לא כל המלאכים מושלמים פרק 15

פרק 15: יום תשע עשרה ללחימה
למחרת בילינו את כל היום בסאונה של לוק, ואני למדתי מה זה סאונה, ג'קוזי וחדר כושר.
והכי אהבתי את חדר הכושר.
חדר הכושר של לוק היה מיוחד, כי הוא היה בתוך הסאונה. לוק אמר שזה כדי להגביר את אפקט ההזעה ולהרגיש שעבדת יותר קשה.
הוא הראה לי את האופניים הכי מגניבים שאי פעם ראיתי. לא משנה כמה סובבתי אותם, הם עמדו במקום.
אז במשך כמעט שעתיים ישבתי עליהן וסובבתי את הפדלים.
בשעה חמש בערב, אחרי יום שלם שבו עברנו בין הג'קוזי לסאונה, לוק אמר שכדאי שנלך.
"אני חושב שאני אשאר אצלך קצת. זה בסדר, לוק?" שאל דין.
"כן, אין בעיה." הוא אמר.
דין פתח לנו את הדלת כדי שניקח את הדברים שלנו ואפילו הסיע אותנו הביתה.
"נראה לי שאמא עומדת לכעוס עלינו." אמרה היילי.
"למה?" שאלתי.
"אמרתי לה שאנחנו ישנות אצלו רק יום אחד… והיינו שם יומיים וחצי." אמרה היילי בחשש.
"את מטורפת!" צווחתי. אם היה דבר אחד ששנאתי שקרה לי זה כשמבוגרים כעסו עלי. שנאתי את זה. אהבתי להיות חביבת המורים, ואולי זה גבל מידי פעם בלקקנות, אבל לא הייתי מסוגלת לסבול מבוגרים שמסתכלים עלי במבטים מאשימים וצועקים עלי פניני חכמה פילוסופיות שהם בעצמם לא מבינים.
"טוב, אני בטוחה שאמא שלך תבין." אמרתי.
"היא גם אמא שלך עכשיו, את יודעת." אמרה היילי ושלפה את המפתחות מהחזיה שלה.
"מה שתגידי." מלמלתי וחיכיתי שתפתח את הדלת. לא ציפיתי למה שחיכה לי.
הבית היה הפוך לגמרי, וריק. היילי פלטה צווחה, ואני הרגשתי בדיוק כמוה.
נכנסנו באטיות פנימה והיילי הרימה את הספה ההפוכה והביטה מתחתיה. כעבור שנייה היא צרחה והפילה את הספה.
"יש שם כתמי דם…" היא מלמלה באימה.
"זה לא קורה לנו. אני לא הולכת לאבד עוד משפחה!" צעקתי באימה.
"תרגעי. בואי נלך לבדוק בחדר שלי ושל אשלי." אמרה היילי. כמעט בבכי התקדמתי אחריה אל המסדרון, כשראיתי שביל של טיפות דם שהוביל לאמבטיה.
"היילי…" הצבעתי על השביל.
"הו יופי. טוב, לאמבטיה." היא אמרה וניגשה לדלת חדר האמבטיה. ראיתי בעיניה שהיא פחדה, אבל היא הרימה אגרוף באוויר וחייכה אלי, ואז שברה את הדלת בבעיטה.
היא קפצה פנימה וצרחה: "אם יש פה מישהו אני רוצחת אותו!" ואז צווחה שוב.
רצתי פנימה וראיתי את הדבר הכי מפחיד בעולם: רבקה שכבה על הרצפה, וסביבה שלולית דם. היא הייתה חיוורת ונראתה מתה לגמרי.
"אמא!" היילי צרחה וקרסה לידה. ואז שמעתי קול צחוק.
הסתובבתי לאחור וראיתי את אשלי עומדת בפתח הדלת וצוחקת.
"מה מצחיק אותך כל כך?" שאלתי ואז שמעתי עוד צחוק. זו הייתה רבקה. היא התרוממה מהרצפה וצחקה.
"אני לא מאמינה, איזה פתי מאמינות!" קראה רבקה.
"אמא! למה עשיתם את זה?" היילי מחתה במהירות את הדמעות מפניה.
"זה פשוט. הפתק שהשארת לי דיווח לי שאת הולכת לישון אצל דין, עם ג'וני ואלכס. מיד הבנתי שמשהו לא טוב מתבשל פה. ואחרי שלא חזרת במשך יומיים ואשלי שמעה אותך אומרת לחברים שלך שאתם נשארים לישון אצלם עוד יום ומחר תחזרו הביתה החלטנו לארגן לכן חזרה מהסרטים." אמרה רבקה.
"אמא רק רצתה ללמד אתכן שצריך להודיע לה על הכל מראש, אחרת…" אמרה אשלי ונראתה מרוצה מאוד מעצמה.
"מלשנית תמיד נשארת מלשנית." מלמלה היילי.
"אויש, תסתמי, בוגדת שכמוך." אמרה אשלי. היילי הנידה בראשה.
"עדיף להיות בוגדת על פני מה שאת, כלבה. אני פשוט לא מאמינה על שתיכן. אתן נוראיות!" קראה היילי ורצה לחדר שלה.
"טוב, הנה עוד דרמה קווין." אמרה רבקה.
