לא נשברת / פרק 19
החזקתי את האקדח הזהוב של סבי מול גופי .
הולכת לפי קצב הרעשים שאני שומעת , כמו נקישות על עץ , נושמת לרווחה ומתפללת בראשי שאלו
אינם האנשים ששמו את הכסף על הראש שלי .
כול רעש קטן אני מרגישה שהוא מגיע מן הקירות , שמאחורי קיר הגבס הזה מסתתר אישות רעבה
לנקמה ואילו הייתי מאמינה ברוחות הייתי מאמרת גם עליהם .
בבקשה , בבקשה שלפחות הרוח של אבא שלי נמצאת פה ויש מצב והיא תעזור לי לעבור את ניסיון
המוות הבא שלי , רק כדי לעבור את זה קצת .
פניתי שוב בפנייה שמאלית , שם המקום היה מסריח מריקבון של גופות , תביעות של כפות ידיים מלאות
בדם על הקירות וצמרמורת שעוברת בגופי העלתה בי רצון להקיא את נשמתי .
עצרתי ונשענתי על קיר , מחליקה למטה בין הגופות וקוברת את ראשי בכפות ידיי , נושמת לרווחה כדי
לסלק את הרצון להקיא . אני לא יכולה להמשיך .
להמשיך ללכת במסדרונות האלו , אני חייבת לחזור על עקבותיי בחזרה למעלית ולרדת לקומה התת
קרקעית , בחזרה אל אמי ולבסוף לנסוע מכאן .
לא הצלחתי להוציא את מכשיר הקשר מהכיס , היה מאוד קשה להזיז את היד שלי . הרמתי את ראשי
והסתכלתי על ערימת הגופות שנערמה ליד דלת לבנה מלאה בדם . ברוך הבא למוזאון הגופות .
לפתע נפלטה מפי צרחה , ראיתי את אחד הגופות זזה , יותר נכון האצבעות שלה . קמתי על רגליי והתחלתי
להתקרב אל הגופות " אתה .. אתה בסדר ?" שאלתי מגמגמת , לא יכולתי ליראות את הגופה שנמצאת
מתחת לכול הגופות אבל עלה בי ההרגשה שזה דוד רון , שהוא חי .
התחלתי לסלק את הגופות בגועל רב ורצון להקיא , ומולי נגלה דוד רון " אתה חי !" צהלתי בהתלהבות
רבה , עזרתי לרון לעמוד על רגליו אבל הוא מידית קרס לרצפה .
" קרוליין , תלכי , מסוכן לך להיות כאן !" אמר רון בטושטוש רב , הוא חשב שאני זאת אמא שלי , ראייתו
לא הייתה מדוייקת כך שהבנתי שהמצב שלו הוא לא בדיוק הכי טוב , חשבתי להמשיך לדבר איתו
בתור אמא שלי , הרי כך הוא יענה לי תשובות יותר מדויקות מאשר שאני יאמר שאני אחיינתו ואז הוא
יגרש אותי במהירות רבה , כדי שאני לא אמות .
" רון אני לא יודעת איך יוצאים מכאן , נכנסתי אחר מייק " אמרתי ועזרתי לו לעמוד על רגליו שנית , עטפתי
את זרעותו סביב צווארי והתחלתי להתקדם קדימה בזמן שרון נתלה עלי ורגליו נגררות על האדמה ,
הנשימה שלו לפחות נשמעת תקינה .
" מייק כאן ? זה לא טוב . הם עדיין מסתובבים כאן " אוי פאק !
" מי זה הם ? לאן אני צריכה ללכת ?" רון הצביע לכיוון הדלת המפחידה שעמדה מולנו , הדלת הלבנה
המכוסה בדם , כול הקירות התחילו לקרוס מאחוריי וידעתי שאני לא יכולה לחזור בדרך שבאתי .
הלכנו לכיוון הדלת , שהכובד של רון מאיים עלי למות ביחד איתו , ניסתי לתפוס את אמא שלי או את
מייק או פז אבל אף אחד לא ענה לי .
שנכנסו בדלת המפחידה , נכנסו למין מחסן מלא נשקים . השולחנות היו הפוכים , דפים מפוזרים ברחבי
החדר והארונות היו פתוחים ומשם הציצו נשקים .
" קרוליין עזבי אותי , אני אמות לפני שתגיעי אל המעלית . תאספי את כול הנשקים שתוכלי לצבור ,
ותעזבו ! אל תחזרו לכאן בחיים ! קדימה קרוליין , זאת פקודה !" פקד עלי רון , לא רציתי לעזוב את
רון כאן , אז הנחתי אותו ליד עמוד שהחזיק את התקרה מלקרוס עלי והתחלתי להעמיס נשקים אל
תוך תיקים שאותם זרקתי ליד המעלית שהייתי בצד החדר מקווה בליבי שהיא עובדת .
לאחר ששיימתי ככול שיותר להעמיס נשקים אל תוך תיקים שהיו זרוקים ליד המעלית נגשתי אל רון
והעזרתי לו לקום והתחלנו לצעוד אל המעלית .
בזמן שזימנתי את המעלית , שמעתי .
צעדים .
" הם כאן " אמר רון , הסתובבתי לכיוון הדלת ופערתי את עיניי לרווחה .
תגובות (2)
המשך!!!!!!!!!!!!!!!!
יצא לך מאוד מעניין , חולה על הסיפור הזה !
תמשיכי ;-)