לא ידעתי שהוא פושע פרק 1: היום הראשון בפנימייה

•••לירון•••.

לירון קומי נשמה שלי כבר רבע לשבע" אבא העיר אותי.
היום זה היום הראשון ללימודים בפנימייה, מתרגשת.
"קמתי אבא" אמרתי לו וקמתי. הלכתי לצחצח שיניים ולשים בגדים. כמובן שבפנימיה אני לא מכירה שם אף אחד, אבל אני מקווה שיהיה לי טוב שם. נזכרתי בשנה שעברה בגיא, שהוא היה אהבה הראשונה שלי. אבל הוא פגע בי צורה מאוד קשה, זה השפיע מאוד על החיים שלי. עולות לי דמעות שאני נזכרת שכל הבית ספר אומר שאני זונה. שחצי בית ספר ראה אותי ערומה. הפרידה מגיא. נגבתי את הדמעות. ושמתי את הג'ינס השחור קרעים, וחולצה לבנה שעליה הסמל של הפנימה. שמתי נעלי אולסטר לבנות.  ואספתי את שערי הארוך לקוקו גבוה. לקחתי תיק גב שבו היו מחברות וקלסר, קלמר עם עטים ועפרונות. ואת המזוודה האדומה ששם היה בגדים, שמפו, מסכה, תחליב רחצה, בשמים ואיפור. 
"ביי אבא יום טוב" אמרתי לאבא וחיבקתי אותו. השעה הייתה שבע וחצי ועליתי לאוטובוס. התיישבתי באוטובוס לבד, ושמעתי שירים באייפון כל הנסיעה. עד שקראתי הודעות מקבוצה בוואט סאפ.
"עזבה השרמוטה" דנה כתבה,
"איזה כיף שנה בלי לראות את הזונה הזאתתת" ליאור כתבה,
"וואי איזה באסה עכשיו לא יהיה לי את מי לדפוק" רועי כתב.
יצאתי מהקבוצה הזאת. מכל הקבוצות. ככה כל השנה הסתגרתי בבית וקראתי את ההודעות האלה, אבא שלי לא ידע בהתחלה אבל הסרטון שגיא צילם אותי ערומה הגיע אליו. הוא כעס שלא שיתפתי אותו בזה, אבל הוא הבטיח שהוא יעשה הכל בשביל שיהיה לי טוב. הוא פחד שאני יתאבד, עברה לי המחשבה הזאת אבל לא רציתי להשאיר את אבא שלי לבד.
השעה הייתה 8:10 האוטובוס עצר בתחנה שליד הפנימייה, ירדתי ממינו אם התיקים והמזוודות. חציתי כביש והגעתי לשער של הפנימייה. וואו הכל ירוק מסביב, עם רפת ופרות, תרנגולות סוסים, ומשק חי. היו מלא מבנים לא ידעתי לאן לפנות.  שאלתי איזה ילדה אחת שעברה לידי.
"סליחה את יודעת איפה המנהלת?" שאלתי אותה,
"בואי אני יראה לך" היא אמרה לי.
"את חדשה פה נכון" היא אמרה,
"כן" אמרתי לה,
"בת כמה את?" היא שאלה אותי,
"שש עשרה וחצי" עניתי לה,
"יש מצב שאת איתי בכיתה, אל תדאגי יהיה לך פה מאוד כיף, כולם פה אנשים מקסימים. טוב הנה הגענו, את נכסת למבנה קומה אחרונה זה המזכירות ושם את תראי את חדר המנהלת מצד ימין" היא אמרה וחייכה,
"תודה" אמרתי וחייכתי. הלכתי לכיוון המבנה נכנסתי והתחלתי לעלות את כל המדרגות עם המזוודה. זה היה קצת קשה. הגעתי לקומה האחרונה, והמשכתי בצד ימין במסדרון. עד שראיתי את הדלת שכתוב עליה חדר המנהלת. דפקתי בדלת. "כן" היא צעקה, פתחתי את הדלת וראיתי אותה יושבת כאילו היא מחכה לי.
