לא כל המלאכים מושלמים פרק 20

פרק 20: יום שלושים ושמונה ללחימה
חג המולד! החג הכי יפה של השנה, עצי אשוח בכל מקום, אנשים מתנשקים מתחת לדבקונים, ורק אני הייתי בדיכאון כבד וישבתי לבד בבית בלי אף אחד.
כלומר, היילי ואשלי היו בחדר לידי ודיברו כל הזמן, אבל אני ישבתי בחדר של היילי עם אוזניות באוזניים והרסתי לעצמי את עור התוף עם הלהקה החדשה שדין מצא והייתה רועשת אפילו יותר מקודמת.
באותו הבוקר דין התקשר אלי והוציא אותי מהדיכאון החורפי הקטן שאליו נכנסתי. הוא התקשר כדי לברר סופית אם אני באה למסיבת חג המולד שהוא עושה.
ואני לא ידעתי מה לענות לו.
זה לא שלא רציתי לבוא, אבל… הרגשתי לא נעים להשאיר לבד את אמא בבית וללכת לחגוג עם אנשים אחרים, בדיוק כשהכל נעשה טוב יותר והדברים התחילו לחזור למסלול נורמלי.
עכשיו כשאשלי והיילי חזרו להיות חברות והיחסים שלנו עם אמא הסתדרו רציתי לחגוג את חג המולד בבית.
אז החלטתי לשאול את היילי מה דעתה לגבי זה.
"אני חושבת שאנחנו צריכים ללכת לחגוג עם דין, ופשוט לבקש קודם רשות מאמא." היא אמרה בחוסר עניין בזמן שצפתה בסדרה עלובה על גיבורי על שלא רק הייתה ישנה ובשחור לבן אלא גם אילמת.
"אז לכי תבקשי ממנה." אמרתי.
"שתינו נבקש." היא אמרה בלי לחשוב פעמיים.
"אז אני רוצה ששתינו נבקש ממש עכשיו. קומי ובואי איתי." אמרתי.
"את מבינה שזה יהיה ממש לא בסדר, עכשיו כשאשלי באה איתנו? אנחנו נשאיר את אמא לבדה בחג המולד." אמרה היילי.
"אבל אני רוצה מאוד ללכת למסיבה הזו!" התלוננתי.
"זה לא ימנע מאיתנו ללכת, אבל זה לא יפה." אמרה היילי. היא קמה, התמתחה וכיבתה את הטלוויזיה.
"אז בואי נלך לשאול את אמא אם אפשר להשאיר אותה בודדה וגלמודה בחג המולד." אמרה היילי ויצאה מהחדר. יצאתי אחריה כשאני מלאה רגשות אשמה.
רבקה בישלה תרנגול הודו ענקי במטבח, לבושה בסוודר אדום עם הדפס איילים ומכנסיים שחורות.
"אני מכינה לנו תרנגול! זה יהיה חג מולד מעולה, נכון?" שאלה רבקה.
"למען האמת אמא… אני אשלי ודרייה רצינו ללכת לחגוג עם החברים שלנו." אמרה היילי.
"ותשאירו אותי לבד בחג הכי משפחתי שיש?" שאלה רבקה.
"אנחנו פשוט גדולות מידי בשביל זה. וכל החברים שלנו יהיו שם והבטחנו להם שנבוא כבר." אמרה היילי.
"אם כך אני יכולה לזרוק את עץ האשוח לפח ולשרוף את התרנגול?" שאלה רבקה בכעס.
"לא! את לא צריכה!" אמרה היילי בבהילות.
"בסדר, אני פשוט אשאיר ככה את התרנגול ואלך לבכות בחדר על זה שאפילו הבנות שלי לא רוצות אותי." אמרה רבקה והלכה משם בכעס. היילי מיד כיבתה את התנור.
"אני מרגישה כל כך חרא." אמרתי.
"תתרגלי. זה יקרה לך די הרבה איתנו." אמרה היילי בלי למצמץ ובאדישות מוחלטת הלכה לחדר של אשלי לשאול אותה מה ללבוש.
