לא כל המלאכים מושלמים פרק 24

פרק 24
"מה?!" צווחתי שקט, אלכס הביטה בי במבט אומלל.
"כן… אמא שלי בגדה באבא שלי איתו… הוא עורך הדין שלה, היא עשתה כמה בעיות והייתה אמורה לשבת בכלא. היא שכרה אותו כדי שיציל אותה במשפט. הוא באמת הציל אותה, ואז רצח אותה. אל תגידי לי שהוא יוצא עם אמא שלך." ביקשה אלכס.
,הם מאורסים…" מלמלתי באימה.
"אלים אדירים!" צווחה אלכס, אבל לא מספיק בשקט. הוא שמע אותה.
"אני אחזור אליך עוד מעט טוב." אמר בן והניח את הפלאפון שלו על השיש. הוא שלף סכין קצבים גדול והביט בדירה.
"מי שם?" הוא שאל.
"אני רוצה אתכן, ילדות קטנות ומגעילות. יפה, יפה, יהיו לי כמה קרבנות הלילה." הוא אמר כשראה אותנו.
"אלכס, לעזאזל, הסגרת אותנו." צווחתי בקול רם כשהבנתי שאין עוד טעם להסתתר.
"אל תזוזי ממקומך, אחרת כולכן תמותו!" אמר בן.
"נו באמת, אני יכולה פשוט לצעוק ואמא שלנו תתעורר ותבוא לעזור לנו!" אמרתי.
"ואז מה? ואז היא תמות איתכן." הוא אמר.
השתתקתי.
"ילדות בגילכן תמיד חושבות שיש להן סיכוי. טיפשות שכמוכן. טוב, בואו ניגמור איתכן." הוא אמר והתקרב אלינו.
עיניה של אלכס נמלאו דמעות אימה.
"אני אתחיל מהשמנמונת." אמר בן וכיוון את הסכין לזריקה קטלנית שהייתה אמורה להינעץ בלב שלי.
"בן? אתה ער?" שמעתי את קולה של אמי. הבנתי שאני חייבת לעשות משהו.
"כן, אמא! אני חזרתי כבר מהתחרות, ניצחתי! אני ואבא סתם מפטפטים פה. תחזרי לישון!" צעקתי בכל כוחי לפני שהיא תצא.
"מעולה. אל תרעישו יותר מידי!" היא אמרה.
"את יודעת שזה לא יעזור לך לאורך זמן." הוא אמר והגביהה עוד יותר את הסכין.
"תשתוק." אמרתי באומץ מחודש. כעס פעפע בי, לא האמנתי שהוא מאיים עלי, על אלכס ועל רבקה.
"הו, אמיצה קטנה, מה?" שאל בן.
"אין לי כח אליך. פשוט תהרוג אותי וזהו. אבל אל תפגע באמא שלי." אמרתי לו.
"אמא שלך היא המטרה. אני אגמור איתך ועם החברה שלך ואז אהרוג אותה. ואם היא תעז לצאת עכשיו אני אהרוג אותה לפניכן. כולכן תמותו. תפנימי את זה, ילדה טיפשה." הוא אמר.
"היא… היא באמת אהבה אותך, אתה יודע?!" גייסתי את כל כולי כדי להוציא כמה דמעות.
חשבתי על משפחתי הקודמת, ועל רבקה שאולי תמות, ועל העצב הנוראי של היילי ואשלי. הדמעות התחילו לזלוג על פני.
"זה לא משנה לי דבר." הוא אמר.
"באמת לא אכפת לך מהאישה שיצאת איתה כל כך הרבה פעמים?!" שאלתי בכעס.
"לא. לא משנה לי. כפי שרצחתי את האישה הקודמת, ואת כל אלו שבאו לפניה, כך ארצח גם אותה." אמר בן.
ידעתי שהוא עשה טעות גורלית.
אלכס הביטה בו במבט מלא זעם והתנפלה עליו בבעיטה.
הוא הפיל את הסכין לרצפה והתקפל. היא פגעה לו בדיוק בביצים ועשתה את זה בכוח רב כל כך עד שתהיתי איך הוא עוד לא התעלף מכאב, זו נראתה לי כמו הבעיטה הכי כואבת בעולם.
"אלכס, תירגעי!" צעקתי עליה. היא הנידה בראשה ובעטה בו שוב.
"הוא הרג את אמא שלי, והוא מתרברב בזה כמו חתיכת כלב מחורבן!" צעקה אלכס וקפצה עליו עם מרפק. הוא התכווץ שוב מכאב.
לא ניסיתי לעצור אותה מאז.
פשוט נתתי לה להתעלל בו עד שנמאס לה. הוא נותר מכווץ על הקרקע.
"אלכס, תירגעי." אמרתי לה כשהיא פסעה אחורנית באטיות, מתנשפת מהמאמץ הגופני.
"כלבה מחורבנת! זה כאב!" הוא צרח.
"זו הייתה המטרה!" היא צעקה חזרה. הוא הביט בה בכעס ומיהר לאסוף את הסכין ממקומו על הרצפה.
הפעם הוא לא התמהמה אלא ישר זרק. אלכס שמשה לי כמגן אנושי, והסכין ננעץ בידה.
"אלכס!" צרחתי.
"עכשיו בואו נגמור איתך, ואז נוכל לסיים עם הטיפשה בחדר השינה." אמר בן.
