לא נשברת / פרק 1 (המשך למילים של עבריין ) .

קרוליין החזיקה בידה מקל " שני פסים " היא אמרה בקול עצוב , היא הביטה לכיוון החלון והסתכלה
על הירח המנצנץ בשמיים , על הכוכבים הנוצצים שבשרו לה שהגיע הזמן .
היא צעדה לכיוון איאן שהיה עסוק בסלון , הוא דיבר עם אנשי קשר שלו בעולם , עסקים גדולים
ומרוויחים " איאן " היא אמרה בקול חנוק , איאן הרים את ראשו והביט בקרוליין עצובת הפנים ,
כי לא שמחה שהגיע באמת הזמן , כי עכשיו מסוכן " זה חיובי , איאן " היא אמרה והרגישה איך
היא עומדת לפרוץ בבכי מר , אבל היא החזיקה את עצמה " חיובי "? הוא שאל בפליאה .
קרוליין הנהנה בנחת ואיאן חיבק אותה , הרגש אשר עלה בגופו הרגיש כמו ניצוץ חמים ומאושר
" אני עומד להיות אבא , זה לא יאמן " הוא אמר בצהלה , קרוליין התחננה בליבה שהערכה
טועה , שאין לה תינוק עכשיו , המצב מסוכן עכשיו , העסקים מתחילים להשחיר בחוזקה .
" אבל איאן , אני לא יכולה " קרוליין התחילה להתפייח בבכי ' אני לא מוכנה לאבד את התינוק שלי ' היא
אמרה לעצמה , היא חזרה על זה שוב ושוב במוחה , משהו גדל לה בבטן , משהו אנושי שיצא עוד
חצי שנה לעולם .
" איאן , אתה יודע שהמצב מסוכן .. אני לא מאמינה " התיישבה קרוליין על הספה הענקית שכיסתה
רק חצי מהחדר הענק שלהם , הבית שולנטיין קנה להם היה עצום , כמו בית מלון אבל פחות קומות .
יותר נכון ארבע קומות , קומה רגילה , ועוד שתי קומות למעלה והיה גם את המרתף אבל הוא היה
תחת סיסמה שאף אחד לא ידע חוץ מקרוליין ואיאן " אני כול כך מטומטמת , אני יהיה אמא גרועה ,
איך נתתי שיקרה דבר כזה ? דווקא במצב של איומים ?" אמרה קרוליין בת ה24 , היא כיוותה שתינוק
יגיע לפחות עוד שנה או שנתיים אבל הוא הגיע מוקדם ממה שהיא ציפתה .
" אל דאגה " הרגיעה אותי איאן והביט לעינייה " אף אחד לא יגע בילד שלי , אני ישלם למערכות ההבטחה
הכי גדולות בעולם , שומרים יתיצבו בכול פינה בבית , אל תדאגי הילדה או הילד שלנו יגדלו בבית
שקט ולא במלחמה " .
" אם תיהיה לי בת אני רוצה לקרוא לה סלסט " אמרה קרוליין בתקווה , איאן הנהן ונישק את אישתו
האהובה .
זה לפחות מה שאיאן קיווה , אבל מה שבאמת קרה אף אחד לא ציפה לו .
—————————————————————————————————————
" סלסטיה גילבורג " אמר השוטר שעמד מולי , הוא והשוטר השני שיחקו בשוטר הרע והשוטר הטוב ,
אני לפחות לא נופלת בפחים של אנשים אחרים , כאילו שהחיים שלי היו יפים , תמיד אנחנו בבריחה
אבל לפחות כולם מכירים אותי במשטרה , וזה בגלל ההורים שלי ובגלל סבא שלי ואח שלו.
" איפה קרוליין ואיאן גילבורג "? השוטר הרע דפק את הידיים שלו בשולחן , הרמתי גבה והחלקתי קצת
במורד הכיסא " אני לא יודעת , כמה פעמים לומר לכם " זה לא ששקרתי להם .
נעמדתי על הרגליים שלי והתיישבתי על הכיסא , השוטר הטוב עמד מולי וחייך " אנחנו באמת צריכים
שתספרי לנו איפה הם נמצאים , הם נמצאים בסכנה " באמת ? אם הם לא היו סכנה הם לא היו
עכשיו בבריחה , זה לא שאני כועסת עליהם , כמו ילדים אחרים ששומרים טינה על ההורים שלהם
בגלל שהם ניסו להציל אותם , לא .. אני לא כזאת .
" אמא שלי ברחה ואבא שלי נרצח "!
השוטר הרע גיחך " ילדה אל תשקרי לנו , כדי לך לספר " הוא צעק עלי , גלגלתי את העיניים שלי והוצאתי
לו לשון " מאוד בוגר "! אפילו השותף שלו צחק , נכון שאני נערה בת שש עשרה אבל אף אחד לא אמר
שאסור לי להתנהג כמו ילדה , אני מתגעגעת לילדות שלי . היא הייתה ..
" למה אתה חושב שאני משקרת ? אמא שלי אמרה לי שלא כדי לי לדעת איפה היא נמצאת כי זה
יוכל לסכן אותי , ואני ראיתי במו עיניי מישהו יורה באבא שלי "! התיישבתי בייאוש בכיסא " רוצים תבדקו
בפוליגרף "!
" אתם לא רצינים "! אמרתי שוב בייאוש שחיברו אלי את המכונה , והתחילו לשאול אותי שאלות , אוף !
" אני ישאל אותך שתי שאלות לבדוק אם זה עובד " אמר השוטר הטוב והעיף את השוטר הרע מהחדר ,
השוטר הרע עזב את החדר בהבעת פנים כועסת " מה שמך "?
" סלסטיה גילבורג " חייכתי אליו , המכונה לא השמיעה שום צליל " מה צבע השמיים "? ידעתי
שהשאלה הזאת הייתה כדי לבדוק אם אני משקרת " אדום " המכונה התחילה לצפצץ במהירות .
השוטר חייך והתחיל לשאול את השאלות האמיתיות .
" איפה קרוליין גילבורג "?
" ברחה " אמרתי והמכונה הייתי שקטה , בלי שום ציפצוף " אוקי " .
" איפה איאן גילבורג "?
" נרצח " ושוב המכונה שתקה , השוטר היה מופתע שאני לא משקרת , הושטר ניתק אותי מהמכונה ,
אמרתי להם שאני לא משקרת , למה הם לא מאמינים לי ?!