לא הבנתי איך היא מסוגלת לא להרגיש דבר אחרי שהיא גרמה לאמא שלה כמעט לבכות.
אבל אז דין התקשר וכל מחשבה שהייתה לי על רבקה נעלמה לחלוטין.
"היי, איך אתן מגיעות אלי ומתי?" הוא שאל אותי.
"אין לי שמץ של מושג. אנחנו בדיוק מתחילות להתארגן פה… אני אשאל את היילי." אמרתי לו.
"אני מחכה." הוא הבטיח ואני רצתי לחדר של אשלי.
"מתי אנחנו באות לדין, ואיך בדיוק?" שאלתי.
"כשנסיים להתארגן נבוא אליו ברגל. תגידי לו שעוד שעה וחצי." אמרה היילי במהירות וחזרה לדבר עם אשלי.
"עוד שעה וחצי." אמרתי לדין וחזרתי לסלון.
"אני כבר מחכה לראות מה תלבשי מלאכית קטנה שלי. את בטח תיראי יותר טוב מכולם!" הוא אמר.
"הלוואי. טוב, אני חייבת להתארגן. אם אתה באמת רוצה שאני אראה יותר טוב מכולם… ביי פדופיל." אמרתי.
"ביי, מלאכית." הוא אמר וניתק.
רצתי לחדר של היילי ופתחתי את הארון שלה. הוא היה מלא עטיפות ישנות של ג'אנק פוד ובקבוקי מים.
כמובן, הבגדים היו על הרצפה.
התחלתי לחטט בין הערימות של הבגדים. מצאתי כמה שמלות אבל לא אהבתי אף אחד מהן.
מצאתי בסופו של דבר חצאית של סנטה קלאוס. מתחתי אותה למעלה עד המותן שלי וחיטטתי בין החולצות שלי עד שמצאתי גופיה לבנה צמודה.
בגלל שהחצאית ישבה עלי כל כך גבוה הבטן שלי כולה נעלמה מתחת לאזור המשוחרר שלה ולא נראתה בכלל, ונראיתי, בלי להגזים, מעולה.
"וואו, יפה מאוד." אמרה היילי שבדיוק נכנסה לחדר.
"תודה. עכשיו- הצילו שיער!" צעקתי. היילי צחקקה וניגשה אלי, היא פיזרה את השיער שלי והניחה לו ליפול על כתפי.
כשרק הגעתי השיער שלי היה בערך באורך הכתפיים שלי, וגם בקושי. עכשיו הוא הגיע לי כמעט עד השכמות.
"את נראית הכי טוב בשיער פזור." היא אמרה. חייכתי אליה בהכרת תודה.
"אין לי שמץ של מושג מה הייתי עושה פה בלעדיך." אמרתי.
"מתה?" היא שאלה בצחוק.
"יכול להיות." עניתי וניגשתי אל קצה החדר, איפה שהיילי הניחה לי לסדר והפינה המסודרת היחידה בכל דיר החזירים הזה.
פינת הנעליים.
עברתי במהירות על הנעליים ובסוף בחרתי נעלי בובה אדומות עם פפיון שחור, אלו שהיילי נעלה פעם לפגישה שלה עם הבחור שבגד בה עם בוני והשפיל אותה מול כולם.
כשהסתובבתי היילי הייתה לבושה בדיוק כמוני.
"נו באמת, עכשיו שוב תגנבי ממני את כל הפוקוס." רטנתי בצחוק וזרקתי לה זוג נעליים זהה.
"אוקי, יש לנו עוד הליכה ארוכה לשם אז בואי נצא ממש עכשיו." היא אמרה.
"אשלי." הזכרתי לה.
"סליחה, אני הרבה פעמים שוכחת. פשוט התרגלתי שהיא אף פעם לא פה בשנים האחרונות." היא נאנחה והלכה לחדר של אשלי. בזמן שהיילי שכנעה את אשלי להתלבש בדיוק כמונו כדי שנראה אותו הדבר ניצלתי את הרגע כדי להישקל.