"לא, היא ממש לא דרמה קווין." אמרתי. רבקה הביטה בי בהפתעה. אני לא יודעת מאיפה אזרתי את האומץ, אבל הצלחתי להגיד, "היא ממש לא הגזימה. ללכת לישון אצל מישהו יום אחד יותר זה משהו אחד, אבל את הבהלת אותנו למוות. לא עושים דברים כאלו."
"אויש, אל תגזימו." אמרה רבקה.
"אנחנו ממש לא מגזימות." אמרתי והלכתי משם לחדר של היילי.
היא קידמה אותי בחצי חיוך משועשע מהמיטה שלה, שעליה ישבה בנוחות וצפתה בטלוויזיה.
"מישהי גידלה ביצים. זה קורה לכולם בסוף. העיר הגדולה משנה אתכם." אמרה היילי באדישות.
"היילי, מה קרה בינך לבין אשלי?" שאלתי.
היא מחקה את החיוך מפניה וכיבתה את הטלוויזיה.
"שבי." היא אמרה והצביעה על המיטה שלה. התיישבתי עליה והבטתי בה בריכוז.
עד כה נמנעתי מלשאול אותה, אבל הסקרנות בערה בי. רציתי לדעת למה היילי קראה לאשלי שקרנית, ולמה אשלי קראה להיילי בוגדת.
"את באמת רוצה להיכנס לכל הדרמה הזו?" שאלה היילי.
"הסקרנות הורגת אותי היילי. תספרי לי, בבקשה." ביקשתי. היילי נאנחה.
"ידעתי שמתישהו תבקשי לדעת. בכל אופן, זה סיפור די מבאס. לפני כמה שנים היה לאשלי חבר והיא למדה בבית ספר שונה משלי. יום אחד ארגנו מסיבה ושתינו הוזמנו, ואותו החבר שלה היה שם גם. בזמן שאשלי הלכה לשירותים ואני חיכיתי לה מחוץ לתא הוא התקרב אלי ודי… נו… התחיל לנשק אותי וכאלה… למרות שלא רציתי ואמרתי לו להפסיק. ואז אשלי יצאה, והביטה בנו וצרחה עלי שאני בוגדת. הייתי די שיכורה, וממש חדשה בכל הקטע הזה של המסיבות, ואשלי כבר הייתה וותיקה. אז היא רצה הביתה וסיפרה לאמא שלנו מה שקרה." היילי נאנחה.
"אבל היא עיוותה את האמת לטובתה. היא אמרה לה ששתיתי אלכוהול ושהתמזמזתי עם החבר שלה, ושברגע שהיא גילתה את זה היא ברחה הביתה כי מסיבות עם אלכוהול זה לא בשבילה. היא גם בכתה בשביל הקטע, אז כשחזרתי הביתה בחמש לפנות בוקר אחרי די הרבה דברים אמא קיבלה אותי בצרחות וריתקה אותי לאיזה חצי שנה. אשלי לא האמינה לי כשניסיתי להסביר לה ולא דיברה איתי מאז." סיימה היילי.
"טלנובלה בשיאה." אמרתי.
"בהחלט. אמרתי לך שזה דרמטי." אמרה היילי.
"טוב, אני מצטערת בשבילך ובשבילה. נראה שיכולתן להיות חברות נהדרות אם לא כל הקטע הזה." אמרתי.
"את צודקת. היא פשוט כל כך עקשנית. ניסיתי להתפייס איתה כמה פעמים ולסלוח לה על זה שגרמה לאמא לכעוס עלי, אבל היא התעקשה שהיא לא מדברת איתי." אמרה היילי.
"אמא שלך די מגזימה בדברים כאלו. היום, ובפעם ההיא שהיא ריתקה אותך לחצי שנה…" אמרתי.
"זה באמת מוגזם. היא קוראת לנו דרמה קווינס, אבל היא בעצמה כזו." אמרה היילי.
"כן… זה לא בסדר איך שהיא הבהילה אותך." אמרתי.
"את בטח לא כל כך רוצה לישון בסלון אחרי מה שהלך שם…" מלמלה היילי.
"לא, לא ממש." אמרתי.
"טוב, את יכולה לישון אצלי בחדר. יש לי שק שינה." אמרה היילי.
"אני חושבת שאני אסתפק בכרית ושמיכה… שק שינה זה די מוגזם." אמרתי. היילי הנהנה והלכה להוציא מהארון שלה שמיכה שחורה וכרית.
"מקווה שתצליחי לישון." היא אמרה.
"למה שאני לא אצליח?" שאלתי.
"כי אני די שומעת שירים כל הלילה, עד שאני נרדמת… ויש לי הרבה סיוטים ונדודי שינה." אמרה היילי.
"אני אסתדר עם זה. במהלך השנים למדתי להירדם בכל מקום כמעט." אמרתי.
"בסדר, אז לילה טוב לך." היא אמרה.
חייכתי אליה ונשכבתי על הרצפה, בין ערימות הבגדים המלוכלכים. העפתי סנדוויץ' חצי גמור עם חמאת בוטנים ממני והתכסיתי בשמיכה.
ואז נזכרתי שהבטתי להישקל.
"אני עוד שנייה חוזרת." אמרתי לה ויצאתי על קצות האצבעות לכיוון החדר של אשלי שניקתה את הסלון עם אמא.
עליתי על המשקל.
המספרים התחילו לרוץ… ואז זה נעצר.
על שמונים וארבע.