"לירון נכון?" היא שאלה אותי,
"כן" עניתי לה,
"בואי כנסי חמודה" היא אמרה לי. נכסתי לחדר וישבתי על כיסא.
"רוצה תה?" היא שאלה אותי וחייכה,
"לא תודה" עניתי לה בחיוך,
"טוב אז ככה, את תהיי בכיתה יא 2 כיתה מאוד נחמדה, עם ילדים מקסימים. אני בטוחה שתתחברי להמון בנות, בשבוע הראשון של הלימודים רק עובדים, ואחרי זה חוזרים לשיגרה שזה אומר בשעה 6:30 השכמה בוקר, בשעה 7:30 יש ארוחת בוקר, שעה 8:00 מתחילים הלימודים עד הצהריים שזה עד אחת וחצי או שתיים, ואז אוכלים ארוחת צהריים. משעה שתיים וחצי עובדים עד חמש וחצי,שש בערב. ואז יש פעילות. וכמובן בעשר בלילה יש כיבוי אורות" המנהלת אמרה.
"אוקיי" אמרתי,
"בואי אני יראה לך את החדר שלך" היא אמרה.
יצאנו מהמשרד, והלכנו לכיוון המגורים של הבנות. היה קשה לסחוב את התיק והמזוודה כל הדרך, אחרי כמה דקות אחדות הגענו למגורי בנות, החדר השלישי במסדרון נכסנו אליו.והיו שם שתי בנות.
"בנות, יש לכן שותפה חדשה" המנהלת אמרה. שתיהן הסתכלו עליי. חייכתי.
"זאת לירון והיא חדשה פה, ילדה ממש מקסימה, בנתיים תכירו לה את המקום עד הכנס" המנהלת אמרה ושתיהן הנהנו לחיוב. המנהלת הלכה.
"בואי שימי את הדברים שלך בארון, נעזור לך לפרוק את המזוודה" הילדה אם הצמה אמרה, "אני מורן וזאת שרונה" מורן אמרה. שתיהן עזרו לי לפרוק את המזוודה.
"אז מאיזה פנימייה באת?" שרונה שאלה אותי,
"לא באתי מפנימייה מבית ספר תיכון" עניתי לה,
"מאיפה את?" היא שאלה אותי,
"מחצור" עניתי לה,
"אנחנו מטבריה, את תמיד יכולה לקפוץ לבקר" היא אמרה. וחייכה,
"בואי נכיר לך את כל החבר'ה" מורן אמרה לי. אחרי שסיימנו לפרוק את הדברים יצאנו מהחדר, והלכנו לחדר הבנים.
"תכירו זאת לירון" מורן אמרה לבנים. הם הסתכלו עליי, "לירון תכירי זה אביאל, דני, ושחר".
"איזה פצצה" שחר אמר לי והסתכל עליי,
"תודה" אמרתי וצחקתי.
"גם לנו יש שותף חדש לחדר, דוידי קוראים לו נראה ערס ומה זה חש את עצמו" אביאל אמר,
"אז איפה הוא?" מורן שאלה,
"הוא יצא מהחדר, לפגישה אם המנהלת" אביאל ענה לה.
"את יודעת מה קרה לי ולשחר, התחלנו אם איזה אחת מסתבר שהיא בת עשרים פלוש והיא הבת של המנהלת" דני אמר וצחק,
"מאיפה את כפרה?" שחר שאל אותי,
"מחצור" עניתי לו,
"את מאמינה לי שאני מתל-אביב" שחר אמר לי וחייך,
"אני אומרת לך שאת חי סרט" אמרתי לו וצחקתי,
"רציני אני מתל-אביב, וההורים שלי לחצו עליי ללמוד פה" הוא אמר,
"הוא לא צוחק איתך אני ההייתי אצלו בבית" שרונה אמרה.
"בואו נילך לחדר אוכל שלא נאחר" אביאל אמר. הלכנו לחדר אוכל, התיישבנו בשולחן השלישי כולם.
המנהלת נכנסה.