שישים קילו. ירדתי שלושים ושבע קילו בטיפה יותר מחודש. תגידו שזה לא מדהים?
כן. זה היה מדהים. ועדיין רציתי יותר.
בכל פעם שלבשתי משהו צמוד והבטן שלי בצבצה רציתי להקיא. בכל פעם שהתיישבתי על כיסא והוא חרק מרוב משקל רציתי להקיא. רציתי לרדת עוד ועוד, רציתי לשקול כמו היילי ופחות מזה.
זה היה מטורף. זה היה לא בריא.
אבל באותו הרגע הייתי כל כך עמוק בכל זה שלא הייתי מסוגלת לראות את ההיגיון בקצה המערה. כל מה שעניין אותי זה לרדת עוד ועוד.
"טוב, קדימה, בואו נחגוג אצל דין!" קראה היילי ברגע שאשלי החליפה בגדים והתלבשה כמונו גם. ויצאנו מהבית בהליכה מהירה לכיוון הבית של דין.
דין חיכה לנו בפתח, לבוש כמו סנטה קלאוס ומחייך כמו מטורף.
"שלום, גבירותיי הנאות. סנטה כאן וזה זמן לבלגן! את תורידו את הבגדים." אמר דין.
"יש לך גבר כזה מדהים דרייה. את צריכה להודות לכל אחד שאת רואה כל שנייה כי הוא כזה מדהים." אמרה אשלי.
"לגמרי. תבלו." אמרה היילי ונכנסה פנימה כדי למצוא את לוק, החבר שלה. מתברר שהוא הציע לה חברות בזמן היום הולדת המדהים שלנו, כמה דקות אחרי שהאמבולנס לקח את בוני הגוססת הרחק משם.
תזמון מעולה, לא?
אשלי אמרה לה משהו והן צחקו בקול רם כל כך שהרגשתי שהאוזניים שלי מתפקעות.
"בואי, נרקוד קצת ואז נאכל תרנגול ונראה סרט." הוא אמר.
"שמת לב שכל הבילויים שלנו מסתכמים בסרט?" שאלתי.
"בהחלט שמתי לב יקירתי." הוא אמר.
"אז נרקוד?" הוא שאל.
"ברור." אמרתי והלכנו לרקוד. רקדנו די הרבה זמן, אחר כך אכלנו את התרנגול ושמנו מתנות מתחת לעץ.
ובסוף ראינו סרט אימה גרוע שכולם צרחו ממנו למרות שהוא לא היה מפחיד.
"מה אתם אומרים שנלך עכשיו לישון ומחר נתעורר ונפתח את המתנות?" שאל ג'וני אחרי שנגמר הסרט.
"לא!" צעקנו כולנו.
"אז מה אתם רוצים לעשות?" הוא שאל.
"עוד סרט, והפעם מפחיד." אמרה היילי.
"אוקי, יש לי רעיון." אמר דין. הוא חיטט טיפה בסדרות המוקלטות שלו ואז בדיוק כשהוא עמד להדליק המחשב שלו הבהב.
"זה קורה רק כשמישהו מפרסם אותי איפשהו ברחבי האינטרנט…" מלמל דין.
"מי כבר היה יכול לפרסם אותך?" שאלתי. הוא משך בכתפיו וניגש למחשב.
הוא מיד נפתח על האתר של הסי-אן-אן. הוא גלל למטה את התמונות וקרא את הכתבה:
"בוני זיילס, נערה בת חמש עשרה מהבית ספר העליון בברוקלין, נהרגה במהלך מסיבה של חברותיה. לפי דיווחים, הנערה המוזכרת לעיל, בוני, עצבנה כמה בנות שארגנו את המסיבה והרסה להן את השמלות, ולכן אחת הבנות, היילי גרין, החלה להרביץ לה.
אחותה של היילי, אשלי עצרה אותה אבל זה היה מאוחר מידי.
בוני פונתה לבית החולים ולאחר יומיים מתה מפצעיה.