"אתה חולני!" צעקתי בבכי ואחזתי באלכס הנאנקת מכאבים. הייתי כל כך חסרת אונים, לא יכולתי לעשות נגד זה שום דבר. הוא ניגש באטיות למטבח ובחר עוד סכין והתכוון לזרוק אותו עלי ואז-
שש יריות. הוא נפל על הקרקע כשהסכין עדיין אחוזה בידו.
"זו הייתה הגנה עצמית." אמרה רבקה בחיוך כשהסתובבתי אחורה לראות מי ירה בו. היא עמדה שם עם אקדח בידה, לבושה חלוק, מתנשפת מכעס ועל סף התמוטטות עצבים.
"אמא!" צרחתי ורצתי אליה. חיבקתי אותה בכוח.
"אלכס… היא לא בסדר.. אמא…" בכיתי.
היא עזבה אותי וניגשה לאלכס שהתפתלה על הרצפה. מיד הבנתי שהיא תהי בסדר. הסכין ננעצה בזרועה בלבד, לא בשום איבר חיוני, למיטב ידיעתי.
כאב נוראי בלבד.
"אני אהיה בסדר." אמרה אלכס בדיוק את מה שחשבתי.
"דרייה, את גרמת לו לחשוף את התכנית שלו בקול ובכך הזהרת אותי. רק בזכותך ידעתי להוציא את האקדח ולהרוג אותו." אמרה רבקה.
"זה לא היה מתוכנן, זה פשוט קרה." אמרתי .
ואז היילי נכנסה בסערה הביתה. היא נראתה כאילו היא רצה עכשיו את כל העיר, וכשהי ראתה את המצב היא כמעט התעלפה.
"מה קרה פה?!" היא צרחה ורצה אל אלכס ובהתה בקת הסכין המבצבצת מזרועה כשהיא מסתכלת סביבה.
"אהה…. זה סיפור מאוד ארוך. בן התברר כרוצח סדרתי מטורף והתכוון לרצוח את אמא, ואז אלכס ואני בטעות היינו פה בסלון ושמענו אותו אומר את זה לחבר שלו. הוא עלה עלינו, ורצה לרצוח גם אותנו. אבל בדרך מופלאה כלשהי הצלחנו לגרום לו לחשוף את תוכניתו, אמא שמעה וירתה בו. הוא זרק סכין על אלכס, אלכס גם הרביצה לו לפני כן חזק מאוד, כי מתברר שהוא הרג את אמא שלה ולכן היא התנהגה כל כך מוזר ודלפה אותנו למזרקת השוקולד והתרועעה עם האויב." אמרתי. היילי אחזה בראשה כאילו יש לה כאב ראש, ולגמרי הבנתי אותה.
"זה מטורף. אתן מטורפות… אלוהים, אלוהים…" מלמלה היילי והמשיכה לבהות בידה של אלכס באימה הולכת וגוברת.
אף אחד לא הצליח להגיד שום דבר. פשוט היינו שם, אחד ליד השני. היילי כורעת על ברכיה, אני ורבקה עומדות ואלכס שעונה על הספה, ולא הצלחנו להוציא הגה מרוב הלם אחרי מה שהתרחש.
"מה יקרה עכשיו?" שאלתי את רבקה.
"סליחה?" היא שאלה בחזרה בבלבול.
"אני שואלת מה ייקרה עכשיו. הרי את רצחת בן אדם." אמרתי. רבקה הנידה בראשה.
"יש לנו קטע עם לרצוח אנשים במשפחה, נכון?" שאלה היילי. רבקה הביטה בה במבט חמור כאומרת 'זה המקום הכי לא מתאים לבדיחות'.
"האממת שזו הייתה הגנה עצמית. לא יוכלו להאשים אותי. לפי מה שהבנתי הוא רצח הרבה אנשים, עשיתי למדינה טובבה." אמרה רבקה.
"אז את לא תיכנסי לכלא?" שאלתי.
"ממש ממש לא. אל תדאגי לגבי זה, לדעתי עדיף לדאוג ליד של אלכס." אמרה רבקה.
"כן…" אמרתי ולפתע הרגשתי רע מאוד.
ראיתי לבן מול העיניים, והרגשתי כאילו מישהו טובל אותי בזפת.
"דרייה, את בסדר?" שאלה אותי רבקה בדאגה. אלכס הביטה בי בדאגה גדולה עוד יותר.
סחרחורת תקפה אותי. סחרחורת כל כך נוראית עד שלא הצלחתי אפילו לעמוד על רגלי. נפלתי על הספה.
"דרייה! מה קורה לך?!" שאלה אותי רבקה באימה.
"אני… אני בסדר…" מלמלתי וניסיתי להתרומם אבל רק נפלתי לידיה המגנות של היילי שתפסה אותי שנייה לפני שנחבטתי ברצפה.
"אני חושבת שצריך להתקשר לאמבולנס." היא אמרה, רבקה הנהנה ומיד רצה לטלפון. בינתיים ניסיתי להיאבק בעילפון המגיע.
"את תהיה בסדר." לחשה לי ברוגע היילי וניסתה להרגיע אותי.
לא הצלחתי לנשום. הרגשתי איך עולמי מחשיך, כבר לא ראיתי לבן אלא ראיתי שחור.
הסחרחורת גברה. לא הצלחתי לדבר.
פשוט הנחתי לעיני להיעצם ולראשי להישמט.
התעלפתי.