לא נשברת / פרק 20

בלעתי את רוקי והבטתי אל עבר הדלת שעומדת להיפתח בכול רגע .
" קרוליין , הבטחת לי שתקשיבי לי . תעזבי אותי כאן ותצילי את עצמך " אמר רון , בדיוק שהמעלית
נפתחה סחבתי אותו אל תוכה , בעודי מושיבה אותו בפינה ומוציאה שני רובים שאין לי מושג
איך אני משתמשת בהם ומוציאה חצי רגל מהמעלית , משאירה אותה פתוחה למקרה שזה מייק וג'ון .
" אולי קרוליין הבטיחה לך , אבל קוראים לי סלסטיה גילבורג ואני לא הבטחתי לך דבר ".
בדיוק נפרצה הדלת בחבטה גדולה , הדלת כבר יצאה מהצירים וראיתי אנשים גדולים לבושים
במדים נכנסים אל תוך החדר , בידיהם יש רובים ומכונות הרג , הם מכונות השמדה .
" סלסטיה ? את לא צריכה להיות פה ! מה קרה ?" גמגם רון , אילו באמת לא הייתי צריכה להיות פה
אבל מה לעשות , אני רוצה לחיות ונכנסו לכאן לחפש את מייק וג'ון ואני ופז התפצלנו , ואכשיהו קרה
שאני מצאתי אותך .
" שמו על ראשי שני מיליון דולר . סכום התחלתי " אמרתי במהירות וחמשתי את שני הרובים , הפלאפון
שלי צילצל דווקא בזמן לא טוב , הם הסתובבו לכיווני ומבטי נפגש עם מביטהם של האנשים .
" זוהי סלסטיה גילבורג , בתה של קרוליין דאגלס ! תפסו אותה " התחילו לרוץ לכיווני ואני התחלתי לירות בהם יריות קצרות , לפני שהם הספיקו לעבור את העמוד שמחזיק את התקרה מלקרוס עליהם .
" הבוס יהיה שמח " תגידו את שם הבוס , תגידו את השם שלו כבר !
לחצתי על כפתור הסגירה של הדלתות אבל הם לא רצו להיסגר והקבוצות האנשים התחילו לרבות
והתחמושת שלי התחילה להגמר לאט לאט . קצה הדלתות התחילו להסגר אבל באמצע נתקעו , נחבאתי
מאחורי דלת המעלית השמאלית והחלפתי את התחמושת באחד הרובים , החבילות של הכדורים נמצאים
בתוך התיק ואני לא יספיק להגיע אליהם לפני שיספיקו להרוג אותי ואז שנינו נמות .
זרקתי את אחד הרובים לרצפה ושלפתי את האקדח הזהוב מהכיס האחורי , מתחננת בליבי שנמצאו
בו מספר כדורים , אני מעלה אותו מעל הרובה שהחזקתי ומוציאה אותי מהפתח הקטן שנמצא במעלית
ומתחילה לירות , לא משנה איך אבל יורה . אני לא רואה במי אני פוגעת או מי מנסה לפגוע בי אבל אני
יורה .
פתאום המעלית התחילה ליפול מטה , גופי עף במעלית וראשי נחבט בתקרת המעלית , מה .. מה קורה
כאן ? ניסתי להחזיק באחד ממוטים שנוצבו במעלית בזמן שהיא נופלת מטה , בבקשה שאני אחייה
את הנפילה הזאת .
לבסוף היא נעצרה ונחבטתי ברצפת המעלית , לא יכולתי לזוז , כול הגוף שלי כאב ושכבתי על הבטן
שלי בעוד הדלתות החלו להיפתח . ראיתי את החנייה ומולי עומדות מליוני מכוניות ומה שנשאר זה
לחפש את אמא שלי ולקוות שמצאו את מייק וג'ון ואנחנו לא נצטרך לחזור בחזרה .
" רון " ניסתי להתרומם על הידיים שלי אבל הגוף שלי כאב , רגליי לא יכלו לזוז והדבר היחיד שהצלחתי
הוא לזחול , כאב לי הגוף אבל לא רציתי לפלוט צרחה שבטעות לא ימצאו אותי אם אמי לא נמצאת
כאן .
" איך אתה ?" שאלתי וניסתי שוב להתרומם על הידיים שלי , רגל אחת הצלחתי קצת להזיז בהתחשב
לרעיון שאני נפלתי במהירות כול כך מהירה ברגע שהמעלית נעצרה מליפול , אני עדיין לא מבינה איך
שרדתי את זה וכנראה שיש הסבר אחד פשוט .
הרמתי את עיניי לאוויר אמרתי בליבי ' אבא , אתה שומר עלי ' .
דמעה אחת שקטה נזלה מעיניי ושמעתי את רון נענק " חי " הוא צחק , צחקתי והצלחתי לעמוד על הרגל
השמאלית שלי בעוד הרגל הימנית שלי לא זזה , הכאב התחיל לחלחל בכול גופי והתחלתי לעודד את
עצמי שאני צריכה להתעשט ולעשות הכול כדי להציל את עצמנו .
" קדימה, תנסה לעמוד על הרגליים " ניסתי להרים את רון על רגליי , בעוד הרגל הימנית שלי מחוררת
ובביטנו מדממת , אני עדיין לא מבינה איך הוא הולך , מדבר ונושם . מכול איבוד הדם הזה הוא היה צריך
כבר למות .
לא שחס וחלילה שזה מה שאני מאחלת לו , להפך אני שמחה שיש לו ולגופו את הכוח להתמודד עם כול
הלחץ שהכדור מפעיל על הגוף .
" קח , תעזור במקרה " שמתי רובה טעון בכף ידו הימנית של רון , את הזרועה הימנית שלי עטפתי סביב
ביטנו של רון כדי לייצב אותו , את התיק נטלתי אל הזרוע השמאלית שלי ובכף ידי החזקתי את הרובה
שהחזקתי לפני כן . האקדח היה כבר ממקומם בכיס האחורי של המכנס שלי ואנחנו התחלנו להתקדם
בצליעה קדימה .