לא כל המלאכים מושלמים פרק 19

פרק 19: יום שלושים ושש ללחימה (ראשון)
יום המסיבה. היום הגדול. יום ההולדת.
כל כך הרבה הגדרות למשהו כה טיפשי, וכה חסר משמעות.
העירו אותנו כל כך מוקדם בבוקר עד שהשמש עוד לא הלכה לישון, דחפו אותנו לשמלות טיפשיות ונעלי בובה כואבות והסיעו אותנו למספרה, לסדר את השיער שלנו.
אם לומר את האמת כל זה הרגיש טיפה כמו חטיפה.
עשו לכולנו אותה תסרוקת מפחידה: צמה שנכרכה סביב הראש שלנו ואז נפלה על כתפינו.
אחר כך החליטו שזה לא מספיק והרסו לנו גם את הציפורניים עם לק ואבני חן מפחידות. אבל בלי ציניות, זה באמת היה יפה.
"את יודעת מה גיליתי אתמול?" שאלה היילי בזמן שחיכינו שהלק יתייבש.
"מה?" שאלתי.
"שאלכס החליטה להסתובב עם בוני." אמרה היילי.
"מה?!" צווחתי. לזה לא ציפיתי. כשחשבתי על זה יותר ברוגע באמת לא ראיתי את אלכס אתמול… היא נעלמה מהשיעורים ואני החלטתי שלא להבריז. הנחתי שהיא הבריזה עם היילי.
"אני יודעת. ראיתי אותן מדברות בשירותים ומצחקקות. לא שמעתי על מה." אמרה היילי.
אשלי כיווצה את גבותיה בתמיהה.
"לעולם לא הייתי מדמיינת שהן היו הולכות להסתובב ביחד…" מלמלה לעצמה אשלי.
"גם אני. הן פשוט הפכים, זה כל כך מוזר לי." אמרתי.
"האמת שהדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו זה שאלכס מספרת לה איזה סודות אפלים עלינו, בגלל שבוני רוצה להחזיר לנו על זה שקראנו לה שיקסע." אמרה היילי. זה נשמע די הגיוני.
"זה נשמע הגיוני, אבל לפי מה שהבנתי אלכס היא אדם נאמן." אמרה אשלי.
"כן, לא נראה לי שהיא תעשה את זה." אמרתי.
"אולי בוני שיחדה אותה…" הציעה היילי.
"בוני מסוגלת לזה. ממש הכעסתן אותה, עם השיקסע. אבל זה היה מצחיק." אמרה אשלי.
"מה היא כבר אמרה לה שגרם לה לבגוד בנו ככה?" תהתה בשקט היילי.
"בנות, בנות, הפתעה!" רבקה ניגשה אלינו פתאום.
"מורידים לנו את החרא שיש לנו על הציפורניים?" שאלה היילי בצחוק. אני ואשלי צחקקנו.
"לא, אבל אנחנו החלטנו שכדי לגרום לכם להיראות יותר טוב נאפר אתכן קצת… להעלים חצ'קונים ונמשים." אמרה רבקה במבט מתנצל.
"לא!" צעקה היילי מיד.
"אנחנו נראות ממילא כמו חבורה של פרחות, למה להוכיח לכל מי שיבוא שאנחנו פרחות?!" שאלתי אותה.
"מה רע בפרחות?" שאלה אשלי.
"שום דבר…" אני והיילי אמרנו. רבקה חייכה קצת ואז אמרה, "טוב, בואו לא נבזבז זמן, נתחיל לאפר אתכן כבר עכשיו!"
כולנו פלטנו אנחות כבדות. אבל גזר הדין כבר הוחלט.
היילי נגררה משם ראשונה בצרחות ויללות על זה שהיא לא רוצה, אבל רבקה לא הקשיבה לה אפילו לרגע.
אחרי שלוש שעות היינו מוכנות, לבושות כמו בדרך לחתונה שלנו ומלאות איפור בכמות שהספיקה לכל בנות בית הספר שלנו.
החצ'קונים שלי הוסתרו, השפתיים שלי נמשכו בליפסטיק, הרגשתי כאילו עברתי ניתוח פלסטי וממש לא אהבתי את זה.
"עכשיו ניסע לאולם האירועים! אתן צריכות להכיר את המקום בצורה מושלמת!" אמרה רבקה כשסיימנו. באנחות כבדות העמסנו את עצמנו למכונית ונסענו לאולם האירועים.
