לא נשברת / פרק 18

נכנסו אל תוך המבנה או יותר נכון מה שנשאר ממנו , הכול הריסות ודממה , רק רקיעות הרגליים
שלנו נשמעו לרחוק . כול רעש קטן גרם לי לפלוט צרחה , כול תזוזה קטנה הפכה אותי להיות הילדה
הכי פחדנית בעולם , גם אם בעבר הייתי פוחדת רק מיריות של רובים .
הקירות נשרטו , חוטי חשמל נקרעו והגג התחיל להתפורר והבנתי שנכנסתי למלכודת מוות , אם
אבא של מייק ופז הצליח להחלץ משם זה רק עיניין של מזל .
לא ראינו סימן לחיים או סימן למוות , לא היה שום סימני דם על הרצפה או על הקירות , לא נראה כאילו
הייתה כאן מלחמת העולם השלישית אבל ברור לחלוטים שהיה כאן פיגוע שהרס את כול הבסיס .
למזלי השחר בדיוק עלה ולא היינו צריכים את הפנסים , בנתיים הכול נראה די מואר והיינו יכולות להתחיל
להתקדם בביטחה , אפשר לומר .
משהו עבר לי ברגל , משהו עולה לי על הרגל !
פלטתי צרחה וקפצתי במקומי , פגעתי אם ראשי במנורה שאיימה ליפול והמקום נראה כמו בית חולים
בסירטי הזומבים הישנים , פז צחקה ולאחר מספר רגעים לבשה בחזרה הבעת פנים רצינית .
" זה רק עכבר " היא אמרה , כן סליחה באמת שאני מפחדת מכול דבר , אולי אתם רגילים לצאת למבצעי
תחייה או תמות אבל אני , תמיד הייתי מסתובבת עם חברים . לא שאני רגילה להסתובב עם רובה
ביד , אקדח בכיס האחורי במכנס הג'ינס עם הקרעים .
" או באמת " אמרתי בציניות .
ניצלתי את ההליכה של שנינו לשאלה שהיא התחמקה לפני זה , ניסתי לשאול אותה את זה אבל
היא התחמקה . רק רצתה למצוא את ג'ון ומייק ולעוף מהמקום הזה .
" מה קורה בינך לבין אבא שלך ?"
פז נאנחה והביטה בי , נועצת את עינייה הקודרות בתוכי ומתחילה לספר " אבא שלי פשוט מתייחס למייק
יותר רציני מאשר אלי , הוא בטוח בכך שאת לא תרצי לנהל את עסקי הפשע כך שהם יעברו לאחי . כולם
מכבדים אותו יותר ממני ולכן איני מרוצה מכך ". היא אומרת בפשטות , יכולתי להרגיש את המילים שיוצאות
מפיה וחודרות אל תוך ליבי , מסמלות לי שבנות לא נועדו להחזיק רובים , בנות לא נעדו לנהל עסקי פשע .
ואני חושבת שמכבדים את אמי לא בגלל שהיא אחייניתו של ולנטיין דאגלס אלא בגלל שהיא האישה הראשונה שמנהלת עסקי פשע .
" אז בגלל זה את לא נמצאת ביחד עם החברים ?" שאלתי .
פז הנידה את ראשה " לא , אני מתאמנת כי אני יודעת שכול העיניין של משחק של חיים ומוות יבוא בקרוב ".
אם היא ידעה שכול העיניין הזה היה צריך לבוא , היא לא יכלה לעדכן אותי בקשר לזה שאני לא יצא מהפנימייה וככה לא הייתי ניתקלת באמא שלי והייתי יכולה להרוויח לעצמי עוד יום כדי לנוח מכול הצרות שלי . הרי כול הצרות שלי מסתכמות בסופו של דבר בזאק .
" ואת ?" העבירה פז את שאלה כלפיי .
" ואני מה ?"