המסיבה הייתה מסיבת יום הולדת שש עשרה לשלושה בנות אחיות- דרייה, היילי ואשלי. בזמן האירוע נכחו במסיבה רק עשרה ילדים מהשכבה שלהן, שכן האירוע התרחש מאוחר מאוד כשכבר כמעט כולם עזבו.
ג'וני לוקה התראיין ואמר שהוא וחברו, דין נייתן וולטר, עזבו מוקדם מאוד את המסיבה כדי להכין הפתעה לחברתו של דין, ולכן לא היו שם.
אבל הוא הבטיח לנו שהוא מכיר את היילי ויודע שהיא לא התכוונה לרצוח אותה." אמר דין והסתובב אלינו באטיות.
"זה רשמית הרס לנו את החג." אמר ג'וני.
"אני לא מאמין ששיתפת איתם פעולה והתראיינת!" צעק דין עליו.
"לא היה לי מושג מה הם יכתבו בכתבה. אני ניסיתי להגן על היילי!" הוא אמר. דין עדיין הביט בו בזעם אבל היילי, שהתחילה לבכות, גרמה לו לשכוח מזה.
זה היה פשוט עצוב כשהיא בכתה.
רציתי לחבק אותה, אבל אשלי הקדימה אותי.
"היילי… תירגעי, זה יהיה בסדר." אשלי ניסתה לנחם את היילי ההמומה.
"אני… אני לא מאמינה שרצחתי בן אדם!" היא קראה כשדמעות זולגות על פניה. לוק ניסה לנחם אותה ולהגיד שכלום לא יקרה לה כי היא קטנה מידי בשביל שיעשו לה משהו אבל לא נראה שאכפת לה כל כך ממה שהוא אומר או מזה שיעצרו אותה.
"היילי, יהיה בסדר." ניסיתי לנחם אותה גם.
"לא, זה לא יהיה בסדר! אתם בכלל לא מבינים למה אני עצובה! לא בגלל שיעצרו אותי, או שהיא מתה או משהו כזה!" צעקה היילי.
"אז למה את בוכה, היילי?" שאלה אשלי בסבלנות אין סופית.
היילי לא ענתה אלא המשיכה לבכות. התרחקתי ממנה והתקרבתיי אל דין שנראה המום אפילו יותר מאיתנו.
"אני לא מאמין שהיא מתה. היא הייתה כלבה, כן, אבל היא מתה. את מבינה כמה זה חמור?" שאל דין.
"אז מה יקרה עכשיו?" שאלתי.
"זה תלוי. היילי עלולה להישלח למוסד לעבריינים צעירים, ואותנו בטח יחקרו המון פעמים. יהיו מלא פעילויות מטופשות בבית ספר נגד אלימות וכל החיים יהפכו להיות קודרים וחסרי אושר." אמר דין.
"ואם ברצינות?" שאלתי.
"אני רציני. היילי היא בערך הדבר הכי מעניין פה. בלעדיה יהיה קודר ועצוב כמו באלסקה בחורף." אמר דין. נאנחתי. לא רציתי לחשוב על חיים בלי היילי.
"אני מציע שכולנו נלך לישון ונירגע קצת." אמר ג'וני לבסוף.
כולנו הסכמנו. לא בגלל שרצינו לישון או שזה היה רעיון טוב, פשוט בגלל שלאף אחד לא היה כוח להתווכח איתו.
אז כולנו הלכנו לישון. אני ישנתי כמו בפעם הקודמת עם דין בחדר, והיילי החליטה להצטרף אלינו ולהרוס את הרומנטיקה עם יללות הבכי שלי כל הלילה.
"היילי." אמרתי לבסוף.
"אני יודעת שאני מרעישה, מצטערת.." היא אמרה ומשכה באפה באומללות.
"היילי, אני רק רוצה שתגידי לי למה בכית." אמרתי. היא צחקקה בלי סיבה מובנת וניגבה את הדמעות.
"בכיתי רק בגלל סיבה אחת- עכשיו יעיפו אותי מהליגה של האגרוף."