בדמיון היינו אמורות לרוץ באושר בין הבלונים הורודים ולחקור כל פינה, אבל מה שקרה במציאות היה מסיבת פלאפונים.
אשלי התקשרה לקרוליין, היילי התקשרה ללוק.
גיליתי שיש לי עשר שיחות שלא נענו מדין, ומיד התקשרתי אליו.
"דין."
"דרייה." הוא אמר באיפוק לא אופייני לאדם שהתקשר כרגע למישהו עשר פעמים.
"אני תקועה בדד באולם האירועים עם המשפחה שלי ואין לי פה מה לעשות, ואני אמורה לבלות פה עד שש בערב. רוצה לבוא לעודד אותי עם כל החברים?" שאלתי אותו.
"אין בעיה. אני ולוק אוספים את ג'וני ובאים." הוא אמר.
"מה עם אלכס?" שאלתי.
"אחרי מה שהיא עשתה? לא מתקרב אל הכלבה הזו." אמר דין.
"מה היא עשתה?" שאלתי.
"הא, לא ידעת? טוב, כשנגיע אני אספר לך." הוא אמר וניתק. ניגשתי מיד להיילי.
"היילי, דין ג'וני ולוק באים." אמרתי לה. היא הרימה אלי מבט משועמם.
"כן, חכי שנייה." היא אמרה וחזרה ללוק, היא אמרה לו שהיא חייבת ללכת וניתקה.
"מצאתי בעיה קטנה בתכנון המסיבה הזו." היא אמרה בקול שהיה רם מספיק כדי להסיט את תשומת לבה של אשלי מהשיחה שלה. היא ניתקה והקשיבה גם.
"אף אחד לא אמור לדעת שאנחנו אחיות, בגלל המוניטין של אשלי." אמרה היילי.
"אז?" שאלה אשלי באשמה מסוימת.
"אז איך אנחנו מסבירות לכל החברים שלנו שיבואו לפה למה אנחנו חוגגות יום הולדת ביחד, שלוש יריבות נצחיות." אמרה היילי.
"אוי שיט!" אשלי דפקה את ראשה בידה.
"אמא לפחות יודעת מזה?" שאלתי אותן. אשלי והיילי החליפו מבטים.
"ממש לא." הן אמרו ביחד.
"אתן חושבות שהיא תכעס אם היא תגלה?" שאלתי.
"כן… מאוד… היא מסתדרת עם זה שאנחנו לא חברות אבל היא לוקחת מאוד ברצינות ענייני משפחה שכאלו. אנחנו בטוח נרותק." אמרה היילי.
"טוב, אז נצטרך פשוט להמציא תירוץ ממש טוב." אמרתי.
"ההורים שלנו חברים?" שאלה אשלי.
"נשמע מעולה." ענתה היילי.
ואז בדיוק נכנסו דין, ג'וני ולוק לאולם. הם איתרו אותנו במהירות והתקדמו אלינו. הם התיישבו סביב השולחן ברצינות מעט מפחידה ואני חזרתי למקומי בין אשלי לדין.
"שמועות מספרות… שאתן לא יודעות מה אלכס עשתה." אמר דין.
"מה אלכס עשתה?" שאלה היילי.
"אלכס… התרועעה עם האויב. ואם זה לא מספיק, אלכס החליטה לנקום בנו עם בוני, היא מסרה לבוני אינפורמציה מביכה ובוני פרסמה את זה ברחבי האינטרנט." אמר דין.
"אינפורמציה מביכה כמו מה?" שאלה אשלי בלחץ.
"נגיד המשקל של דרייה." אמר דין.
כיסיתי את פי באימה והתחלתי לבכות מעט.
"זה שהמבטא שלי מזויף." אמר ג'וני בעיניים פעורות.
"והכי גרוע…" אמר דין.
הבטנו בו כולנו, מקווים לא להיות הקורבן האחרון של אלכס ובוני, מקווים באנוכיות מגעילה שזה יהיה מישהו אחר.
"שדרייה, היילי ואשלי הן…." הוא בקושי הצליח לבטא את המילים.
"אנחנו מה?!" צעקה בלחץ אשלי. הבנתי מה הוא עומד להגיד לפני שהוא אמר את זה.
"שאתן אחיות…"