" איך היחסים שלך עם אמך ?" היחסים שלי ושל אמי מסובכים , לא לגמרה אלא רק כעס , טינה קטנה
שעוררה בי כאשר השאירה אותי אצל סבא ולנטיין בזמן שעזבה את הארץ לעיניי עסקים , ולחשוב שהיא
עזבה את הארץ כדי לברוח מהמוות . זה מה שחשבתי מלפני זמן קצר .
" בסדר " שקרתי " התגעגעתי אליה נורא " . הרי לא רציתי להתחיל לפתח את הבעיות שיש לי ולאמא
שלי מאז שנולדתי .
לא רק עם אמא שלי היו בעיות , גם עם אבא שלי אבל אין מה לעשות . הבעיות עם אבא שלי נגמרו .
" אתן יודעות מי הרג את איאן גילבורג ?" אילו היינו יודעות הוא כבר לא היה חי .
דיברו על זה הרבה בחדשות , שהעבריין הגדול בשכונת קלאם שהיה עובד בשביל ולנטיין דאגלס
המאפיונר הראשי בשכונת קאלם מת . זאת הייתה תדהמה גדולה בשביל כול האנשים בעולם , הרי
איך הצליחו להרוג אותו ? איך הצליחו לעבור את כול השומרים באחוזה שלנו ?
ולבסוף הפילו עלי את החשדות , למה ? כי כאשר ירו באבי , התכופפתי והתחלתי לבכות , התחלתי
לומר לו שיחזיק מעמד והעזרה כבר בדרך. אבי צחק ואמר ש'אין עזרה ' והגיש לי את האקדח שלו .
לבסוף עצם את עינייו התכחולות לתמיד , לקחתי את האקדח בידי והרגשתי איך הגוף שלי בוער ונעמדתי
על רגליי וצילמו זאת לבסוף .
אמי הצליחה לנער מעלי את החשדות בפעילות מסויימת שהיא עשתה , הרי יש לה מישהו במשטרה
שעוזר לנו .
בסופו של דבר הגענו לסוך המסדרון , שם הייתי מעלית וליד כפתור המעלית היה סימן יד בדם , והדרך
התפצלה לשני כיוונים , ובשניהם כבר התחילו להערם גופות . לא ידענו לאן להתחיל ללכת אז פז
החליטה להתפצל .
" חזרי שנית " גמגמתי , היא הרגע אמרה להתפצל ?
פז הנהנה בראשה והצביעה לכיוון המעבר השמאלי , שם הוא היה יותר נקי מדם וגופות ולכן היא החליטה
שאני פונה לכיוון ההוא , כן בטח .
ומה אני יעשה אם אני יראה קבוצה גדולה של רוצחים שמחפשים אותי דווקא , הרי לא סתם הפגיזו את
הבסיס של דוד רון , זה היה מסר בשביל אמא שלי .
" תיראי את מחמשת את הרובה ,ולוחצת יריות קצרות " הדגימה פז ברובה שלה איך לחמש וברובה שלי
איך זה ללחוץ יריות קצרות , הנהנתי ולבשתי את הרצועה של הרובה על גבי , הוצאתי את האקדח
מהכיס ופניתי לכיוון המסדרון השמאלי .
אוקיי סלסט לנשום עמוק " בהצלחה !" צעקה פז לכיווני , או את הבהצלחות האלו אני הצטרך היום ,
איזה יופי עכשיו אני בטוח עומדת למות .
התחלתי ללכת בזמן שאני שומעת שוב צילצול של הפלאפון שלי , אני מוציאה אותו ורואה הודעה שתי
הודעות מזאק , או לא , לא , לא , לא ! לא עכשיו .
בהודעה הראשונה היה רשום ' את ברחת ממני ' .
נאנחתי ופתחתי את ההודעה השנייה ' אל תדאגי , אני המצא אותך , וברגע שאני המצא אותך אני יהרוג
אותך .' חייכתי , ידעתי שההודעה הזאת הייתה איום גדול , האיום הזה מתאים לו בדיוק .
וזה לא היה איום של מוות .
' אני מחכה ' כתבתי ושלחתי לו .