לא כל המלאכים מושלמים פרק 21

פרק עשרים ואחד: יום שלושים ותשע ללחימה (רביעי)
"בנות, אני יודעת שאתן פה! תפתחו לי!" התעוררתי לשמע צעקות מעבר לדלת. קמתי ורצתי אל הדלת מיד.
פתחתי אותה וראיתי את רבקה עומדת שם, מיוזעת ולבושה בשמלה מהודרת שמודה ונעלי עקב. שיערה היה מבולגן והיא נראתה מעט מטורפת.
"אתן… מטורפות… אני כל כך דאגתי!" היא צעקה.
"אני מצטערת אמא, אבל אמרנו לך איפה אנחנו…" אמרתי.
"כן, אבל לא אמרתן לי שהיילי הרגה מישהי! אלוהים היילי!" צעקה רבקה למראה היילי שרצה אלינו.
היילי חיבקה את רבקה שהתחילה לבכות.
"אמא, אני מצטערת. לא חשבתי שהיא תמות." אמרה היילי.
"אני יודעת. אני גם לא ציפית לזה. אבל כנראה שנצטרך פשוט להתמודד עם השלכות עכשיו." אמרה רבקה באנחה כבדה.
"אני מצטערת." לחשה היילי שוב.
"את נראית כאילו היית באיזה מקום חשוב." ציינתי כשהבטתי שוב בבגדים שלה.
"הייתי בדייט, עם מישהו שהכרתי כשנפל לתוך הגינה שלנו. ישבנו במסעדה ואז זה הופיע בחדשות." אמרה רבקה.
"אני מצטערת שהרסתי לך את הדייט. אני כל כך רוצה שיהיה לך חבר סוף סוף." אמרה היילי.
"אל תדאגי לגבי זה. מי שיצאתי איתו לדייט, בן, הוא הבחור הכי נחמד וסבלני בעולם. הוא אמר שזה בסדר וגם החלפנו טלפונים לפני שרצתי לפה כמו משוגעת." אמרה רבקה.
"את נראית טוב." ציינה אשלי מהספה, בה שכבה כשהיא מכורבלת בזרועותיו של ג'וני.
"אשלי, תצאי מהחיבוק עם המכוער הזה מיד!" צעקה רבקה.
"היי, גברת גרין, אני ממש לא מכוער. אני בעצם שיא היופי, אז תפסיקי לקנא כי יש מספיק ממני לכולן." אמר ג'וני.
"צא מהחלום שלך. היחידים שירצו אותך הם הומואים." אמרה היילי בחיוך. אשלי צחקקה ויצאה מזרועותיו, היא התקרבה אלינו למרות פרצופו הכועס של ג'וני.
"טוב, מה קורה עכשיו?" שאלתי.
"עכשיו… אני לא יודעת. היילי, עשית עבירה חמורה מאוד. עלולים לקחת אותך ממני, ואני לא אוכל לעשות כלום." אמרה רבקה.
"אמא, תפסיקי להלחיץ אותי. אני אהיה בסדר. כולנו נהיה בסדר. את עוד תראי." אמרה היילי.
"טוב, מה הולך פה ומי החוצפן שמעיר אותי כל כך מוקדם- הו… אני מצטער…" דין יצא לסלון כשהוא מתמתח ואז הבין מה קורה והשתתק.
"זה בסדר. את בוודאי דין האגדי." אמרה רבקה.
"כבר ראית אותי." אמר דין ואז הבין למה רבקה מחייכת. הוא שכח ללבוש חולצה.
"אלים אני מצטער…" הוא מלמל ונמלט לחדרו, ללבוש חולצה ולהסמיק עד שלא יוותר צבע אדום בעולם.
"זה היה מביך." אמרתי.
"מאוד. לכי תנחמי את חבר שלך." אמרה רבקה.
"אמא, חבר שלי יכול להתנחם טוב מאוד לבד. תראי שהוא עכשיו ישים חולצה ויצא לפה כמו חדש." אמרתי.
"בסדר. האמת שאת גם צריכה להיות פה… טוב, אז הנה הקטע," אמרה רבקה. שלושתינו הצטופפנו קרוב יותר כדי לשמוע מה היא אומרת.
"בן… הוא עורך דין ממש טוב. לפני שבאתי לפה הייתה לי עוד שיחה איתו בפלאפון, הוא אמר שהוא מוכן לעזור לנו להוציא את היילי נקייה כמעט בחינם." אמרה רבקה.
"זה מאוד משתלם." אמרה אשלי. רק היילי נראתה מהורהרת.
"כמעט חינם… זה לא בכסף, נכון?" היא שאלה לבסוף.
"כן." נאנחה רבקה.
"הוא ביקש שתשכבי איתו?!" שאלה אשלי בזעזוע. רבקה הביטה בה בזעזוע רב אפילו יותר.
"אני מצטערת. מה הוא ביקש ממך?" שאלה אשלי.
"הוא ביקש ממני… שאני אתחתן איתו." אמרה רבקה.
"זו רק הפגישה הראשונה אמא! את לא יכולה להתחתן איתו, אנחנו נמצא מישהו אחר וטוב יותר!" אמרה היילי.
"הקטע הוא שזה עולה הרבה כסף, ואין לנו כל כך הרבה כסף. זו האפשרות היחידה שלנו." אמרה רבקה.
"אז אני אשב בבית סוהר לעבריינים צעירים, אבל אני לא מוכנה שאת תתחתני עם מישהו בניגוד לרצונך!" אמרה היילי.
"אף אחד לא אמר שזה בניגוד לרצוני." רבקה קרצה אלינו.
"הא?" שאלה אשלי בבלבול מוחלט.
