לא יודעת….

קרני השמש העירו בפניו. ווילון החלון היה מוסט ממזמן, הוא הסיק כשפקח את עיניו והסתנוור מן השמש הבוהקת שהציצה מבעד לחלון. הוא הרגיש מוזר. את התחושה הזאת,הכיר טוב מאוד- ללא מצמוץ אחד, האינסטינקטים שלו התעוררו חיש מהר והוא מיהר לממש את פניו,עובר במהירות באצבעותיו לכיוון לחייו, שבדרך כלל התברכו בפצעונים אדומים קטנטנים.ואז,הוא הבין.
הוא קם מן המיטה וצעק: "אני צריך מראה!איפה המראה?", בעוד שעיניו טיילו בחיפושים אחריה, וליבו מאיים לצאת החוצה, בעוד הדפיקות בחזה מתחזקות, הולמות בו כפטיש המופקר ביד חזקה. הוא החזיק ביד אחת את החזה שלו,שהספיק לגדול במעט ולהתנפח לשתי גבעות קטנטנות. הוא יצא מהחדר,טורק את הדלת אחריו במהירות.
בעודו רץ,שם לב שהפיג'מה גדולה ביחס לממדי גופו, סקר את חדר השירותים שנמצא ליד אחד המסדרונות הרחבים והצרים-נשם נשימה רוטנת ופלט קריאת אנחה.
לאחר שמצא את השירותים,פתח את הדלת בה התנוסס הסימן של שירותי הבנים ופנה להסתכל על המראה השבורה והמלוכלכת,מזועזע.
"נו באמת!"הוא צרח בכעס,מתנשף מן הריצה. מרוב כעס,הוא כמעט שכח שבכל הזמן הזה, בו נעץ מבטים זעופים מול המראה, מישהו אחר נעץ בו עיניים. הוא ראה דרך הראי את מאנק, אחד ממכריו שבבית היתומים- שעיניו המבוהלות סקרו את חברו בהפתעה.
"מ….מה….מה את עושה פה?"הצליח מאנק לשבור את השקט המביך שהשתרר,מגמגם בתהייה לכיוונו.
"אמ,סתם התבלבלתי בשירותים."הוא חייך חיוך נבוך ונאיבי,חיפש את דלת היציאה שנראתה בזה הרגע כה מרוחקת,פתח אותה וסגר אותה בשקט קפדני,רץ במבוכה לשירותי הבנות.
"אני יודע שאת פה",אמר,ושלח מבט לעבר אחד התאים שבשירותים.
"די עם המשחקים."הוסיף וצנח על הרצפה,מיואש.
רעש של דלת נפתחת נשמע מבין אחד התאים.
מייד זיהה ג'ייל את הפצעונים על לחייו,שכעת התנוססו על פניה של הדמות שיצאה מתוך התא.
"למה?איך?"הוא שאל בנחת,בזמן שהיא השפילה את מבטה לכיוון רצפת השירותים.
"המנהל…."היא מלמלה ונעצרה,"לא הסכים לי לטייל יותר, ו…."מהדברים הללו,המשפטים שלה רק המשיכו להתבלבל יותר,פניה אדומות יותר מהעגבנייה.
"קודם כל,בואי נתחלף",הוא הציע,והביט בעיניים המושפלות שאיימו להוזיל דמעה מבריקה החוצה.
היא הנהנה בהסכמה.
הוא ליטף את השיער הדק גלי הארוך שכיסה את ראשו,שאט אט החל להתקצר לשיער עבה וקוצני.הפצעונים המוכרים לו,חזרו מפניה של הדמות לפניו,והוא הודה בתוך תוכו שהתגעגע אליהם.הוא ראה איך הלחיים הרכות של אחותו חוזרות אליה,ואיך השיער שלה מתארך בהדרגתיות ומשיב את הגלים היפים והארוכים שלו.
הפיג'מה שלו שוב תאמה לו ולרגליו המאורכות,בעוד שהפיג'מה הקצרה של אחותו,החלה להשתחרר ולהתאים למידות גופה.
הוא שב להסתכל במראה,מביט בפרצופו המוכר,בעוד שאחותו לא מסיטה את מבט למעלה.
"אני לא כועס."הוא אמר בנחת,מתקדם ומלטף את השיער שלה,שהשתייך לו שניות מספר קודם לכן.
