" כן , איפה אמא שלי ואח שלך ?" שאלתי מתבוננת בחנייה , פז נאנחה והביטה בי בעיניים עצובות .
" עזבו " .
היא אמרה בשקט , חזרי על זה . אמא שלי עזבה אותי פה ? הם עזבו ? למה ? הם לא יכלו לחכות
וליראות מה קורה ואיפה אנחנו , לנסות למצוא אותנו ואולי ללכת אחרינו ולחפש אותנו ? אמא שלי כול
כך במהירות התייאשה שהיא עזבה ? אני לא מאמינה שזאת אמא שלי .
תסתכלו עלי , אני לא התייאשתי ששמעתי שרוצים להרוג אותי , אני לא התייאשתי ללכת לבד לחפש את
רון בזמן שאני שומעת קולות בראשי , אני לא התייאשתי שמצאתי אותו ורוצחים רדפו אחרינו , בכול
זאת לא התייאשתי .
" זה לא אשמתם סלסט , הקומות העליונות קרסו ועוד מעט המבנה כולו עומד לקרוס . אנחנו חייבים
לצאת מכאן ! והם עזבו מכיוון שהחצי השני של החנייה , המבנה שאני חיפשתי בו קרס לגמרה . הם היו
צריכים לצאת " .
נשמתי לרווחה ואמרתי לעצמי שאנחנו צריכים לצאת מכאן לפני שגם החנייה שבה אנחנו עומדות תקרוס
ואז לא נוכל לחזור לאמי , ואז אני באמת לא יראה את זאק יותר ..
התעשתי על עצמי .
" בואי תעזרי לי עם רון " פז רצה אל אביה והתחילה לצעוק לו שהוא חי , שאבא שלה חי ואני יודעת שאולי
היא כועסת עליו אבל בכול זאת הוא אבא שלה והיא אוהבת אותו .
רון כעס שהיא נמצאת פה ועדיין לא יצאה מהחנייה , פז צרחה שהיא לא עוזבת אותו פה לבד והעמידה
אותו על הרגליים " קדימה , אנחנו חייבות למהר " היא אמרה במהירות , הנהנתי והתחלנו ללכת
במהירות מהכיוון שממנו באתי , היציאה השנייה שעדיין לא קרסה .

" אז חושבים שאנחנו מתים ?" שאלתי וצחקתי .
פז הנהנה בראשה " כן , ראיתי אותם נוסעים אבל לא רציתי אחריהם כי שמעתי צעדים של שני אנשים
אמרתי לעצמי שניקח את הסיכון , שאולי זאת את ומייק או ג'ון כי לא שמתי לב מי נמצא בתוך האוטו ".
דיברתי עם פז בחופשיות כאילו אביה לא תלוי עלינו , ראייתו ושמיעתו של רון לא היו חדודים והוא עצם
את עיניו , הנשימה שלו הייתה ברורה אבל לא לאורך זמן רב .
יצאנו לבסוף מתוך המבנה , ברגע שהוצאנו את הרגליים מן המבנה ויצאנו אל המדבר הלוהט הבסיס
קרס מאחורינו וזה היה נס גדול , אני באמת מרגישה שאבא שלי שמר עלינו . מעניין אם האנשים
שרדפו אחרי לפני זה מתו .
" את יודעת שלפני זה רדפו אחרינו , הספקתי לרדת לקומה התת קרקעית לפני שהם הספיקו לתפוס
אותי ". פז פערה את פיה .
משום מקום הגיחו שני ג'יפים שחורים , משם קפצו אנשים והם רצו לכיוון שלנו , רק שזה יהיו הם .
סובבתי את גופו של רון ואני ופז התחלנו לברוח מהם , אבל רון היה כול כך כבר שהם הצליחו
להשיג אותנו " את שניהם לשם , ואני לוקח אותה " אמר המפקד שלהם .
הוא תפס בידי והניח מטלית לבנה על פי , הטעם שעל המטלית היה מר . הראייה שלי הייתה מטושטשת
והדבר האחרון שראיתי היה את התמונה של אבי בשמיים .