"זה לא בניגוד לרצוני. אני אמנם חושבת שזה פזיז ומטופש, אבל אני באמת אוהבת אותו. ואפשר לקבוע את החתונה למועד די רחוק, כך שאני אוכל לבטל אחרי המשפט של היילי אם אני ארגיש שזה לא נכון." אמרה רבקה.
"המשפט שלי?!" שאלה היילי בזעזוע.
"כן. ככה בעיקר גיליתי על זה. התקשרו אלי מהמשטרה ושאלו אותי אם אני אמא שלך, ואז ביקשו ממני לפתוח חדשות." אמרה רבקה.
"מתי המשפט שלי מתרחש בדיוק?" שאלה היילי.
"בעוד שבוע וחצי. זה נשמע קצת, אבל תאמיני לי שזה הרבה מאוד זמן. זה עומד לביות חתיכת שבוע נוראי בשבילך, אבל את תרגישי טוב כשזה ייגמר. לפה או לפה." אמרה רבקה.
"טוב, אז משפט… קטן עלי." אמרה היילי.
"קטן עליך." הסכמנו כולנו.
"אז עכשיו… מה אנחנו עושים?" שאלה היילי. רבקה חייכה חיוך ממזרי.
"אני יכולה לחזור הביתה ולהותיר את הבנות השבורות שלי עם חבורה של בנים, ללכת לשכב עם בן ולבלות, או שאני יכולה להישאר איתכן כאן." אמרה רבקה.
"לכי הביתה אמא." אמרה היילי.
"ככה חשבתי." אמרה רבקה ונישקה את היילי על המצח. אשלי הניחה את ידיה על מותניה כשעל פניה הבעה זעופה.
"ולי לא מגיעה נשיקה?" היא שאלה.
"גם לך." אמרה רבקה ונישקה גם אותה. היא נישקה אותי על הלחי והלכה משם.
"אני אוהבת את אמא שלנו. היא מגניבה." אמרה אשלי.
"גם אני. עכשיו, בואו נפתח מתנות!" צווחה היילי וכל האנשים ששהו בבית התנפלו על עץ האשוח המקושט בצרחות והתחילו לחפש בטירוף את המתנות שלהם כשהם דורכים בלי מחשבה רבה על מתנות אחרות ועל אנשים אחרים.
מצאתי שלוש מתנות עם השם שלי עליהן והתרחקתי לאחור מההמולה.
ראיתי שלוק נוקט אותה טקטיקה כמוני. הוא מצא כמה מתנות שלו, התרחק, הניח את המתנות במקום בטוח וקפץ חזרה למצוא את השאר.
ברגע שהוא רץ חזרה גם אני רצתי.
קפצתי על דין וכמעט הפלתי אותו, אבל הוא עמד במשקל שלי.
מצאתי עוד מתנה שלי והנחתי לו להפיל אותי על הספה. השלכתי את המתנה אל הערימה הגובהת של המתנות שלי והמשכתי לחפש.
מצאתי רק עוד מתנה אחת.
היא הייתה קטנה, ארוכה ומלבנית. היא הייתה מאוד דקה, בערך כמו רוחב של שישה דפי נייר.
פתחתי אותה ראשונה למרות שלא היה עליה ממי זה.
היו בפנים שני כרטיסים למופע ועוד איגרת ברכה כתובה ביד.
'לבת הזוג הכי יפה מכולם, זה ממני, דין.
אחרי השיר והצמיד לא נשאר לי כבר הרבה דברים לתת לך. חשבתי ללכת בגדול ולקעקע עלי את השם שלי, אבל ג'וני שכנע אותי שלא.
אז מצאתי משהו מקורי אחר בזמן שיטוטי באינטרנט.
אלו שתי כרטיסים למופע השנה של הלהקה שאני אוהב (ואולי גם את) ורציתי מאוד שנלך ביחד.
את יודעת.. כדי שאני לא אמצא את עצמי מסומם לגמרי בסמטה חשוכה… שתגני עלי…
אני מקווה מאוד שתסכימי לבוא איתי, כי אחרת עלולים לתקוף אותי.
ואת לא רוצה שאני אמות (אני מקווה)
ממני, דין'
האיגרת הייתה מקושטת בבלונים ועוד שטויות כאלו. צחקקתי לעצמי ואז הרגשתי זווג ידיים מחבקות אותי מאחור.
"אז, מה את חושבת?" שמעתי את קולו של דין.
"זה תלוי מתי זה." אמרתי.
"בעוד שבועיים וחצי. את חושבת שתצליחי לבוא?" שאל דין. חישבתי במהירות. המשפט של היילי בטוח ייגמר עד אז, והכל כבר יסתדר. אז לא הייתה שום סיבה שאגיד לו לא, פרט לשורות המטרידות מאוד על סמטה חשוכה.
"אני אבוא." אמרתי בהחלטיות ורצתי לפתוח את שאר המתנות, מותירה מאחורי את דין המאושר עד הגג ומעבר לו.
אשלי קנתה לי צעיף לבן עם ציורים של פתיתי שלג כסופים, ג'וני קנה לי משקפי שמש עם אנשי שלג על המסגרת, לוק קנה לי מתנה מהירה: כדור שלג עם פסל של סוס קטן בפנים. היילי השקיעה במתנה שלה- היא קנתה לי סוודר אדום אחד וחולצה אדומה אחרת עם פרווה בקצה.
בסך הכל המתנות שקיבלתי היו נהדרות, וזה היה חג מולד מעולה. למרות כל התסבוכת עם היילי ובוני לא חשבתי יותר מידי על הצרות שלי ושלנו.
הייתי מאושרת מידי ועסוקה מידי בהתמזמזות עם דין.