"למען האמת,רציתי ללטף את השיער שלך עוד קודם לכן,אבל זיהיתי במקומו את השיער העבה והקוצני שלי."הוא חייך אליה.
היא הרימה מבטה מטה,מסתכלת עליו בביישנות שלא אפיינה אותה.
והוא,הוא הכיר בביישנות הזאת,במבט הבושה שלה שנמרח על פניה כשהרגישה שהם רבים בגללה.
נראה שלקח לה זמן לעכל את בדיחת העידוד,כי רק מספר שניות לאחר מכן היא פלטה צחוק קטנטן וחייכה חיוך עגום.
"סליחה…."אמרה ונתנה לאחיה חיבוק גדול ככל שיכלה.
"אין על מה…."הוא לא יכל לריב עם אחותו יותר מדקה שתיים.המבט העצוב שהייתה משליכה לעברו,מלא האשמה,גרמה להוציא ממנו את אדי הכעס שלו בין רגע.
"אני רוצה להסביר."אמרה בקול ברור שלא נשמע ממנה קודם לכן.
ג'ייל הנהן בהסכמה,נותן לה את מלוא הבמה לה הזדקקה.
"שבוע שעבר לא עשיתי שיעורים",היא פתחה,"ואתה מכיר את החוקים-"(ופה היא עשתה חיקוי משעשע של המנהל….)"מי שלא עושה שיעורים,לא מקבל אישור לצאת לטייל לפני או אחרי סיום שעות הלימודים…."
ג'ייל התאפק שלא לצחוק מן החיקוי,שהרי אחותו תמיד הייתה טובה בחיקויים.הוא כמעט זרק לה הערה על החיקוי המוצלח שיצא לה של המנהל,שהתאמנה עליו המון בנוכחותו לפני כן(וגם לא בנוכחותו),בזה הוא היה בטוח.
"שיקרתי למנהל שעשיתי את השיעורים,וביקשתי מפטי את המחברת שלה.זה עבד יופי,המנהל הביא לי אישור מבלי למצמץ לכיוון המחברת עוד פעם אחת.ככה זה המשיך,עד שאיכשהו",היא רטנה,"הסוד הקטן שלי יצא החוצה-ואתמול,המנהל העניש אותי ואמר שהוא לא מביא לי אישור עד סוף השנה."היא סיימה,כאילו מחכה לקבל מג'ייל נזיפות על כך.
לא היה לו כוח לנזוף בה-לכן במקום,הוא שאל,"ואיך קיבלת את הסכמתי להתחלף?"
אחותו חייכה חיוך שובבי לכיווני ולבסוף ענתה:"זוכר אתמול,באמצע הלילה,כשנכנסתי לחדר שלך?"
"נו…."הוא מלמל באוטומטיות מבלי לחשוב,ולאחר מכן חזר להכרתו."מה?!"גער.
אחותו התעלמה ממנו,ממשיכה.
"בכל מקרה,באותו הלילה שאלתי אותך אם אין לך בעיה שאשאיל את הגוף שלך להיום ומלמלת שכן אז….השכם בבוקר ביקשתי מהמנהל אישור,והראיתי לו את המחברת שלך."
הוא חטף לעברה מבט מלא פליאה-אחותו הייתה שטותניקית לא קטנה,אך גם ממנה לא ציפה למעשה שכזה.
"אני יודעת שזה לא בסדר."היא אמרה כשקלטה את הבעת פניו של ג'ייל בניסיון להכווין כלפיה את האצבע המאשימה.
"זה לא עוזר לי שאת יודעת!"הוא צעק,שוכח שמישהו מסוגל לשמוע אותם בקרב מקום.
כנראה שהוא קלט זאת במאוחר,משום שהוא שינה את קולו ללחש שקט ביותר,ודיבר באיטיות:"ומה…."נעצר,קפוא מן המחשבה, "מה….מה אם יגלו אותנו?!"צעקה חרישית נשמעה מפיו.
אחותו, צחקה למשמע הדברים."קודם כל,תדבר נורמלי."נימת לעג עוקצנית נשמעה בקולה.
"אם תצעק חזק יותר,באמת יגלו…."היא הפנתה את גבה לעבר אחיה,פוסעת לכיוון דלת היציאה מן השירותים.
"וחוץ מזה,אתה תמיד מכין שיעורים ואף פעם לא מנצל את העובדה הזאת."היא נעצרה לפני שעמדה לסגור את הדלת,משליכה לעברו חיוך קטן.