לא כול כך קל להרוג אותי-פרק ראשון

הכירכרה נעה בקצב מונוטוני.
יכולתי כבר לראות את ביתי החדש,
הוא היה בית של שתי קומות ,
בצבע ירוק בהיר.
לאחר כ10 דקות הכירכרה נעצרה
"גבירתי" אמר הנהג ופתח את דלת
הכרכרה "תודה" אמרתי ונתתי לו
מספר מטבעות, חיכיתי עד אשר
הכירכרה תתגלגל לדרכה,
לפני שניסיתי להיכנס לבית.
הלכתי אל הדרך, ושולי השמלה שלי
ריקדו על הריצוף של השביל
כאשר הגעתי אל הדלת,
לא ניסיתי לפתוח אותה,
אלא פשוט דפקתי עליה .
בזמן שחיכיתי כי יפתחו לי את הדלת
השקפתי על מזודותיי אשר עמדו
בקצה השביל, הן לא היו רבות
אך הן יספיקו לביינתים
"כן?" נשמע קול מן הדלת ,
שם עמד נער כבן 18
"אני אלכסנדרה פריי" אמרתי לו
"אה, מיס פריי, את נראת.."
אמר כאשר ניסה לחפש מילה
"שונה ממה שדימיינת?"
השלמתי אותו,
אנשים מן המדינה הזאת תמיד כהי
שיער בעוד שלי היה בלונדיני ונוטה
מעט ללבן "כן" הסכים הנער עם דבריי
"זה קורה לי תמיד, אתה מוכן אולי להביא את מזוודותי?"
שאלתי והצבעתי אל עבר השביל"בטח" אמר
ואני הרשתי לעצמי לבדוק אותו,
ניתן היה לראות כי הוא רגיל בעבודה,
שיערו היה שחור והגיע עד הכתפיים,
עיניו היו ירוקות ופניו היו נאות ונראו מפוסלות
לאחר מכן, נכנסתי לתור את הבית
בקומה הראשונה, נמצאו המטבח הסלון
וחדר האורחים
ומכן הנחתי שחדרי השינה הם למעלה
"מה דעתך?" שאל הנער "זה בית יפה, אדוני"
אמרתי כי לא היה לי מושג מה שמו
"קוראים לי, אראגון גרליוס "
אמר ופתאום נשמעו צעדים "מי נמצאת איתך?"
שאלה אישה, בערך בגיל העמידה
"זאת עוד אחת מן "הידידות" שלך?"
היא שאלה בדרך שאינה משתמעת לשתי דרכים
האישה נעצה בי מבט
בעוד פי היה פתוח בעילבון ובאי אימון
"אני חייבת להודות זאת נראת הרבה יותר טוב מן האחרות"
אמר5ה המינה ביקורתית "אימא, תכירי זאת מיס פריי,
בעלת הבית" אמר אראגון והדגיש כול מילה